ביוגרפיה
פול קארני נולד בשנת 1967 בבלימן שבצפון אירלנד. בתום לימודיו בבית-ספר יסודי באזור, החליט לטפח קריירה אקדמית בלינקולן קולג', אוקספורד. שם עסק בלימודי ספרות אנגלית, טיפח את כישוריו כמטפס-הרים ונכשל כישלון מפואר ומרשים ביותר – כחותר. קארני לא זכה להצטרף לשורותיה של נבחרת החתירה האוקספורדית, עובדה שמן הסתם הוא מצר עליה עד עצם היום הזה.
לאחר שסיים את לימודיו באוקספורד, החל לשלב את תחביבו, טיפוס הרים, עם עבודות מזדמנות, שאיפשרו לו לערוך מסעות ולנדוד ברחבי-העולם. במשך תשע שנים הספיק לעבוד כבַּרמן, כמורה במשרה מלאה ולשרת כקצין בצבא. הוא נע ונד בין קופנהגן, אשר משקעיה התרבותיים הותירו חותם על יצירתו והשפיעו עליה השפעה ניכרת, גרמניה, קפריסין, ניו-ג'רסי וקיימברידג'שייר, עד שלבסוף קבע את מושבו בפרברי בלפסט, שם פגש את אשתו. לאחר שבני-הזוג עברו להתגורר בקופנהגן, החל קארני להתפרנס מכתיבה. כיום הוא מתגורר בארה"ב, ועוסק בימאות-ספה ( לשבת ולקרוא ספרים על ימאות והפלגות לאתרים אקזוטים ולהאנח ) .
התפתחות יצירתית (ביבליוגרפיה)
קארני החל את דרכו הספרותית בתחילת שנות התשעים, כאשר ריצ'ארד אוונס מהוצאת gollancz החליט להוציא לאור רומן פנטסיה, שקארני כתב בגיל שש עשרה -“the way to Babylon”. הרומן הבוסרי והנאיבי הזה לא הצליח מיד מבחינה מסחרית, אולם הוא הותיר רושם ראשוני חיובי על העורך ועל קהל-הקוראים. בסופו של דבר נרכשו כל המהדורות, וכיום הספר אזל לחלוטין.
בדומה לספרי-ביכורים רבים, חוסה גם רומן זה בצלו הרחב של טולקין. העלילה, המתרחשת בהרים, מגוללת את סיפורו של נער מתבגר, המוצא חרב קסומה. על-אף העובדה שמדובר בסיפור שבלוני למדי, המתכתב גם עם גאריון של דיוויד אדינגס, כבר בראשית דרכו ניתן היה לזהות את יכולתו של קארני כיוצר המצטיין הן בעיצוב עלילה סיפורית מרתקת, והן בעיצוב דמויות מעניינות, סגולה שעתידה להשתפר במהלך השנים הבאות.
היוצר בחר בעמדת המספר מפיו, או ליתר דיוק מתודעתו של הנער. השפה קולחת וגולשת לסלנג, ופה ושם גם לניבולי-פה.
קארני טוען, כי הספר נולד בעקבות השנים שבמהלכן הרבה לטייל בחיק-הטבע, ולטפס בנופם ההררי והקר של הרי קוילין.
ההרים הללו מזכירים את נופה של הארץ התיכונה, כאשר פול חש כגולום, השומר על אוצרו היקר. הנוף הפיזי המתואר בספר, מועתק מבחינה גיאוגרפית ביחס של אחד לאחד, כמעט, מנוף נעוריו, כאשר התיאורים נוסטלגיים, אך אינם עמוסים בפרטים יתר על המידה.
ספרו הבא של קארני יצא לאור בשנת 1993, A Different Kingdom, ספר שהוא עצמו מכתיר עד היום כיצירתו הטובה ביותר. הספר עוסק בשנות החמישים במחוז האירי אלסטר, ומהווה מחווה מלאת רגש למחוז שסיפק אי של שפיות, בים האיבה והלחימה ששטפו את האזור. מייקל פיי, גיבור הספר, בוגר יותר, ודמותו של המחבר, המשתקפת ברומן, נאיבית הרבה פחות. גם מהדורותיו של ספר זה, אזלו מהשוק. על-אף הנוסטלגיה האישית והתיאורים הכפריים הפסטורליים, המופיעים לרוב, יש החולקים על קביעתו האישית של המחבר, וטוענים כי החיבור הספרותי המשובח ביותר שלו עד כה, בא לידי-ביטוי בסדרת "The Monarchies of God" שאסקור בהמשך.
ספרו הבא של קארני, “riding the unicorn" היווה פריצת-דרך יצירתית מובהקת. קארני, שעד אז היה שבוי בקסמיו של המאבק העתיק בין הטוב והרע, ודמויותיו היו נערים מתבגרים או גיבורים עשויים ללא חת, המגינים על ערכים רומנטיים וארכאיים, יצר גיבור חדש, שונה ואנושי. כאן החלה המגמה החדשה והמעניינת ביצירתו. הספר מתמקד בדמותו של ג'ון וילובי, אדם שבור, סוהר ואלכוהוליסט המכה את אשתו, אשר יחסיו עם בתו, עלו על שרטון השנאה. הוא סובל מהזיות, ומדובר בעניין של זמן בלבד עד שהאיש יאושפז. הוא נזרק אל עולם חדש ובלתי-מוכר, המאלץ אותו להתמודד הן עם עצמו והן עם יריבו – טלמון, הנסיך הממזר שעומד להתנקש בחייו של מלך. הגיבור עתיד להיאבק במלך על ליבה של מרין, כאשר בפני הקוראים נפרש תיאור מאבקן הרומנטי של שתי דמויות חסרות-לב. וכך, לאחר שבתחילת דרכו טיפס על הרי הפנטסיה האפית, שב הסופר האירי ומטפל באותו רעיון החדש-ישן.
במהלך טיול לדרום מקסיקו, קרא קארני את ספרו של רוברט גרייבס: "The Isles of Unwisdom". הרומן עוסק במשלחת ימית מן המאה השש עשרה, החוקרת את העולם החדש. הרעיון של מסע ימי לארץ חדשה, טופל בספרות מאז ימי קולומבוס ומגלן, אולם קארני החליט לספר את הסיפור הישן מזווית ראייה חדשה: זו של הימאים השכירים, שהובלו לקצות תבל כשהם חשופים לסכנות מסכנות שונות, תמורת פרוטות זעומות וקמצוץ של שיכר. כך נולדה אחת מדמויותיו המוצלחות ביותר של קארני – ריצ'ארד האקווד.
וכך החלו ריצ'ארד ופול במסעם הארוך והמשותף, שלמרבה הצער, עתיד להסתיים בתום חמישה ספרים, המהווים את סדרת המופת שלו "The Monarchies of God". מבחינה היסטורית, הסדרה עוסקת בעידן הרנסאנס והלחימה עם התורכים-העותמאנים. ההשפעות המיתולוגיות הן בעיקר נורדיות, אך מדי פעם מרחפת גם רוחם של סיפורי-העם האיריים. סקירתה של הסדרה תהא מקפת ויסודית יותר, הן בשל המשמעויות הז'אנריות שהיא מציעה, והן בגלל העובדה הפעוטה שכותב שורות אלה, קרא אותה כמעט בשלמותה.
הספר הראשון בסדרה, מתרחש בשלב שבו אבק השריפה מתחיל לצבור תאוצה, על חשבון שריונותיהם של האבירים. היבשת כולה סובלת מהתקפותיהם של שבטים פראיים, ואכולה מבית בשל תככים המתגלעים בין המונרכיות השונות המהוות חלק מן הממלכה. מלחמות של דת וירושה, והתמודדות עם איום חיצוני. המלכים הותיקים מתחלפים ביורשים צעירים, המשנים במהרה את המדיניות הישנה. אנו צופים בהתרחשויות מבעד לעיניהן של שלוש דמויות עיקריות: קורפה, אביר בודד, לוחם במסדר מהולל, אשר מסדרו הושמד על-ידי צבא הפראים במהלך מצור ממושך שהוטל על העיר הקדושה, אקיר. קורפה אכול רגשות אשם על כך שניצל, ובשעה שהוא פוגש זקן בלוויית נזיר צעיר, הוא מנסה להצילם ממוות על-מנת להעניק משמעות למסע ההישרדות שלו. או-אז מסתבר שהזקן העיוור הנו מרקוביוס, הפוניטיפקס העליון, שעד עתה נחשב כמת. אולם הפוניטיפקס החדש שהוכתר תחתיו אינו מתכוון לוותר על כיסאו, וכך מתהווה קרע נוסף בלב-לבה של הכנסייה השלטת. המלכים-הצעירים והחדשים מתייצבים לצדו של הפוניטיפקס הקשיש והעיוור, אולם הותיקים מצדדים ביורש החדש, החזק יותר מבחינה פוליטית. הדמות הנוספת הנה האקווד, רב-חובל של ספינת מפרשים. אחד מן האצילים המקורבים למלך, סוחט את האקווד ומשכנעו להפליג מערבה, לגילוי יבשת חדשה, בעקבותיו של מסלול-שיט קדום כלשהו. אולם האציל אינו מגלה לקברניט כי המסע הקדום הסתיים במותם הנורא של אנשי הצוות, כאשר הפריטים היחידים שנותרו מן המשלחת שיצאה לתור את היבשת האבודה, הינם יומן-המסע וספר הניווט הימי, הכולל את הוראות הניווט. בין הנוסעים המפליגים מערבה, נמצא אף בארדולין, קוסם זקן ששירת את המלך הקודם. בארדולין מאמין בדת הישנה, הפאגנית, ומפליג בחברתה של אהבתו החדשה, אישה-זאב, המשנה את צורתה ונלחמת בישות הפראית השוכנת בקרבה. המלווה הצעירה מקווה כי ביבשת החדשה, לא ירדפו אותה עוד בשל אמונות טפלות.
ובינתיים קורפה, שהוכיח את עצמו בקרבות הגבול מול המרדוקים, הממשיכים לפלוש אל היבשת, מועלה בדרגה והופך לבן-חסותה של אמו של המלך הטורמאני. הוא מתמנה למפקדם של צבא אסירים ופראים ברברים, מן השבטים ההרריים. רק איש צבא מבריק כקורפה, יצליח להוביל את האספסוף הגאה לשרשרת של ניצחונות מדהימים, כשהוא קושר את גורלו בגורלם. מעשים אלו גורמים לאנשי האצולה ולצמרת הצבא לנטור לו טינה, וקורפה נשלח למשימה בלתי אפשרית, שנועדה לחסלו, כאשר באמצעותה מקווה אחד מן הקצינים הבכירים, לסלול את דרכו אל התהילה. ובינתיים האקווד, ברדולין ומוראד, האציל השפל, עושים את מסעם האפל אל הג'ונגלים של היבשת החדשה, אשר הצליחו להגיע אליה . אולם בניגוד לציפיות, מסתבר כי היבשת מאוכלסת. עיר שלמה של מכשפים, שהם גם משני-צורה שולטת ביבשת, ובראשם עומד הרב-מג ארואן. גורלו של המסע נחרץ. ועתה, נותרה בידיהם של האקווד ואנשי-צוותו רק ברירה אחת – לשרוד, ולנסות לברוח מאחיזתו של ארואן. האפשרות היחידה לשרוד גלומה בהפלגה חזרה, ללא כל נתיב או מפה, במסע ארוך ונטול תקווה.
במישור הפנימי, מסלימות המלחמות סביב כס המלוכה של הבריון והכנסייה, ההולכת וצוברת כוח, משקיעה מאמץ רב במאבקיה במלך הכופר והצעיר. המלחמה מחריבה את העיר, והממלכה כולה משלמת את מחירה הכבד של מלחמת-האחים. ובינתיים מגלים ספרן סקרן וכומר צעיר מסמך עתיק, המוכיח כי נביאם של צבא הפולשים והקדוש רמוסיו, הם למעשה אותו אדם, אשר בחר להופיע בזהות כפולה. מסמך זה עשוי לשנות את ההיסטוריה, וגילויו חושף קנוניה של סוכני ארואן בממלכת שבע הממלכות.
קורפה קיר אינאף, הקולונל המצליח, מצליח לבנות לאיטו את הצבא בעידודה של המלכה-האם של הממלכה הטורמאנית, אולם המלך נוטר לו טינה ואנשי הצבא חוששים למעמדם. המלך אבלין נפגע קשה בשעת המתקפה, שבמהלכה ניסו לכבוש את בירתו, והוא נתון עתה בתרדמת, כאשר רק כשפיו המיוחדים של גולופין מצליחים להותירו בחיים. במקביל, מנסה אשת-ההרמון ג'מילה לקדם את מעמדה בעזרת העובר שהיא נושאת ברחמה – יורשו של אבלין. שני אנשי הכמורה מביאים בפני מרקוביוס, הפוניטיפקס העליון, מגילה המוכיחה כי הנביא (משיח המערב) והקדוש (משיח המזרח) הנם, למעשה, אותו אדם. הפלישה המרדוקית צוברת תאוצה והמלך הטורמאני, לופאנטיר, מת בקרב נואש נגד הפולשים. האקווד וצוותו מגיעים לחופי המזרח, בשארית כוחותיהם. בנקודה זו, בוחר קארני בגיבור אחד, קורפה, על-מנת להוביל את הסיפור. עתה ברור מעל לכל ספק, כי קורפה הנו הדמות המרכזית בסאגה. למרות הקצב האיטי, יחסית, לשני הכרכים הקודמים, שם התנהלו האירועים בקצב מטורף, הפעם נרקמות המזימות בהגיון קר, מדוד ומחושב. הבחירה הספרותית של המחבר, להסתיר את המתרחש לגבי עלילותיו של האקווד עד רגעי הסיום של הספר, מעניינת אם כי מתסכלת מעט. עד כאן, לגבי חצי-הכוס הריקה. לעומת זאת, בחירה ספרותית זו, יוצרת מתח רב (בהתאם לגישה האופטימית).
בספר הרביעי, נותרות הממלכות הנורמניות מפורדות, למרות האיום הגובר בדמותה של הפלישה המרדוקית . הפוניטיפקס הימריוס מוכן לעזור לאחד את השורות, בתנאי כמובן, שצעד זה יבטיח לו את הכס הקדוש באופן בלעדי. המלך הטורמני נפל בקרב, ויורשת העצר היא אימו, המלכה והאפוטרופוסית של קורפה קיר אינאף. קורפה מקבל לידיו שליטה על כל כוחותיו הנותרים של הצבא הטורמני. הבדלי המעמדות בינו לבין הקצונה הגבוהה עומדים לו לרועץ, דווקא ברגע המבחן, כאשר גנרל מארדוקי ותיק ואסטרטג בלתי מנוצח, שם לו למטרה להשמיד את קורפה.
ובינתיים מוביל ריצ'ארד האקווד את ספינתו, על שרידי אנשי-הצוות שנותרו בדרכה חזרה מן המערב, אלא שהוא נושא עמו זרע של פורענות. הוא העלה את חמתם של המכשפים ממירי-הצורה, בראשותו של ארואן, והללו מתכוונים לפלוש למולדתם הישנה – הלא היא ארצות היבשת המזרחית.
עדיין לא קראתי את הספר החמישי בסדרה, אולם אני מצפה לו בכיליון-עיניים. על פי הסקירה הנמצאת באתר ההוצאה, בארצות הפאגאנים קיימת אגדה ישנה נושנה, על פיה יום אחד, עתיד זאב לבלוע את העולם ולהקיאו בפינה מרוחקת של הכוכבים. אז, מתוך העלטה, יקום גזע חדש של אנשים, ויתחיל מן ההתחלה את המסע הארוך אל האור. בכל האגדות הללו, קיים גרעין של אמת. שש עשרה שנה לאחר הקרב שנערך בארמגדיר, המרדוקים והטורמאנים הפכו בני-ברית בעולם החדש, שהפך מוזר ומזרה-אימה. הכנסייה ההימרית חולשת על שני שלישים מן היבשת, ומשחיתה כל חלקה טובה בסיאוב הפוליטי שלה. רק באוסטבר ובהבריון עדיין שולטים המלכים החופשיים, אולם גם מצב מוזר ועדין זה עומד להשתנות, בשעה ששבות הספינות מן המערב, בראשותו של הקפטן, רי'צארד האקווד, ובעקבותיו הרב-מג האלמותי, ארואן, וצבא משני-הצורות, המגיע ליטול את חבל-הארץ אשר שימש כנחלתו בעבר הרחוק.
בקרוב – מבית פול קארני (מה בקנה?)
The sun stood still – רומן היסטורי המספר את סיפורם של מגויסים טריים במלחמת האזרחים.
The sea beggers – סדרת הפנטסיה החדשה של קארני, על חבורת פיראטים. הספר הראשון אמור לצאת במהלך 2003.
Carnifex – מותחן אפל על רוצח סדרתי, המשתולל בלונדון של ימינו.
"קול אמיץ וחדש בפנטסיה"
(או למה פול קארני הוא בעצם יוצר חשוב?)
רוברט סילברברג הכתיר את קארני כקול אמיץ וחדש בפנטסיה. אבל מה, בעצם, כל כך חשוב ומיוחד ביצירתו? קארני מספר, כי השתתף במולטי-ראיון עם גבריאל קיי, ג'ורג' מרטין וקתרינה קורץ, והשאלה הראשונה שהופנתה אליו, הייתה: "מי אתה?"
אני מאמין כי בשלב זה למדנו להכיר את פול, ולכן נתמקד בתשובה לשאלה למה, בעצם, הוא יוצר חשוב?
התשובה: בשל ההתפתחות הספרותית שהוא מציג, ובשל המגמה שזו מייצגת.
על הפנטסיה בכלל ועל הפנטסיה האפית בפרט, מוטל מאז "הבום" של שנות השישים, צלו הכבד של טולקין. טולקין יצר עולם חדש, שהשתמש במאגר הרחב שהציעו לו המיתוסים הנורדיים, וברא אותו במסגרת מסע בלשני עצום בהיקפו. הוא טבע את חותמו על הז'אנר, ובמידה רבה סירס כותבים רבים. איך ניתן היה לכתוב משהו אחר, כאשר האמת היחידה צפונה בתנ"ך של שר הטבעות, ובנבואות החיבורים המשלימים שלו? בשלהי שנות השבעים, שכפל טרי ברוקס את ההצלחה המסחרית בסדרת שאנרה שלו, וחיזק קביעה זו. דיוויד אדינגס לקח את דמות היצור הקסום המתבגר (עלף או הוביט, הנוסחה המשיכה להשתנות ולהתגלגל), והפך אותו לאנושי ולהומוריסטי, והחל בסדרות-פנטסיה רבות כרכים (הבלגריאד והמלוריאן שלאחריה), אשר חתמו את הגולל על הדמיון בפנטסיה האפית. כך, לפחות, מתאר את ההתפחות gabe chouinard בביקורת שפרסם בכתב העת לוקוס.
אולם מאז, החלו רוחות חדשות לנשב בפנטסיה, ודרכו האומנותית של פול קארני מייצגת אותן נאמנה. הוא החל בספרו הראשון, כמשכפל רב-דמיון של טולקין ואדינגס, והמשיך הלאה, בשעה שהסתמך על מקור אחר של הז'אנר – רוחות העבר של אירלנד והתרבות הקלטית. בספרו השלישי, החל השינוי האמיתי; קארני החל לכתוב על דמויות שאינן הגיבור הקלאסי, החל בתהליך המוכר של חישולו של הגיבור בשלבים המוקדמים יותר של גיבוש זהותו. הוא עיצב את דמות הגיבור הלא מושלם, האחר. זה שהמסע הוטל עליו בעל כורחו, בשעה שהוא מנסה להיחלץ ממנו יותר מאשר להילחם למענם של ערכים ארכאיים. דמות שניתן לזהותה כיום בעיקר בפנטסיה האורבנית החדשה. אותו מהלך שמובל על ידי גיימן (לעולם לא עולם, אלים אמריקאים ובקורליין) או צ'יינה מיאוויל (תחנת רחוב פרדידו) של אדם שבור, המנסה לתקן עצמו בדרכו לגאולה מינורית.
מתוך חוסר השלמות הזו, הוא חזר אל הפנטסיה האפית. כיאה לחניך שאינו מאמין עיוור של טולקין, הוא פנה אל הקדרה. דיוויד קולברט, אחד מעורכיה המפורסמים של הוצאת הארפר-קולינס, הביא בראיון את דבריו של טולקין אודות קדרה שבה מתבשלים באופן תדיר רעיונות ומיתוסים של כותבים ואנשי-רוח (יש לבחוש בה רבות לפני הטעימה, ורצוי להגיש את המוצר קר, כלומר, תן לרעיון לשקוע ולפתח אותו, אחרת תהפוך למעתיקן באופן לא מודע).
אם כך, מהם המרכיבים של יורת-הקסמים האירית של קארני?
מאחוריו ניצב בסיס היסטורי, מתובל בשרידי פולקלור, כמו אצל גבריאל קיי (מארג פיונבאר, טיגאנה, הפסיפס הסרנטיני) או אצל דיוויד גאמל (בעיקר בתחילת סדרת הריגאנטה). הדמויות שלו אנושיות יותר והיסודות שלהן נבנים בהדרגה ולא במטה קסמים. בסדרה באה לידי ביטוי גם המגמה של קרבות שאינם רק דרקונים, כשפים וכדורי אש ואור, שעפים באוויר, אלא מתנהלים בזירת כוח החרב, רובה המוסקט והאסטרטגיה הצבאית. הוא נמנע באופן מבורך מן עיסוק המופרז בעימות בין הטוב והרע, הקיים ברקע. בקדמת הבימה מתחולל מאבק של אינטרסים, מאבקי חצר פוליטיים ואישיים, והולך בכך בדרך שהתוו במקביל גם סופרים נוספים, ובהם גורג' ר. ר. מרטין, שון ראסל וסטיבן אריקסון.
אם כך, פול קארני הוא קול חדש ואמיץ בפנטסיה, המביא עמו מצלול של קולות אחרים, במקהלה שתובילנו הרחק מספרות פנטסטית שהיא "רק" תואמת טולקין, אל המקום הבראשיתי יותר של הפנטסיה האפית. הוא למד לקרוא את המגמה המתפתחת, ושולט בכלים שיש לאחוז בהם על-מנת להציב בסיס רחב לבריאתו של עולם חדש, עשיר ובעל דמויות אנושיות, והצבתן במרכזו של קונפליקט, שהללו לא יוכלו להתעלם ממנו בשל הסכנה הקיומית שהוא מעלה בפניהן.