אדם לא יכול לחצות נהר פעמיים, כי עד שיסיים לחצות, הנהר הוא לא אותו נהר, האדם הוא לא אותו אדם והקלישאה היא לא אותה קלישאה.
יואב אבני הוא אחד מסופרי הז'אנר הפורים והמוצלחים בארץ בימינו. הוא לא כותב מדע בדיוני קשה או פנטזיית חרבות אפית (ואולי זו אחת הסיבות להצלחתו), אלא ספרות סליפסטרים ישראלית – סיפורים על ישראל של כאן ועכשיו ועל הישראלים שעומדים לידך בתחנת האוטובוס. אבל יש בהם משהו ששונה מישראל שלנו. השיא היה בספרו הקודם, "הרצל אמר", שהיה ספר על ישראל שלנו, של העכשיו – אבל ה"כאן" הוא, במציאות שבה תוכנית אוגנדה יצאה אל הפועל.
"לחצות נהר פעמיים" איננו ספר בלשי. הקפיצה הצדה, לישראל שהיא לא בדיוק שלנו (למיטב ידיעתנו) נרמזת כבר בהתחלה, אבל נחשפת במלואה רק אחרי שני שליש ספר ולא ראוי לחשוף אותה כאן.
במידה רבה אפשר לקרוא לו רומן פילם-נואר, פרט לכך שעלילתו מתרחשת בתל אביב ויש גבול עד כמה חשוכה ו"נוארית" אפשר לעשות אותה. הסיפור מתרחש בשבוע האחרון של דצמבר בשיא חורף גשום במיוחד. הגיבור, איתמר, הוא בלש פרטי – או יותר נכון פליט הייטק, פליט ריאליטי ופליט חתירה אולימפית, שעובד כעוזר לבלש פרטי, מכור לסדרות טלוויזיה ובעל פוביה בלתי מוסברת (או רלוונטית) מכפתורים.
מולו עומד הנבל שם-טוב, פושע הימורים חמום מוח, שמתנהג לעיתים כארכי-פושע ולעיתים כערס קטן מהרחוב. בתווך ביניהם נמצאת פאם-פאטאל-בכאילו – בחורה צעירה וידידותית עם סיפור רקע טרגי. היא מתחילה את הסיפור כעוזרת, מרגיעה, קורבן וקרובת משפחה של שם-טוב, ומשתחלת בקלילות לתפקיד מגינתו של הגיבור והמתווכת בינו לבין אויבו החדש ועולם הפשע שאליו נכנס.
הנוף של הספר מובחן מאוד וכמעט בדיוני בעצמו – תל אביב שטופת גשם כפי שמעולם לא ראיתם אותה, ובעיקר נחל הירקון על גשריו, גדותיו וזרמיו. כמו כן יש בו זקן סקוטי תמהוני בשם באנקס, שמתחיל כדמות תלושה של זקן גלמוד אך ממלא תפקיד חיוני בפתרון הפאזל.
העלילה מתחילה בהיעלמות. אם בסיפור בלשי רגיל העלילה עוקבת אחרי בלש שחוקר את היעלמותו של אדם (ובדרך כלל את רציחתו), כאן הנעלם הוא הבלש עצמו, שנקרא תשובה. מנהל סוכנות הבילוש שאיתמר עובד בשירותו נעלם באמצע העבודה על תיק ולא עונה לטלפון. גיבורנו רואה בכך הזדמנות להתקדם בשקט בתיק הונאת הביטוח שקיבל ממנו – אך אז פורץ למשרדו שם-טוב, שטוען שהבלש חייב לו כסף מהימורים ובהיעדרו איתמר הוא זה שחייב את הכסף. עוד הוא מספר שהדבר האחרון שתשובה עשה לפני שנעלם היה להעביר לו תמונה של הירקון שיכולה להיות שווה הרבה כסף.
איתמר מוצא את עצמו מתמודד עם משימה שלא ציפה לה – למצוא את תשובה, או לחלופין לזהות למה התמונה שווה הרבה כסף, ולהביא את הכסף הזה לשם-טוב לפני שיגמור כמו מעסיקו.
הסיפור מתרחש במהלך סערה ועלילתו כולה היא סערה – נעה במהירות מגדה לגדה, מסצנה לסצנה, לאורך כמה ימים, וסוחפת את הקורא עד לסיכום הסמלי במקום שבו הירקון נשפך לים. הסיפור נע בין שני קצוות. מצד אחד נמצא השפל שבו נמצא איתמר, שרק רוצה לחזור הביתה ולהשתבלל עם תה מול הסדרה האהובה עליו. מולו – הגאות של שם-טוב, הפושע שהתנהגותו סוחפת את העלילה באלימות מרתקת וחסרת רציונליות.
שם-טוב הוא נבל מעולה, ומעורר פחד מרגע הופעתו הראשונו ועד שהוא מגיע לסוף דרכו. הסצינות שבהן הוא מופיע מותחות, מפחידות לעתים ותמיד מקדמות את הסיפור. וטוב שהן שם, כי אלמלא ען היה הסיפור נופל על כתפיו הרזות של איתמר, שמנסה לחיות את חייו בצורה כמה שיותר פסיבית. וכך הדברים מתקדמים במשיכות חבל בין הדחיפות של הנבל להתבוססות במקום של הגיבור. במשיכת החבל הזאת הנבל מנצח שוב ושוב, עד שבא חלקו השלישי של הספר, שבו הסוד מתגלה ומוביל את העלילה אל סופה.
"לחצות נהר פעמיים" מצליח להיות ספר מותח וקצבי – הישג לא קטן בהתחשב בכך שהגיבור שלו עצמו שואף למינימום אקשן. יש לו דמות אחת נהדרת שסוחבת על גבה את כל השאר, וכשהתעלומה הבלשית נפתרת היא מפנה את המקום לאקשן קצבי ומדמם.
אמנם לא מדובר במדע בדיוני קלאסי, אבל הוא בהחלט הרוויח את מקומו על המדף עם שאר יצירותיו יואב אבני. ועכשיו, בשביל הביקורת הבאה, אפשר להזמין ממנו ספר על מסע בזמן?
(הוצאת זמורה ביתן, 2016. 365 עמודים).