ג'סי קאסטר הוא כומר מדוכדך למדי בעיירה קטנה בטקסס ההולך ומאבד את אמונתו בדת. יום אחד, בעודו נושא דרשה מול כל אנשי העיירה, מחליטה יישות שוות-כוח לאלוהים בשם ג'נסיס להתמזג אל תוך גופו. כמובן שבתהליך מתפוצצת הכנסיה וכל אנשי העיירה נהרגים, מלבד ג'סי אשר רק מאבד את הכרתו.
באותה שעה בדיוק, עוברת באיזור חברתו לשעבר של ג'סי, טוליפ, מלווה בערפד אירי שיכור בעל הומור שחור אכזרי במיוחד. השניים מצילים את הכומר המסכן ולוקחים אותו למקום מבטחים. ברגע שהמצב קצת נרגע, מחברים השלושה, בעזרת זכרונות אשר קיבל ג'סי מג'נסיס, פרט לפרט, ומגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שאלוהים ברח מגן-עדן ומתחבא על פני האדמה. השלושה יוצאים למסע חיפושים אחר האל בכל רחבי ארצות הברית, כאשר אחריהם רודפים אנשי-חוק, ארגונים מוזרים, ייצורים מיתולוגיים ועוד כל מיני ברנשים שלא הייתם רוצים לפגוש באף סמטה מוארת או בשום מקום אחר.
כך מתחיל סיפור המסגרת של הסדרה, אשר במהלך שמונה ספרים מצליח להימתח לכל מיני כיוונים שונים ומשונים, ולעיתים אף לחרוג מהמסגרת. ישנם פרקים שלמים אשר מוקדשים לעברם של הגיבורים הראשיים, הגיבורים המשניים ושל כל דמות אשר במשבצת כלשהי אמרה בטעות אפצ'י. לזכותה של הסדרה יאמר, שאף על פי שהסיפורים מתרחקים מאד מקו העלילה הראשי, הם עדיין מצליחים לרתק.
הספרים כוללים המון הומור שחור, בין אם זה ההומור הציני המשעשע של קאסידי, דמות אשר בעצמה מהווה בדיחה שחורה על חשבון דמות הנווד הקלאסי, ובין אם ההומור הקודר של ג'סי, אשר מתנדנד רוב הזמן בין כעס, דכדוך ותסכול. חלק בלתי נפרד מהסיפור, ואחד מהאלמנטים האהובים ביותר על המעריצים היא האלימות הגראפית הקשה, אשר מוכנסת כאן גם היא בתור עוד בדיחה שחורה. כל הריגה, כל פציעה וכל מעשה אכזרי במיוחד, מוצגים כאן בצורה קומית משעשעת ונכנסת לרוח הסיפור בקלילות. פציעות הראש הן גולת הכותרת של האלימות, ואפילו הוקם אתר מיוחד ברשת המאגד את כל פצועי הראש במהלך הסדרה.
הדמויות הראשיות מקסימות. הערפד האירי, קאסידי, הוא התפתחות מוזרה של דמות הנווד אשר קיימת בכל כל הרבה סיפורים ותמיד מצליחה להקסים מחדש. ג'סי הממורמר והכעסן הצליח להיהפך במהלך העלילה מהדמות המשעממת ביותר לאחת המרתקות שיש, תהליך שמתגבר ככל שנפרשים עוד ועוד רבדים באישיותו. ואילו טוליפ היא האבטיפוס של האשה המסתדרת לבד. זו שאם תתנו לה שני אקדחים והרבה שקט היא תדאג להרוג את כל מי שהיא לא אוהבת בסביבה, ועוד תמשיך להיראות סקסית. היא מהווה חברה נשית מושלמת למטיף החביב והאלים ולכל פורע חוק באשר הוא.
הסדרה היא ניסיון מצד גארת' אניס, המחבר, ליצור מערבון המתרחש בטקסס של המאה העשרים. הדמויות מדברות בניב טקסני כבד, אף אחד לא מכבד את החוק, הקו-קלאס-קלאן מופיע פה ושם, ודמויות רבות הן ייצוג ברור של דמויות מערבונים קלאסיות. דמות אחת אשר ראוי להתעכב עליה במיוחד היא פטרון הרוצחים, ללא ספק אחת מהדמויות השוליות החביבות על אניס. הפטרון מאגד בתוכו את כל האקדחונים העתיקים, אלא ששולפים יותר מהר מהצל של עצמם ויורים הרבה לפני ששואלים שאלות. המעקב אחר עברו של הפטרון הוא אחד מהמהלכים המעניינים והארוכים בסיפור.
הבעיה היחידה שלי עם הסדרה היא שככל שהצלחתה גברה, לקח היוצר לעצמו יותר ויותר חופש להתרכז בדברים השוליים, לעיתים עד כדי יצירת עמודים שלמים המלאים בפילוסופיה-בגרוש של הגיבורים. כמו כן, בשלבים מסוימים עולה ההרגשה שהיוצר לא באמת יודע איך לסיים את הסיפור שהוא התחיל, וזה מעורר בקורא מידה מסוימת של תסכול. למזלנו הרב, כל הטרוניות האלה לא משפיעות משמעותית על ההנאה מהסדרה.
בסך הכל, נהניתי כמעט מכל רגע בקריאת הסדרה. הספרים קולחים, משעשעים ומהירים מאד. אין בסדרה רגעים מתים, כל הזמן קורים דברים ויש בה דגש חזק מאד על האקשן. ומה שלא פחות חשוב ממה שכבר נאמר כאן, הוא התחושה שאין בסדרה גבולות – דברים בלתי צפויים מתרחשים כל הזמן, ודבר זה שומר על המתח של הסיפור. זו אחת מסדרות הקומיקס הטובות ביותר שקראתי אי פעם ואני ממליץ עליה בחום. לא רק לחובבי הקומיקס.