בבל 17 / סמואל דילייני

מהי בדיוק בבל 17?

בבל 17 היא קוד, ואולי סוג של שפה, אבל מה שאנחנו יודעים זה שבבל 17 גורמת לנזק בכל מקום שמשדרים אותה.

בגלקסיה המצויה במלחמה בין האנושות ובני בריתה ולבין הפולשים – זן בלתי ידוע של זרים שאיש מעולם לא ראה – מתפרצות מפעם לפעם תשדורות של קוד בלתי מוכר ובלתי מובן, שקיבל את הכינוי בבל 17. כל שהצבא יודע הוא כי מיד לאחר מכן מתפוצצים מתקנים צבאיים ומתקנים חיוניים אחרים.

על-מנת לפענח את הקוד הם פונים לרידרה וונג, משוררת שבעת העולמות, ושולחים אותה למסע שמטרתו פענוח הקוד ההרסני. שמה הוא רידרה וונג, היא המשוררת הידועה ביותר ביקום האדם, יפיפיה מדהימה, שאין שפה שאינה יכולה ללמוד, שאין צופן שאינה יכולה לפצח ואין אדם ביקום שהיא לא מבינה.

לאחר שנבחר הצוות (בתהליך בחירה מרתק ומופלא מאין כמוהו), מתחיל סיפור צבעוני במיוחד, ומתחיל ספר מד"ב טהור שכתוב בצורה פנטסטית מושלמת, בעולם מופלא ומרתק, כמיטב דמיונו המופרע משהו של סמואל ר. דלייני.

במהלך המסע, משנה רידרה את האנשים סביבה בזכות המילים , ליתר דיוק, היכולות שלה להבין את הכוונות מאחורי המילים בשפות שונות. הספר למעשה חוקר את הדיבור, את הכוונה האנושית של "אני ואתה".

גדולתו של הספר זה היא המוטיבים הספרותיים שעליו הוא נשען. דילייני משתמש בכל המוטיבים הקיטשיים של הספרות, והופך אותם ליצירת מופת. כך למשל, רידרה וצוות החללית מגיעים בשלב מסוים לשבי בחללית של הברית. חללית זאת מונהגת על ידי קפטן ציני, שבמהלך המלחמה הפך למעיין שודד חלל. הוא אולי שייך לטובים בפועל, אך משרת את מטרותיו יותר מאשר מטרות המלחמה. ייתכן אפשר לתאר זאת בדמות הכובען המטורף, שיודע שהוא מטורף, אבל לאף אחד כבר לא איכפת.

הרבה מהדמויות הזכירו לי את אליס בארץ הפלאות, ואני חושב שאפילו יש פה איזה מן פרודיה על מסיבת התה (לא ארחיב על מנת למנוע ספויילר). אבל ברגע שנחזור לתוכן של הספר ונעזוב את העלילה, נגלה שהספר עוסק במשמעות הברורה לכולן ועדיין אחד הגורמים העיקריים לבעיות האנושות – השפה. אם כולם היו מבינים את כולם כנראה הספר הזה לא היה נכתב. באלגוריה של סיפור מד"ב נפרשות בפנינו מלוא האפשרויות הטמונות בשפה: לברוא, לנחם, לתקשר וגם להרוס… דלייני לא חוסך מאיתנו את כל מגוון האפשרויות.

שלב אחרי שלב והנה הגענו למשמעות הפילוסופית של הספר השפה או הלשון (כפי שכתוב מאחורי העריכה). המשמעות הינה גלוייה לכל אורך הספר, לא צריך לחפש נסתרות בספר. זורם כבר אמרתי? עלילה מדהימה בעושר הדמויות והסגנוניות שלה.