הרבה לבטים עלו לי לפני שישבתי לכתוב את הביקורת הזאת. "הגולם", אחרי הכל, הוא אמנם משהו שכל חובב מדע בדיוני, פנטסיה או קומיקס יזהה כמשהו שנוגע לו בדרך זו או אחרת, אבל פרט לכך הוא מסרב להתאים את עצמו באופן מושלם לשום הגדרה ג'נרית. האם הוא קומיקס? מדע בדיוני? היסטוריה חלופית? האם הוא בכלל סיפורת? לאף אחת מהשאלות האלה אין לי תשובה חד משמעית. "הגולם" הוא כל אלה ואף לא אחד מהם.
"הגולם" נכתב כפרויקט משותף של חוקר התרבות אלי אשד ואמן הקומיקס אורי פינק. החיבור הלא שגרתי הזה הוליד ספר לא שגרתי שמציג מעין חיבור עיוני בדוי על גיבור קומיקס ישראלי שלא היה קיים מעולם – הגולם. הספר, המעוצב בפורמט אלבומי, משלב רוב הזמן בחן בין ניתוח היסטוריוגרפי לכאורה ורווי נוסטלגיה של התפתחות דמותו של גיבור הקומיקס שכונה "הגולם" ושל יוצרו, אוריאל רשף, ובין איורים שאמורים להציג סיפורים לדוגמה מההיסטוריה של "הגולם", ציטוטים ויזואליים שלו במקומות אחרים, תמונות שער ועוד.
הרבה אהבה נודפת מדפי הספר הזה לתרבות הפופולרית שנוצרה בארץ מאז שנות השלושים ועד ימינו, והידע הרב של אלי אשד בתחום זה תורם רבות לאמינות הסיפור והדמות. אורי פינק, מצדו, מצליח לשחזר באיוריו הבדויים שלל סגנונות מוכרים של יוצרים ישראליים כמו הקריקטוריסט זאב, דודו גבע, סיפורי הקומיקס המוקדמים של "דבר לילדים" ועיתוני ילדים דומים, ואם מפעם לפעם מגלים ניצוצות של הסגנון המוכר כל-כך של אורי פינק מ"זבנג", אין הדבר גורע כהוא זה מההנאה שהסבו לי ציוריו הרבים המלווים כל אחד מדפי הספר. הצבעוניות הרבה וההתחזות המשועשעת של שלל האיורים שבספר מאזנת היטב את היובש הבלתי נמנע של הסגנון התיעודי בו כתובה העלילה והופכת את הגולם ליצירה מיוחדת, לא שגרתית, ולחוויה מהנה לכל מי שלא התרחק מהחיבה לאותן יצירות לא-קאנוניות שעליהם גדלנו בארץ.
על פי הספר, בסוף שנות השלושים עלה לארץ אוריאל רשף, אמן קומיקס לא מבריק במיוחד, וניסה מדי למצוא את מקומו בשוק התרבות המקומי. ניסיונותיו הובילו עם הזמן ליצירת דמות הגולם – סופר-גיבור ציוני וגאה שלו פנים מחוקות ויכולת אין-סופית לגבור על שליחי הרשע באשר הם. הן הגולם והן אותם שליחי רשע הפכו במציאות החלופית שמתארים אשד ופינק ללהיט גדול שעליו התחנכו כל ילדי ישראל. עם השנים השתתפו בעשיית "הגולם" רבים מהסופרים והאמנים המוכרים בארצנו, בשלב בו עוד היו זקוקים נואשות לכסף ולהכרה. הכרה הם לא קיבלו מהפרויקט, לאור האגואיזם הבוטה ואישיותו הקטנונית של אוריאל רשף, אבל מהחיבור בין היצירתיות שלהם והחומרנות של רשף נוצרה בסופו של דבר סדרת קומיקס מצליחה ומורכבת, שמשלבת את מודל גיבור העל האמריקני עם שלל מרכיבים ישראליים מאוד – כולל החלטוריסטיות המוכרת לנו כל כך. דרך סיפורם של רשף, והגולם, אשד ופינק מגוללים רבות מהתפניות שעברו על התרבות הפופולרית בארץ במשך השנים, ניסיונותיה לזכות להכרה ביקורתית ולהצלחה מסחרית, הצלחותיה וחולייה. כל אלה מוצאים את ביטויים היטב הן בסיפור שמגולל לפנינו מחקרו הנוסטלגי של המספר, ועוד יותר מכך בציוריו הכאילו-אותנטיים של פינק. להשלמת ההתחזות, מצורף לספר תקליטור ובו וידאו קליפ של שיר מחווה שהוקלט כביכול לכבוד הגולם אי אז בשנות השבעים.
"הגולם" אינו בדיוק ספר פרוזה, ומעט העלילה בו חבויה מתחת לפני השטח. בחינה של הספר בקריטריונים ספרותיים טהורים לא תגלה הרבה סיפור או דמויות. בהתחשב בזה שהגיבור האמיתי של הספר הוא התרבות שבה כולנו גדלנו, זה לא מפתיע וגם לא ממש מפריע – לפחות לי. הספר מומלץ בחום למי שרוצים לדמיין איך היינו נראים אם התרבות בארץ היתה מתפתחת לכיוונים קצת שונים, ולכל מי שנהנים מעקיצות ויזואליות מהסוג שמלווה את הספר לכל אורכו. קוראים נטולי נוסטלגיה, לעומת זאת, יהנו ממנו הרבה פחות.
