קומיקס מדע בדיוני צרפתי – אנקי בילאל ופועלו

אנקי בילאל (Enki Bilal) הוא כותב קומיקס צרפתי ממוצא יוגוסלבי (וליתר דיוק, נולד בבלגרד לאם צ'כית ואב בוסני), שכותב כבר הרבה שנים וזוכה להצלחה רבה בצרפת. הוא נולד ב-1951 ועבר עם משפחתו לפריז בגיל 10.בילאל שייך לדור של אמנים שהתפרש על שלל תחומים; הוא שולח את ידו בכתיבה ובציור של קומיקס, בציור על זכוכית ועל תמונות מצולמות, בבימוי בקולנוע, בעיצוב תפאורות לתיאטרון ולאופרה ועוד היד נטויה. הוא כתב מספר רב של ספרי קומיקס (רשימה בסוף) לבד ובשיתוף עם אמני קומיקס מפורסמים אחרים כמו פייר קריסטן (מחבר הסידרה הקלאסית "ואלריאן: סוכן זמן-חלל").

חובבי הסרטים המוזרים שבינינו זוכרים אולי את טיכו מון, שביים בילאל – סרט שמזכיר גרסה מוטרפת של סרטים אפוקליפטיים אחרים שהופקו בצרפת (אלפאוויל, פרנהייט 451, וכו'). בילאל היה אחראי בסרט גם לכתיבה, לסגנון ולעיצוב, ואכן הצילום בסרט מזכיר מאוד את הקומיקסים שלו. למשל, כל המדרכות עטופות בבד מקומט כדי לתת לרחובות מראה ישן מרופט.

אנקי בילאל הוא מהמיוחדים שבאמני הקומיקס שתפגשו. הסיפורים שלו מעוררים תחושה חזקה של דז'ה וו, אבל לא בדיוק. שוב ושוב הוא מכניס את גיבוריו למצבים שמעוותים סיפורים אחרים שקדמו לו, או אם תרצו, עושים מחווה לסופרים אחרים. בקובץ הסיפורים הקצרים Mémoires d'Outre Espace (זכרונות מהחלל החיצון) מופיע סיפור בשם Drame Colonial (דרמה קולוניאלית), בו גנרל שאפתן מוצא גזע זר שמהווה, לדעתו, גזע לוחמים אידיאלי, ללא רגשות חמלה או רחמים. הוא מאמן אותם להילחם ולירות כשהם רואים גוון מסוים של הצבע האדום. מובן שמשהו משתבש והם פונים במהרה נגד הצד שאימן אותם, תוך הצגת מיטב יכולותיהם; צדק פואטי? אולי, אבל זה לא העניין – זה מזכיר מאד את סיפורי הרובוטים המוקדמים של אסימוב, בהם צריך לגלות מה היה לא בסדר בתכנוּת. דוגמה נוספת ניתן למצוא בטרילוגיה של ניקופול, אולי יצירתו המפורסמת ביותר של בילאל. בטרילוגיה זו מתוארים, בין השאר, מגעיהם של בני האדם עם פנתאון האלים המצרי. דוגמאות לסיפורים כאלה לא חסרות, נכון? האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס, מסעות גלגמש, הראמאיאנה וכמעט כל יצירה מיתולוגית קיימת. במקרה שלנו, ליכולותיהם העל-אנושיות של האלים מתווספת גם טכנולוגיה מתקדמת שמשרתת אותם בתככיהם.

כמובן, כל זה כבר נעשה קודם, אבל לבילאל יש כישרון מיוחד להפיח חיים בכל העסק. ההגיון המעוות המניע את העולמות שהוא בורא נראה טבעי לגמרי במהלך הקריאה. עובר זמן עד שעולה המחשבה "וואלה, איך יכולתי להאמין לזה", ואחריה "בעצם יש בזה משהו".

איכות ויזואלית מיוחדת טמונה בקומיקסים של בילאל ובגיבורים שהוא מצייר. לכל אחד מהם יש פרצוף עם מאפיין בולט מספיק כדי לשמר אותו בזכרון: סיומת כדורית קטנה בקצה האף של ניקופול, פטמות כחולות, ציפורניים הכחולות ושיער כחול ופרוע אצל ג'יל ביוסקופ, גיבורת "אשה-מלכודת", השיער הרטוב והקוצני או האיפור המוזר שיש כמעט לכל הדמויות (או שזה הצבע שלהם?) ועוד ועוד. קורה לא פעם שאני רואה ברחוב, באוניברסיטה או בקופת חולים, מישהו עם איזה פיצ'ר מוזר בפנים ומתעוררת בי המחשבה: "היי, הוא הרגע יצא מתוך קומיקס של אנקי בילאל שעוד לא קראתי". ב"טיכו מון", משחק בתפקיד הראשי ריצ'ארד בוהרינגר, שדומה למדי לאלסיד ניקופול המצויר, גיבור הטרילוגיה של ניקופול.

בילאל משלב בסיפורים שלו הצהרות פוליטיות ורמזים ספרותיים. ברוב הסיפורים שלו ניתן למצוא אזכורים מזרח אירופאיים, רמז למקורו המשפחתי. חלק מן הסיפורים המוקדמים מתרחשים בעולם שאינו עתידני כלל, ועל רקע נפילת הגוש המזרחי. אחרים משלבים בתוכם רעיונות עתידניים או בדיוניים כתוספת לעולם בו אנו חיים ומכירים. אלמנטים אלה מאפשרים לבילאל להדגיש אספקטים מגוחכים, עצובים או סתם נשכחים בחיינו בעולם. בספר "חבורת הציד" (Partie de Chasse) נאספים מנהיגי ברית המועצות בראשות ואסילי צ'אוצ'נקו למסע ציד באזור לא מיושב. במהלך המסע נחשפת האכזריות וחוסר הרחמים של ההנהגה הסובייטית תוך שילוב של עובדות היסטוריות ודמיון פרוע. המנהיג הזקן עדיין שולט ביד רמה בשאר המנהיגים, אך אינו יכול לדבר. דרך זכרונותיו האילמים והשיחות סביבו מועברת ההיסטוריה של ההנהגה הסובייטית ויחסה לעם ולמדינה.

הסיפור "גדודי המסדר השחור" מתחיל בידיעה בעיתון שמפרסם עיתונאי לונדוני, על אודות טבח בכפר קטן בספרד. הוא חוקר את הסיפור ומגלה שמדובר בקבוצת לוחמי חופש/טרוריסטים בוגרי מלחמת האזרחים בספרד המנסים ליישב סכסוכים פוליטיים ישנים. הוא אוסף את חבריו מהבריגדות הבינלאומיות ויוצא להילחם בטרוריסטים. הסיפור ממשיך במסע לרוחב אירופה שבו המטרה מקדשת את האמצעים ויש בו דיון באתיקה ומוסר, ובטרוריזם כהתגלות חדשה של הפשיזם. יש גם יהודי בסיפור: אחד מחברי הקבוצה הוא יהודי, כץ, שהוא סוכן מוסד המחלץ את חבריו על ספינת משא מצרית. הוא מבקש מהם לא לגלות לצוות שהוא יהודי, ציוני ומרגל.

כבר מן הספרים הראשונים שלו יתקיימו במקביל עבודות שיהיו שלו מההתחלה ועד הסוף, ובצדן שיתופי פעולה שלו עם כותבים אחרים (ובילאל "רק" מצייר). בשנים האחרונות כל מה שבילאל כותב הוא בדיוני, הן כשהוא עובד עם אחרים והן ביצירות בלעדיות שלו.

בילאל אוהב, כך זה נראה, להתייחס ביצירותיו ליוצרים אחרים, לרקע תרבותי רחב יותר ולארועים היסטוריים. הנשיא שנורה בסוף הסיפור "דרמה קולוניאלית" (Drame Colonial), דומה מאוד לנשיא הצרפתי דאז וואלרי ז'יסקאר דסטאן. שמות הספרים "זכרונות מזמן אחר" ו"זכרונות מהחלל החיצון" (Mémoires d'Autres Temps, Mémoires d'Outre Espace) מרמזים לספר צרפתי ידוע: זכרונות מחוץ לקבר (Mémoires d'Outre Tombe), אוטוביוגרפיה של הסופר בן המאה התשע עשרה פרנסואה דה רנה שאטובריאן. שמות הספרים שלו מכילים הרבה זכרונות, כוכבים, שמות ערים וצירופים של ישן וחדש: קריאת הכוכבים, אגדות מהיום, ספינה של אבן.

טעימה אמיתית של סגנונו של אנקי בילאל אפשר למצוא בטרילוגיה של "ניקופול", שנחשבת לפסגת יצירתו, ועליה אשמח להרחיב כאן קצת. השנה היא 2023. אלסיד ניקופול, חייל שערק, נשפט והיה שרוי בשינה קריוגנית בשלושים השנים האחרונות, נופל קפוא מהמסלול בו סבב את כדור הארץ ורגלו נשברת (כמו רגל של פסל מקרח). הוא מתעורר קטוע רגל בפריז בעת שזו נשלטת על ידי העריץ ג.פ. שובלנק שנהנה מעצותיו של חתול טלפתי מפוספס לבן-ירוק. פריז מחולקת לשני מחוזות. באזור הפנימי מתגוררת העלית האריסטוקרטית השלטת, המורכבת מגברים בלבד. האזור האחר מקיף את הראשון והוא נמל חלל ענק, שבסמטאותיו המלוכלכות מתגוררים עלובי העם, הרפתקנים וחוצנים. האלים המצריים אנוביס בעל ראש הכלב, באסט בעלת ראש החתול וכל השאר (בעלי ראשים של תנין, ג'וק, שור וכו'), מרחפים מעל העיר בספינת חלל דמוית פירמידה מאבן לאחר שהתעוררו כדי להשיב לעצמם את שלטונם על האנושות ועל מאגר הדלק העולמי. הורוס, האל הסורר שנענש בכליאה בחלל, משתחרר ונכנס כדיבוק אל תוך ניקופול. הוא נותן לו רגל מכנית חדשה שעשויה מאדן של רכבת תחתית, הופך אותו לבן אלמוות ומנצל את גופו בנסיון לתמרן את שאר האלים ואת ממשלת פריז כך שיקבל את השלטון לידיו. בעלילה המתנהלת במקביל, מחפש ניקופול אחר בנו, ניקו, שעדיין לא נולד כשהוא המריא לחלל. כשהם נפגשים, הבן אינו מאמין כי הגבר הזה, בן גילו, הוא אביו, והוא חושב בתחילה שמצא תאום אבוד. ניקופול, שלא יכול לשאת את הלחץ הנפשי, מאושפז בבית משוגעים ומדקלם את בודלייר. ניקו הופך בברכתם של אנוביס והשאר למושל העליון של פריז, והורוס נענש.

כאן בערך מסתיים "יריד בני האלמוות" (La Foire aux Immortel), חלקה הראשון של הטרילוגיה, ונדמה שלקראת ההמשך בילאל באמת מתחיל לרדת מהפסים. הספר השני, "אשה-מלכודת" (La Femme Piיge) מובא כסיפור בלשי שגיבורתו היא כתבת חדשות עצמאית בשם ג'יל ביוסקופ שכותבת את סיפורה במעין מכונת כתיבה "סקריפט ווקר" בעלת מראה מוזר במיוחד. הסיפור מתרחש בשנת 2025, והדיווח נשלח לעבר על ידי הסקריפט ווקר. ג'יל מספרת מתוך הזיות ודמדומים על שורה של רציחות בלונדון, פריס וברלין, בה כל הנרצחים הם גברים הקשורים אליה, מאהבים, מודיעים, מפעילים וכו'. את חלקם, כמעט מיותר לציין, היא הורגת בעצמה, בלי לדעת למה ולפעמים אף בלי לזכור שזו היתה היא. הפרשה מפגישה אותה עם ניקופול, לאחר שהורוס שחרר אותו מבית החולים, והעלילה נמשכת על רקע שלטון אנוביס ובאסט שיולדת את בנו שנקרא אנובאסט. ג'יל וניקו נאלצים בינתים להתמודד עם הורוס שמשוחרר מן הסלע בחלל בו נכלא בסוף הספר הקודם.

הספר השלישי, "קו משווה קר" (Froid Equateur), הוא המוזר מכולם. הספר מספר על תחרות שח-אִגרוף (צריך לראות כדי להאמין בשטות הזו – Chess boxing, נו באמת), בין ניקו ובין האלוף המחזיק בכתר העולמי בענף זה, ג'ון אֶלויס ג'ונאֶלויסון. הקרב נערך בעיר המשווה, מטרופולין על קו המשווה, עם מיקרו אקלים של שש מעלות מתחת לאפס. העיר מוקפת בסוואנה אפריקאית, מגיעים אליה ברכבת כמעט נטושה מבני אדם, אבל מלאה חיות בר ועל כל הסיפור פרוש אותו דוק מעורפל שעושה את הסיפור למה שהוא: כזה שכשמספרים עליו בדיעבד עולה ההרגשה שזה כל כך טפשי. יש כאן גם סיפור אהבה ברכבת, וגם ג'יל ביוסקופ שם, והורוס חוזר כדי לנסות שוב להשלים את המזימה שלו ולהשתלט על העולם. סגנון הציור והשילוב עם הסיפור (של בילאל בכלל, אבל בספר זה בפרט) הוא מהאהובים עלי ביותר.

התרגיל העלילתי שמעמת ומשווה בין ניקופול וניקו, מספק לבילאל את ההזדמנות לתעתע בנו בכל מפנה של העלילה. למעשה, הם כל כך דומים שנדמה לעתים שאין דרך להבדיל ביניהם מלבד הרגל המכאנית של ניקופול, הנחשפת בסצנות הסקס והמקלחות המופיעות אחת לכמה עמודים. חלקן אפילו משרתות את העלילה. בסופו של הסיפור מתברר לקורא כי משהו שם לא בסדר. לא ממש ברור מתי זה האב ומתי הבן. אולי זו מחווה נוספת, הפעם לסרט "השינה הגדולה" בכיכובו של המפרי בוגרט. בסופו של דבר, לא יודעים מי הרג את נהג המונית.

הטרילוגיה קשורה קשר הדוק לסרטו החדש של בילאל, Immortel (בני אלמוות). הסרט הוא אדפטציה קולנועית רופפת למדי לשני הספרים הראשונים בטרילוגיה. הוא מתרחש בניו יורק במקום פריס, הוא דובר אנגלית לטובת שאר העולם, ואני חייב לומר, בצער, שהעלילה חלשה ומלאה חורים. הורוס, כדיבוק בגופו של ניקופול, מחפש מארח שיתאים ביותר לנשמתו. ג'יל ביוסקופ מופיעה כיצור דמוי אנוש, אבל לא אנושי ממש, שמקורו אינו ידוע. אזור שלם בניו יורק מאוכלס על ידי ישויות לא ידועות שהביאו אותה לכדור הארץ למטרה מסוימת שאינה מתבררת ממש. מנכ"לית חברת תרופות גדולה לוקחת את ג'יל כדי לנסות עליה תרופות חדשות ומושל ניו יורק נלחץ מחבורת האלים המצריים המרחפת מעליו בפירמידת האבן.

אף על פי שהסרט בהחלט אינו מצטיין בצד העלילתי, הויז'ואל מפצה על החסר במידה רבה, והמראה הכללי של הסרט והאווירה שהוא יוצר הופכים אותו ראוי לצפיה. חלק מן הדמויות הן שחקנים בשר ודם, והאחרות הן אנימציה בלבד: האלים המצריים, מושל ניו יורק והיועצים שלו. בילאל מנסה להשיג בסרט אחידות של מראה הדמויות, אבל בצורה כזו שבמקום לנסות להציג את הדמויות המונפשות כאמיתיות הוא מקרב את הדמויות המצולמות לאיכות המצויירת.

ביבליוגרפיה חלקית (ועוד קצת)

אגדות מהיום (Lègendes d'Aujourd'hui) – שלושה סיפורים של פייר קריסטן.
מסע הנשכחים (La Croisière des Oubliè s), 1975.
ספינת האבן (Le Vaisseau de Pierre), 1976.
העיר שלא התקיימה מעולם (La Ville qui n'Existait Pas), 1977.
גדודי המסדר השחור (Les Phalanges de l'Ordre Noir), 1979.
הכדור המקולל, 1982: (Le Bol Audit), וסבל היקום, 1972: (Crux universalis: סיפור של פייר קריסטן).
זכרונות מהחלל החיצון (Mémoires d'Outre Espace), 1978 – ספר סיפורי קומיקס קצרים.
זכרונות מזמנים אחרים (Mémoires d'Autres Temps), 1996. הוצאה מחודשת לשני ספרים מוקדמים: "הכדור המקולל" (Le Bol Maudit), 1982, ו"סבל היקום" (Crux Universalis), 1972 (סיפור מאת פייר קריסטן).
חבורת הציד, (Partie de Chasse), 1983. (גירסה מורחבת יצאה בשנת 1990).
מחסל 17 (Exterminator 17), 1989. על פי סיפור מאת ז'אן פייר דיונֶה. פורסם לראשונה ב-1978 במגזין Heavy Metal.
הטרילוגיה של ניקופול – La Trilogie Nikopol:
יריד בני האלמוות (La Foire aux Immortels), 1980.
אשה-מלכודת (La Femme Piיge), 1986.
קו משווה קפוא (Froid Equateur), 1993
(הטרילוגיה הופיעה באנגלית בכרך אחד תחת השםCarnival of the Immortal).
קריאת הכוכבים (L'Appel des Étoiles), 1975. הופיע בגירסה מורחבת כ"הכדור המקולל".
טרילוגיית שנת המפלצת.
שנת המפלצת (Le Sommeil du Monstre), 1998.
32 בדצמבר (32 Decembre), 2003.
הספר השלישי עדיין לא יצא לדפוס.

אלבומים וספרי עבודות אחרים

דם כחול (Bleu Sang), 1994. ספר סיפורים קצרים ועבודות.
הסרקופג (Le Sarcophage), 2001. עם פייר קריסטן.
לבבות מדממים ועבודות אחרות (Cur Sanglant et Autres Faits Divers), 1989.
לוס אנג'לס – הכוכב הנשכח של לורי בלום (Los Angeles – L'Etoile Oubliée de Laurie Bloom), 1984.
מאה שנים של אהבה (Un Siècle d'Amour), 2001. אלבום של ציורי נשים.
מחוץ למשחק (Hors jeu), 1987. אלבום.
ספירת מלאי (Etat des Stocks), 1986. אלבום כרזות.

סרטים

בונקר פאלאס הוטל (Bunker Palace Hotel), 1989. עם ז'אן לואי טריננטיניאן וקרול בוקה.
בני אלמוות (Immortel), 2004. יצא בפריז זה עתה.
טיכו מון (Tykho Moon), 1997. עם מישל פיקולי, ג'ולי דלפי, ריצ'רד בוהרינגר.