בדרך כלל כשאני רואה ספר שנכתב ע"י יותר מכותב אחד, אני מצפה למוצר בידור קליל, ממוסחר ונעדר מקוריות. בדרך כלל אני גם צודק – אחרי הכל, כמה ייחוד יכול לנבוע משיתוף פעולה עתיר פשרות וקומבינציות שנעשה בין שני כותבים או יותר?
במקרה של "סוחרי החלל" המצב שונה. במידה כלשהי מציאותם של שני כותבים, כמו גם הכריכה הזולה, הדפים המתפרקים והיעדר כיתוב על הכריכה האחורית משתלבים היטב ברעיונות של הספר. כך גם הסיום הקיטשי-רומנטי עם כמה מהתיאורים היותר נוסחתיים שיצא לי לקרוא. במידה רבה, הצורה שבה הספר יצא בגירסה העברית היא בדיוק מה שנגדו פול וקורנבלות' מתריעים לכל אורכו.
"סוחרי החלל" מביא את אחת הביקורות הנוקבות ביותר שמוכרות לי על העולם הקפיטליסטי. הספר מתאר עולם עתידי דל-במשאבים, הסובל מפיצוץ אוכלוסין בלתי נסבל. האנשים בעולם הזה נמדדים ביכולת הקניה שלהם; הם אינם סתם "אזרחים" אלא "צרכנים". השליטים האמיתיים על חייהם הם תאגידים גדולים, שבידיהם השליטה על משאבי העולם המידלדלים ועל אמצעי הייצור. כל זה אנו למדים תוך כדי סיפור המסגרת – שעוסק במיטשל קורטני, מנהל בכיר בתאגיד הפירסום פאולר-שוקן, ואשר עליו מוטל הקמפיין להארצת נוגה וליישובה בבני-אדם.
הרעיון של עולם שנשלט בידי תאגידים מסחריים אינו ייחודי ל"סוחרי החלל" כמובן. הוא מופיע לפחות באחד מספריו היותר גרועים של סילברברג, בסייברפאנק ובמקומות רבים אחרים. מה שיותר ייחודי כאן הוא העברת הכוח לתאגידי הפרסום ולא ליצרנים עצמם. בעולם של פול וקורנבלות יש ממשלות ויש תאגידי ייצור, אבל הכוח האמיתי נמצא בידי הפרסומאים. הם אלה ששולטים על תודעת ההמונים, על תנאי המחיה שלהם, על מה שיאכלו ועל מה שישתו; להם הכוח לקבוע מה יהיו המוצרים שהצרכנים יקנו, ומאילו חומרים ייוצרו המוצרים. הפרסום מקיף הכל ונע מהמניפולציות ההכרתיות הסמויות ביותר ועד להחדרת אלקלואידים ממכרים לקפה זול. בחברה הזאת, הערך היחיד שקובע הוא כמות המכירות ומקומו של אדם בסולם החברתי שקול למקומו בשרשרת הייצור.
התרבות בעולם של "סוחרי החלל" ממוסחרת לחלוטין. אין יותר ספרים בלי פרסומות, המשוררים עובדים כקופירייטרים בתאגידים הגדולים, ואנשים מוקפים במסכי טלוויזיה מהפנטים ובפרסומות גלויות וסמויות. יחד עם התרבות, משועבדת כל החברה והכלכלה לקפיטליזם נוקשה וחסר כל ריסונים. המיסחור השתלט על החברה האנושית עד כדי כך, שמסתבר שלראש תאגיד הפירסום קל יותר לזכות לנאום מול שני בתי הנבחרים בארה"ב מאשר לנשיא עצמו.
מינויו של מיטשל קורטני לניהול פרוייקט יישוב נוגה הוא נקודת הפתיחה של הספר. ממנה והלאה, פול וקורנבלות מספקים לנו שלל פרטים קטנים, שבונים תמונה מזעזעת של עולם שאיבד את איזוניו. העולם שהם מתארים הוא קיצוני ודוחה, אבל חומרי הבנייה שלו הם כאלה המוכרים לכל מי שחי תחת התרבות הצרכנית: השתלטות תאגידים ובעלי הון על חיי הפרט, התפשטות והתמחות הפירסום המקיף אותנו, התרדדות התרבות והמחשבה, הדלדלות המשאבים העולמיים, פיחות מעמדם של ערכים שאינם ניתנים לרכישה בכסף (חיי אדם, למשל), מניפולציות מושחתות וסיסמאות שנועדו להסתיר את האמת. הכל קיצוני ובוטה כמובן, אבל הביקורת מכוונת קודם כל לחברה הקיימת ודרך הקצנת תהליכים קיימים.
מיטשל קורטני מונה לנהל את הקמפיין ליישוב נוגה. בכפוף לתבנית הסיפורית המאוד-משומשת שהם בחרו, יש כוח אחד שנאבק במצב החברתי הקיים, הארגון החתרני והאנטי-ממסדי של ה"שומרנים", והגיבור מוטל בתווך בין האינטרסים הסותרים של שני תאגידי פרסום מתחרים ובין מטרותיו של הארגון החתרני. הבחירה שלו מובנת מאליה… או אולי לא כל כך מובנת מאליה; הרי כל כך קל להתחבר לנוסחאות שיווקיות מוכרות אחרי שקוראים את הספר הזה.
"סוחרי החלל" ספר מומלץ ביותר וראוי לקריאה ולו בשל יכולתו לעורר מחשבה. ניכר שפול וקורנבלות היו מודעים להגות הכלכלית-חברתית בת זמנם – מימין ומשמאל – ושילבו אותה באופן מושכל ונבון לאורך הספר. לא חייבים להסכים עם הרעיונות המועלים בו או עם המסקנות – מספיק לחשוב קצת. לזה בדיוק הספר מכוון, בלי הטפה בוטה ובלי אותן מניפולציות פרסומיות שעליהן הוא מספר. והרי לשם מה נוצר המד"ב אם לא כדי לשאול שאלות?