לפני כמה שנים החלה הוצאת עוץ, בהובלת המתרגמת, העורכת והמו"לית גילי בר-הלל סמו בפרויקט המבורך של תרגום ספרי עוץ לעברית. כעת מגיע הספר השישי במספר בסדר – "עיר האזמרגד של עוץ".
כרגיל בסדרה, הספר נפתח בבשורות רעות. אחרי שבספר הראשון בסדרה הדוד הנרי והדודה אם איבדו את ביתם בסופת הטורנדו שנשאה את דורותי לעוץ בפעם הראשונה, הדוד נאלץ לבנות בית חדש ולשם כך לקח הלוואה מהבנק ומשכן את החווה שלו. בעקבות הבצורת הוא לא הצליח לעמוד בתשלומים, ועכשיו הבנק מאיים להחרים את החווה. נותרו לו רק כמה ימים להשיג את הכסף, אחרת הם יצטרכו לעזוב את ביתם חסרי כל ולקוות להסתדר איכשהו בגילם המבוגר.
במקביל לא הרחק מהגבולות של ארץ עוץ מתכנן את נקמתו מלך הנומים, שבאחד הספרים הקודמים דורותי וחבריה גזלו את חגורת הקסמים שלו. הוא יכבוש את עוץ, ינתץ, יהרוס, ישרוף ויתלוש מידי עוצמה את חגורת הקסמים כדי להשיבה אליו. אבל יש לו בעיה. ארץ עוץ מוקפת במדבר קטלני שאי אפשר לחצות ואין שום דרך לחדור אל הארץ. ארץ עוץ סגורה כמו קוריאה הצפונית של ימינו. מאה שנים לפני החמאס עולה במוחו הרעיון – לחפור מנהרה מתחת למדבר שדרכה יוכלו הלוחמים להגיע ישירות לארמונה של עוצמה ומשם להשתלט על כל הארץ.
במסווה קליל של ספר הרפתקאות חביב לילדים, עוסק באום בנושאים כבדי משקל כמו קפיטליזם, קומוניזם, רשע טהור, השמדת עם, שנאת האחר וקבלת השונה, ואפילו ההשלכות של התעופה האווירית, שהייתה אז בחיתוליה. כל זה לפני המהפכה הקומוניסטית, לפני מלחמת העולם השנייה, ולפני שמטוסים הפכו לכלי תחבורה נפוצים.
כל זה נעשה בקלילות ובהומור, כשחלק מהנושאים מרומזים יותר וחלק פחות. "עיר האזמרגד של עוץ" הוא בראש ובראשונה ספר ילדים, כך שסוגיות כבדות משקל נפתרות בו בפשטות ובקלילות – לפעמים בקלות מוגזמת. לדוגמה, בתחילת הספר מרחפת מעל ראשה של משפחת גייל סכנת הגירוש מהחווה. ציפיתי שבסוף הספר דורותי תביא להם כמה אבנים יקרות או זהב מעוץ וכך תפתור את המשבר הכספי, אך היא הולכת על פתרון קליל עוד יותר – כולם עוברים לגור בעוץ. בן רגע נפטרנו מהבנק, ועוד לא היינו צריכים להתמודד עם רשויות ההגירה. בני המשפחה פשוט עוברים למקום שבו יהיו מיוחסים ויקבלו את כל הדרוש שלהם.
כיוון שזה ספר ילדים, הפתרון הזה עדיין מוצלח – הוא מבטיח מוצא נוח לדמויות, ועדיין הילדים יכולים להבין עד כמה קשה למי שאין לו קשרים בעוץ למצוא את עצמו במצב הזה. הוא יאבד את הבית וייזרק לרחוב. מול הקפיטליזם הדורסני של ארצות הברית באום מציג את המודל השוויוני האוטופי של ארץ עוץ, שבו כל אחד לפי יכולתו, כל אחד כפי צרכיו. ועם זאת, גם כשבאום מפרט כמה נפלא הפתרון הקומוניסטי הזה, הוא מקפיד לציין שהוא לא יעבוד בעולם האמיתי.
דיון מוסרי אחר שנגע לליבי הוא זה שמתנהל באמצע הספר בין דודה אם לבילינה התרנגולת. בילינה מזועזעת משאלתה של דודה אם, שתוהה מה הטעם לגדל אפרוחים אם לא מתכוונים לצלות אותם לאכילה. אבל רגע לאחר מכן בילינה עצמה פוגעת ביצורים תבוניים כי הם מזון בעיניה, וכשהם מתקוממים היא לא מבינה מה הם רוצים. שיעור קטן לילדים על מוסר סלקטיבי.
עלילת הספר אפיזודית במהותה, כלומר מורכבת מעלילות משנה קצרות שבאות בזו אחר זו. היא נעה לסירוגין בין שני סיפורים נפרדים. באחד דורותי לוקחת את דודה ודודתה לסיור במחוזות לא מוכרים של ארץ עוץ, וכך מעניקה לבאום הזדמנות לשפוך פנימה את כל הרעיונות ליצורי פלאים ששלחו לו בדואר ילדים קטנים, שכן זה היה אמור מבחינתו להיות הספר האחרון בסדרה. בשנייה הנומים מגייסים בעלי ברית מרושעים כמותם. מי למען בצע כסף ומי למען הרוע עצמו. הדבר היחיד שמשותף להם הוא שנאה לאלה שטוב להם. הסיפור הזה עוקב אחרי התקדמות חפירת המנהרה והדרכים שבהן הרעים משתפים פעולה, כשכל אחד מהם זומם לבגוד בשותפיו בהזדמנות הראשונה. ילדים, אל תסמכו על רעים אחרים. הם רעים!
הקריאה מהנה כרגיל. מותאמת לילדים אך לא מתיילדת. הספר הוא אמנם חלק מסדרה, אבל מותאם גם לקוראים חדשים שבמקרה בחרו להיכנס לארץ עוץ דווקא בספר הזה. כמעט על כל דמות ומקום יש הסבר קצר איפה פגשנו אותה קודם ומה היא עשתה, כך שגם מי שלא זוכר היטב את הספרים הקודמים יכול לצלול ישר אל הסיפור בלי פערי ידע משמעותיים.
מומלץ לאוהדי סדרת עוץ. וכדאי גם לקרוא את אחרית הדבר של המתרגמת, שמנתחת את הספר ומוסיפה מידע מעניין.
(הוצאת עוץ, 2017. מאנגלית: גילי בר-הלל סמו. 231 עמודים).