את ד"ר יורי גרדרוב פגשתי לראשונה במהלך ועידה מדעית שנערכה בצרפת. באותם שנים ברית המועצות עמדה איתנה על רגליה. לפחות כך חשבנו, בני האדם הפשוטים שאין להם שיג ושיח בנושאי מודיעין. ונוכחותו בועידה של מדען בעל שם מעבר למסך הברזל, עוררה התרגשות רבה בין באי הועידה.
באותו הזמן לא ממש יצא לי להכיר את יורי אישית. בכל מפגש בינינו היו נוכחים עוד מספר גדול של חברינו למקצוע, וגילי הצעיר ונטייתי להסתגר קצת בפני המונים, גרמו לכך שמלבד הנהוני נימוס מסוימים, לא ממש השמעתי את קולי בויכוחים שהתעוררו סביבנו.
אבל אין ספק שכבר אז התרשמתי ממנו. הוא היה גבוה בעל מבט נשרי מרשים, מתנשא מעל כולם בחדר כמגדלור בערפל , נועץ מבט נוקב בכל מי שהעז להתנגד לדעתו. האנגלית בפיו הייתה רהוטה ובעלת מבטא קל בלבד. והכריזמה שלו הצליחה ללכוד בכפה את כל באי הועידה, ואותי ביניהם.
רק לאחר מספר שנים יצא לי ממש לנהל אתו שיחה ממשית. היה זה בוושינגטון הבירה, כאשר החל המינוי שלי כתת-עוזר ליועץ המדעי של הנשיא. התפקיד לא דרש ממני הרבה, וכל עוד לא היה איזה מצב חירום שכלל התקפה ביולוגית או הופעת חייזרים וכדומה, יכולתי להרשות לעצמי להסתובב בעיר ולטייל בין האנדרטאות השונות.
באחד הטיולים האלה, בשעה שנחתי לי בבאר חביב שניצב בטרקלינו שלך מלון ישן, ראיתי את ד"ר גודרוב. הוא ישב ושתה לו כוסית בפינה מרוחקת בחדר, תוך שהוא קורא בספר בכריכה רכה, שנראה משומש מאוד. ניגשתי אליו והצגתי את עצמי, ולשמחתי הרבה הוא לא הגיב בקרירות וחוסר סבלנות, מהם חששתי. למעשה, הביע שמחה על כך שהוא פוגש עמית במקום הזה. הוא הזכיר לי בחיוך רחב את הועידה בצרפת בה נכחנו שנינו, ולהפתעתי הרבה לא רק שזכר אותי, הוא אף זכר את אותם דברים מעטים שאמרתי במהלך ויכוח קטן בנושא עולמות מקבילים; ויכוח שהתרחש באחד הימים הראשונים של הועידה. הוא החל מתחקר אותי בנושא זה, תוך שהוא מזמין לי כוס משקה חריף.
"אם אינני טועה ידידי, טענתך הייתה שעל כל בחירה שאתה עושה, קיים עולם מקביל בו ביצעת בחירה שונה. האם אני מדייק?" הנהנתי בראשי בהסכמה.
"דבר זה גורם מן הסתם לכך שיהיו אין סוף עולמות מקבילים. ובכל שניה שעוברת מצטרפים עוד אין סוף עולמות למשוואה. אני מוצא את הרעיון מעודד מאד". הבטתי בו במבט של תמיהה והוא הסביר.
"העובדה שאולי ישנם אין ספור עולמות בהם ברית המועצות מעולם לא קמה, מעודדת אותי מאד". הוא המשיך וסיפר לי על כך שהוא ערק לאחרונה למערב במהלך כנס בשטוקהולם . ושכעת הוא עובד במוסד ממשלתי קטן, שם הוא עוזר למספר מדענים אמריקאים לא מבריקים במיוחד להבין את התיאוריות שלו.
"ועכשיו אני בחופשה קטנה. עובד על הגברת יכולת הקריאה שלי באנגלית". הוא נופף בידו בעותק המקומט של "האחים קרמזוב" מאת דוסטויבסקי בו קרא עד שהפרעתי לו.
"מצאתי את העותק הזה בחנות לספרים משומשים. ומאחר שקראתי את הספר ברוסית אין ספור פעמים, חשבתי לעצמי שיהיה לי הרבה יותר קל להתחיל אתו. אבל אני חושש שהתרגום כל כך נורא שהדבר היחיד שהוא הגביר בי זו תחושת גועל מסוים. דבר מוזר בהתחשב שזה הספר האהוב עלי".
הוא הניח את הספר בכיס מעילו שהיה מוטל על הכיסא לידו. והביט בי בהרהור.
"אמור לי ידידי, אם ישנם אין סוף עולמות, לא מן הנמנע שבאחד מהם גם סיפורם של האחים קרמזוב התרחש במציאות. האין אני צודק?"
"לא רק זאת," עניתי לו. "לדעתי כל סיפור שנכתב אי-פעם, קיים באיזה שהוא עולם כסיפור אמיתי. ואני כולל בזאת סיפורים כמו עליסה בארץ הפלאות או הקוסם מארץ עוץ".
"מעניין, אם כך, אם באיזה שהוא עולם מקביל אני חי בעולמם של האחים קרמזוב. רעיון מענין ידידי, אם כי מפחיד מעט. לא הייתי רוצה לחיות בעולם של 1984 של אורוול, אתה מבין".
שיחתנו המשיכה עוד זמן רב, ולפני שנפרדנו לדרכנו החלפנו בינינו כתובות ומספרי טלפון, תוך שאנו מבטיחים לשמור על קשר בעתיד.
במהלך השנים הקשר בינינו אכן נשמר פחות או יותר, בעיקר בגלל כנסים שונים בהם השתתפנו שנינו. כשבכל אחד מהכנסים האלו מצאנו זמן לשבת על כוסית משקה ולנהל שיחה ערה בנושאים שונים. יחד חגגנו את התמוטטות הגוש הסובייטי, ויחד חגגנו את מינויי ליועץ המדעי של הנשיא, לאחר שקודמיי לתפקיד פרשו לפנסיה נוחה ומשעממת.
היה זה בועידה בנושא ההתמודדות עם באג אלפיים שנפגשתי אתו לאחרונה. האמת היא שהופתעתי לראותו שם. תחום המחשבים לא היה שייך להתמחויותיו, ואני עצמי הייתי שם רק מתוקף תפקידי הציבורי.
קידמתי את פניו בשמחה, והוא החזיר לי באותה מטבע. אך למרות זאת ראיתי מתחת לחיוכו שמשהו מטריד אותו עד מאוד. בתום הועידה נפגשנו בחדרי במלון לבצע את הטקס הקבוע שלנו. פשיטה על בר המשקאות בחדרי, תוך שאנו נותנים למשלם המסים האמריקאי לשלם את החשבון. ושיחה ארוכה אל תוך הלילה על כל מה שמטריד אותנו בימים אלו.
ישבתי על הכורסה בחדרי בזמן שיורי צעד הלוך ושוב לפני, תוך שהוא אוסף את מחשבותיו על מנת לשופכם בפני.
"אני זקוק לעזרתך" אמר לבסוף. "זה באג האלפיים הזה. משהו לא הסתדר לי אתו מההתחלה. משהו נראה לי לא נכון בכל העניין הזה. טעות מטופשת של אנשי מחשבים, גורמת לאפשרות קונקרטית לקטסטרופה עולמית. התמוטטויות כלכליות, אפשרות לרעב, מחלות ואולי אפילו שיגור אוטומטי של טילים גרעיניים במספר ארצות בעולם. ומתי כל זה מתרחש בשנת 2000, השנה שלפי נבואות זעם מסוימות אמור להישמד העולם. דברים מסתדרים במקומם בקלות רבה מדי".
יורי מילא את הכוס שלו מחדש, בלע אותה בלגימה אחת, התיישב על הכורסה השניה בחדר, והמשיך.
"ואז עליתי על זה. אתה בודאי זוכר את השיחה שהייתה לנו לגבי עולמות מקבילים, כשאתה טענת שכל סיפור שנכתב אי פעם קיים כסיפור אמיתי בעולם מקביל. ובכן מה עם אנחנו אותו עולם מקביל? מה עם איזה סופר כותב סיפור על עולם בו באג מחשב פשוט גורם להשמדת העולם?"
התבוננתי ביורי בתדהמה " זה מגוחך" אמרתי לו " ואפילו אם מה שאתה אומר הוא נכון, הרי שישנו אדם הכותב את הדברים האלו אותם אנו אומרים ולפיכך הוא מודע למצב שהוא יוצר".
"לא בהכרח. כשסופר ממציא עולם כלשהו, הוא לא ממציא כל איש ואיש בעולם הזה. הוא בונה את העולם בקווים כללים; והקוסמוס ממלא את החורים. לדוגמא, בספר האהוב עלי האחים קרמזוב , לא מוזכר מה קורה באותה שעה ביפן. אך עם זאת, בהנחה שהעולם של הספר הזה אכן קיים, קיימות בו גם יפן וגם ארצות אחרות נוספות".
יורי התכוף קדימה ונעץ בי את מבטו החודר "אתה חייב להודות שמשהו מסתדר בפשטות רבה מדי במה שקורה בעולם כיום, פשטות התואמת לדעתי סיפור מהז'אנר הבדיוני. תאר לעצמך שאנו היחידים שמודעים לכך ויכולים לעשות משהו בנידון".
"אבל מה אנחנו יכולים לעשות?" שאלתי. "הרי כל מה שנעשה, מן הסתם, לא יופיע באותו ספר עליו אתה מדבר. זה יהיה חייב להיות מעשה מספיק גדול על מנת שיכנס לתוך הספר, ויכניס אותנו לתוך הספר יחד אתו, אך אני חושש שאני איני מסוגל לחשוב על מעשה שכזה".
"בדיוק בגלל זה אני זקוק לעזרתך", אמר לי יורי "אני רוצה שתעזור לי לרצוח את הנשיא".
השוטרים עצרו את יורי בביתו יום לאחר מכן. במרתפו נמצאו חומרי חבלה שיצר בעצמו במהלך מספר חודשים. היה לו ידע מספיק על מנת לעשות זאת, אם כי במספר עיתונים טענו שכיום כל ילד יכול להוריד את הוראות ההכנה מהאינטרנט. העיתונים גם טענו שיורי תכנן לרצוח את הנשיא בגלל אכזבתו מהתפרקות ברית המועצות. לא טרחתי לתקן אותם.
קיבלתי ציון לשבח מהנשיא, אותו תליתי במקום בולט בביתי. ופרסום רב שעורר את קנאתם של רבים מחברי למקצוע. וכשאני חושב על כל המעשה, אני חש שעשיתי את המעשה הנכון בכך שהסגרתי את יורי למשטרה.
אבל לפעמים אני חושב לעצמי, מה אם הוא צדק? מה אם אכן כל העולם הזה מסביבי הוא רק תופעת לוואי לסיפור בדיוני שכתב מישהו. אם אכן זהו המצב, אם אכן יש מישהו שכותב את העולם הזה, או קורא את העולם הזה. במידה שאתה מקשיב לי, במידה שאתה שומע, תפסיק. אתה מבין? תפסיק עכשיו. תפסיק לכתוב או לקרוא או לא משנה מה אתה עושה. אתה לא מבין, אתה עלול להרוג את כולנו.
אתה שומע אותי, תפסיק.