הרב קפלן עבר דרך עדת המפגינים הזעומה שעמדה מול לשכתו של הרב נויגרטל. המפגינים נשאו מספר שלטים הקוראים להפסקת השלטון החרדי ולחופש המדע. הרב קפלן זיהה בין המפגינים את עושי הצרות הרגילים ,מדענים לשעבר, אנשי החזית הדתית לאומית, קבוצה של משפחות שכולות ואנשי הליגה השמאלית העתיקה שהתפוררה כבר מזמן ממחסור בתומכים. שני שוטרים משועממים שהבחינו ברב קפלן שיערו שבואו עלול לעורר מהומה בין המפגינים ועל כן מיהרו לעברו תוך שהם יוצרים סביבו חומה אנושית מצומצמת. הרב קפלן חייך לעצמו, לא היה בכך צורך, המפגינים, אפילו בסערת הרגשות שבה היו אולי נתונים, זכרו היטב את העונש אותו מקבל מי שפוגע באחד מאנשי הסנהדרין. עיתונאי בודד עמד בצד ורשם משהו בפנקס. הרב קפלן לחש לשוטר באוזן הוראה ללכת לבדוק האם יש לו רשיון כתיבה. מאז הוצאת חוק איסור לשון הרע המורחב, עיתונאות הפכה מבחינת הציבור הכללי לאחד המקצועות הבזויים ביותר, מה שגרם להוצאתם של עיתונים מחתרתיים רבים.
הרב קפלן דילג במדרגות המובילות לדלת הכניסה מותיר את המפגינים מאחוריו. השומר בכניסה הנהן בראשו, למראו המוכר של הרב קפלן. הרב קפלן החליף עמו כמה מילות נימוס והמשיך בדרכו לעבר חדרו של הרב נויגרטל. מזכירו של הרב הוביל אותו פנימה ואמר לו לחכות בפנים לרב שיגיע תוך דקה קלה.
הרב קפלן התיישב על כורסת עור נוחה והביט סביב. לא הייתה זו הפעם הראשונה שלו בלשכתו של הרב נויגרטל, אבל בדרך כלל הוא היה עסוק מכדי לשים לב לפרטים סביבו. החדר היה רחב ידיים והשרה תחושה נעימה למדי. ערמות של ספרים ישבו להם על שולחן מרוחק, הרב קפלן ידע שמדובר בספרים אמיתיים מנייר ולא בהולוגרמה מתוחכמת. גם לו היו מספר ספרים כגון אלה, בעיקר בשביל לימוד בשבתות בהן לא היה יכול להפעיל את המסוף שלו. גם מסוף היה בחדר, מעוצב בדמות מחשב פנטיום עתיק מעץ. המחשב ניצב על המכתבה של הרב ניוגרטל כשמאחוריו על המדפים מונחים מאות גבישי מידע, המכילים מן הסתם את כל הידע ההלכתי שנכתב מעולם. על הקיר המערבי היו תלויים תצלומיהם של ראשי הסנהדרין הקודמים לנויגרטל. מבטיהם החמורים הזכירו לרב קפלן את תקופת לימודיו, כאשר מורים חמורי מבט היו מאימים עליו שאם לא יישר קו עם שאר חבריו לספסל הלימודים ולא יעשה מה שאומרים לו לעולם לא יצא ממנו דבר. מה הם היו אומרים עכשיו כאשר הוא הפך להיות חבר הסנהדרין הצעיר ביותר בהיסטוריה.
הדלת מאחורי הרב קפלן נפתחה לפתע, והוא מיהר לקום על רגליו ולקבל את פניו של הרב נויגרטל.
הרב הישיש נכנס באיטיות לחדר לשכתו והרב קפלן מיהר לתמוך בו ולהוביל אותו אל כיסאו. מדובר היה בהצגה והרב קפלן ידע זאת, הרב הקשיש היה חזק מספיק כדי לחבוט בו עד לאובדן חושים. אבל בעולם המובל על ידי תככים פוליטיים היה זה מומלץ לתת ליריביך מידע מוטעה על מצבך.
הרב התיישב בכיסאו תוך שהוא פולט אנחת רווחה, הוא הביט ברב קפלן במבט מחויך ושאל: "ביקשת לראות אותי, רפאל הצעיר. איך אני יכול לעזור לך הפעם?"
"כבוד הרב אני רוצה למחות על ההחלטות האחרונות בנוגע למכונה החדשה."
"גם אתה, רפאל?" שאל הרב הקשיש והחווה בראשו לעבר החלון "האם לא מספיקים המפגינים בחוץ הרוצים לאשר את השימוש במכונת הזמן הארורה הזו, שעכשיו גם אתה הצטרפת אליהם בפזיזותך?"
הרב קפלן נע באי נוחות בכיסאו " כבוד הרב אני פשוט לא מבין; תחשוב כמה דברים יהיה ניתן לתקן, כמה נפשות יהיה אפשר להציל".
"רפאל, רפאל. אתה הרי יודע שההלכה אוסרת על מסע בזמן. אם האל קבע שאדם מסוים צריך למות הרי שכל שינוי שימנע זאת יהיה פגיעה ברצון האל. ואתה הרי יודע על אפקט הפרפר הגורס שתנועת כנפיו של פרפר בצד אחד של כדור הארץ יכולה לגרום לסערה בצדו האחר. ושם רק בפרפר מדובר, תחשוב למה נוכחותו של אדם בוגר עלולה לגרום. שלא לציין ששינוי שעשוי לגרום לאי-הולדתו של תינוק הרי הוא כרצח. רפאל, אתה צעיר ובעל רעיונות רומנטיים מסוימים. אנא שכח אותם; לטובתך".
הרב נויגרטל לחץ על מתג במסוף שלו וקרא בשמו של ספר. אותו הספר החל מצפצף מתחתית ערמת הספרים שעמדה בצד. הרב ניגש לערמה והוציא את הספר בעדינות והשתיק את צפצופו.
הרב קפלן שחש שרבו הולך לסיים את שיחתם מיהר להתפרץ.
"אבל הרב, מה עם הבחירה החופשית? אני יודע שהבחירה החופשית היחידה הקיימת היא אם להאמין באל או לא, אבל אם נוכל לחזור אחורה בזמן ולשכנע אנשים לחזור בתשובה הרי שגורלם יכול להשתנות, חייהם יכולים להינצל".
הרב נויגרטל סובב ראשו באיטיות לעבר הרב קפלן. "אכן רעיון נאצל, רפאל, ואינך הראשון שחשב עליו. אבל אתה מכיר את ההיסטוריה שלנו. העובדה שהחרדים לא ניסו להחזיר בתשובה הייתה אחד הגורמים העיקריים לפופולריות שלהם. זה מה שהוביל לגלי החזרה בתשובה בשנת תשע"ח, שהובילו, כידוע לך, לשליטתנו במדינה. קיים חשש גדול שניסיונות החזרה בתשובה בסוף המאה העשרים יגרמו להתרחקות כלפי הממסד החרדי ויש הטוענים אפילו שנאה. לא, רפאל, אנחנו לא ניקח את הסיכון. המכונה תישאר סגורה במכון ויצמן ולא יעשה בה שימוש. אני מציע לך לשכוח מהרעיונות שלך, רפאל, אם תעורר אותם מדי אתה עלול לפגוע בקריירה שלך. ואני חש שיש לך עתיד מזהיר".
הרב נויגרטל התיישב והחל מעין בספר שבידו בעמקות, מה שהיווה סימן לרב קפלן ששיחתו עם הרב הסתיימה. הוא יצא מהחדר החוצה ופנה לרחוב. המפגינים כבר החלו להתפזר, והרב קפלן הבחין באשה המחזיקה ילדה, שישבה על גדר אבן נמוכה מהצד השני של הרחוב. הוא זיהה אותה מהפגנות קודמות. אם זכרונו לא הטעה אותו מדובר היה באישה ששכלה את בעלה במלחמה הגדולה. הילדה הבחינה ברב קפלן חייכה לעברו ונופפה בידה. הרב קפלן החזיר לה חצי חיוך ונופף בידו בתנועה קלילה כדי לא למשוך תשומת לב. האם, שהבחינה במעשי ילדתה, הורידה בכוח את ידה המנפנפת. היא לקחה אותה והחלה לצעוד הרחק מהרב קפלן תוך שהיא נותנת בו מבט מאשים.
הרב קפלן נכנס למכוניתו והורה לנהגו לנסוע לעבר הישיבה אותה ניהל. מבטה המאשים של האם נשאר דבוק בו. היא צודקת, חשב לעצמו. הרבנים, בהחלטותיהם, מונעים את האפשרות להציל את חיי בעלה. המלחמה הגדולה לקחה קורבנות גדולים מדי. והרבנים, הרבנים חוששים לכיסאם אם יבצעו שינוי כלשהו בעבר.
אולי זה גילם המונע מהם לראות את מה שיש לעשות ומשאיר אותם קפואים בדעותיהם השמרניות.
לא, החליט הרב קפלן. לא מהם תבוא הישועה. אם ברצונו לעשות שינוי, הוא יצטרך לעשות אותו בעצמו.
מיד בהגיעו לישיבה, כינס הרב קפלן את כל צוות הרבנים הכפוף לו והסביר להם את תוכניתו.
הם יפרצו למכון ויצמן וייקחו את המכונה. לאחר מכן, הם ישלחו את כל תלמידי הישיבה לעבר. בקבוצות קטנות כל כמה שנים. כל קבוצה תכין את התשתית לקבלת עוד תלמידים על ידי יצירת עמותות פיקטיביות שאליהן יצטרפו תלמידי ישיבה נוספים בעתיד.
לכל תלמידי הישיבה תהיה משימה ברורה להחזיר כמה שיותר אנשים בתשובה. "לחילונים של שנות השמונים אנחנו בכל מקרה נראה אותו דבר, והם יסבירו לעצמם את ההתרבות המספרית של החרדים כהתרבות טבעית", אמר הרב קפלן לאנשיו.
מגוחך, חשב אחר כך לעצמו בעודו ממתין לשובה של הקבוצה אותה שלח להביא את מכונת הזמן; מגוחך לחשוב שמישהו אי פעם יוכל להתרחק מהחרדים ואפילו לשנוא אותם. יש אנשים שפשוט ימציאו כל תירוץ כדי להימנע מלסכן את מעמדם וכיסאם.
ארבעים שנה קודם לכן יצא הרב קפלן מסמטה צדדית בירושלים, תוך שהוא מיישר את חליפתו ועניבתו הוא הביט סביב נושם את האוויר הצלול, וניגש לבחור צעיר וחילוני שעמד בפינת הרחוב.
"מה דעתך להניח תפילין?" שאל אותו.
🙂