"עקורה", מאת נעמי נוביק, יצא לאור באנגלית במאי בשנה שעברה וזכה כמעט מיד באהדת הקהל ובפרסים רבים, ביניהם פרס נבולה לספר הטוב של השנה. עם הוצאת המהדורה העברית של הספר בהוצאת נובה, בינתיים בגרסה דיגיטלית ובקרוב גם בדפוס, ניגשתי אליו עם ציפיות גבוהות. לא התאכזבתי.
הספר עוקב אחרי אגניישקה בת ה-17 שחיה בכפר קטן בפולין, ליד יער אפל. על הכפר מגן הדרקון – לא יצור מתולוגי, אלא מכשף מאיים שלוקח כל עשר שנים נערה מהעמק לשרת אותו. מאז שהיו ילדות צעירו ידעו כל תושבי הכפר שהדרקון יבחר בקאשה, חברתה הטובה ביותר של אגניישקה, שכן היא הנערה היפה, המוכשרת והאמיצה ביותר בעמק. אולם כשטקס הבחירה מגיע הדרקון לוקח דווקא את אגניישקה.
במובנים רבים, "עקורה" הוא סיפור התבגרות קלאסי של ספרות הפנטזיה. הוא מתרחש בעולם ימי בניימי ובמהלכו הגיבורה נאבקת באויב מרושע ותוך כדי כך מגלה את כוחותיה הפנימיים ועוברת מסע התבגרות. אולם נוביק משתמשת בתבנית הזאת, שעלולה בקלות ליצור סיפור בנלי או קלישאתי, בצורה חכמה ויצירתית שהופכת את "עקורה" בקלות לקלאסיקה מיידית.
דוגמה טובה לכך הוא עולם הפנטזיה שבו מתרחש הסיפור. העולם הזה הוא לכאורה עולם פנטזיה ימי בניימית טיפוסית, והכשפים המתוארים בו דומים לאלו שאנו מכירים מספרים רבים אחרים, אך הוא נטוע עמוק בפולקלור הפולני והמזרח אירופי. השילוב בין התבנית המוכרת כל כך לפולקלור הלא שגרתי נעשה בצורה מרתקת ויפהפייה ומשווה לספר ניחוח רענן ובו זמנית מוכר. כבונוס, האופן שבו נוביק מתארת את הקסם בעולם שבראה, שחלקו יפה וטהור וחלקו האחר אפל ומושחת, ממש ממגנט.
המסע שאגניישקה עוברת לאורך העלילה הזכיר לי מעין שילוב מעניין של "הטירה הנעה", "היפה והחיה" ו"ג'יין אייר" – לא בדיוק השילוב הטיפוסי. אגניישקה היא גיבורה נשית מעוררת הזדהות: לא מושלמת וחסרת אופי אך גם לא מרגיזה או מעוררת אנטגוניזם. וחשוב מכך, היא גיבורה פעילה שנאבקת על דרכה. כמו סופי (גיבורת "הטירה הנעה") וכמו ג'יין אייר, היא עוברת מסע התבגרות שבמהלכו היא לומדת, מתפתחת, ומגבשת את עצמה כאדם בוגר, שונה מהאופן שבו תפסה את עצמה בנעוריה. ובדומה להן מלווה את מסעה של אגניישקה דמותו האפלה של מורה שמדריך אותה אך גם מגביל את התקדמותה, ובהדרגה היא לומדת לגבש את עצמה בנפרד ממנו.
נוסף על אגנישקה, הספר מציד אנסמבל של דמויות נשיות מעניינות וחזקות. קאשה, למשל, אמנם לא מקבלת המון עמודים, אבל גם כך היא דמות עגולה ומעניינת שעובר מסע מרתק משל עצמה. הספר עוסק גם ביחסי החברות בין השתיים וביחסים שלהן עם אמותיהן. וכך, באופן טבעי וכמעט בלתי מורגש, "עקורה" הוא אחד הספרים עם הייצוגים הנשיים הטובים שקראתי בחיי. בנוסף, הספר עוסק בכמה נושאים מעניינים – היחסים בין מסורת ישנה לחדשה, קיבעון לעומת גמישות ורעיונות של השחתה ושל רוע. הדבר העיקרי שלא אהבתי בספר הוא כנראה העלילה הרומנטית שלו, שנראתה לי די מיותרת.
נקודה נוספת שמייחדת את "עקורה" על פני ספרי פנטזיה אחרים שיצאו בשנים האחרונות היא העובדה שמדובר בספר בודד המתרחש בעולם פנטזיה עצמאי, ולא חלק מסדרה ארוכה. נכון לעכשיו לא ידוע על ספרים נוספים שעומדים להתרחש באותו עולם, והסוף של הספר סגור (ומעולה). בעיניי זה בהחלט מרענן – יש משהו יפה ביכולת ליצור עולם עבור סיפור מסוים, שזור עם הסיפור שהוא נועד לספר, ולסגור אותם יחדיו בלי לקרוץ להמשכים שיהיו עוד מאותו דבר. החיסרון הוא כמובן שהספר משאיר טעם של עוד שכנראה לא יבוא על סיפוקו. נותר רק לקוות שנוביק תכתוב ספרים רבים נוספים וטובים לא פחות, גם אם יתרחשו בעולמות אחרים.
לסיכום, אני ממליצה בחום על "עקורה" לכל חובבי הפנטזיה באשר הם. למרות שהוא נשען על מוסכמות (או קלישאות) הז'אנר, האופן בו הוא נוגע בהן הופך אותו לסיפור מרתק, מרענן, מקורי וכתוב היטב. יש לציין לטובה גם את התרגום של הספר, שכלל מספר תיאורים יפיפיהם, והקריאה בו הרגישה לי זורמת ומהנה, ממש כמו ספר שנכתב במקור בעברית.
(הוצאת נובה, 2016. מאנגלית: יעל אכמון. 608 עמודים).
לקניית הספר בהנחה (קוד הקופון: blipanika; בתוקף עד 5 בדצמבר 2016; גודל ההנחה: 15 אחוז)