לא קל לצאת מהארון. ברגע שהנטייה המינית שלך נחשפת את או אתה חשופים להתנכלויות, לאלימות, לפגיעה בפרנסה ולדחיות בתוך המשפחה. לא קל להיות חריג בחברה לא מקבלת ולא סובלנית, חברה שמתייחסת למהות שלך כאל מחלה. אבל מה היה קורה אילו יכולנו לרפא את זה? מה היה קורה אילו רק היה כדור קסמים שאדם יכול לקחת אותו ולהחליף את נטייתו המינית? להיות כמו כולם? להיות "נורמלי"?
זו נקודת המוצא של ההצגה "אפשר לרפא את זה", פרי עטה של רותם ברוכין (שבשם ההגינות עלי לציין שהיא גם חברה אישית שלי) ובבימויו של טליק ניניו.
ברוכין, שרבים מקוראי האתר מכירים בוודאי מההפקות הקהילתיות שכתבה או ביימה, דוגמת "זומבי.קון 2010", "חלום ליל קיץ, גרסת הבאפירוקי" ועוד, פונה במחזה החדש שלה לקהילה אחרת שבה כבר יצרה בעבר, זו הלהט"בית, אך הפעם במחזה עם תימה מד"בית ברורה. היא מתארת בו עולם שונה במעט, קצת יותר קשוח משלנו, עוד פחות מקבל משלנו, אבל יש בו תרופה – יש טיפול אמיתי ומוכח שיכול להפוך אנשים מכל מגוון הנטיות להטרוסקסואלים מן השורה. בדיוק כמו ב"מטריקס", כל מה שצריך הוא כדור שיכול לשנות את חייך ולפקוח את עיניך. אך האם הוא פוקח אותן לאמת או לשקר?
המחזה עוסק בקבוצת צעירים שמקבלים טיפול בריוורסטין, התרופה להומוסקסואליות ולשאר "בעיות" מאותו סוג. חברי הקבוצה מגוונים. יש ביניהם שחקנית שהפסיקה לקבל תפקידים אחרי שיצאה מהארון, נער שנזרק מהבית עקב נטיותיו המיניות, לסבית חרדית שרוצה להתחתן, טרנסג'נדר שרוצה נפש תואמת לגופו, ביסקסואל שסובל מאפליה גם בתוך הקהילה הגאה והומוסקסואל שאוהב לצטט את המטריקס.
כל אחד הגיע למקום מסיבותיו שלו. כולם מקווים שחייהם ישתפרו לבלי הכר, שיוכלו סוף כל סוף להשתייך לקבוצת הרוב ההטרוסקסואלית במקום למיעוט. את הקבוצה מדריך דור, הומוסקסואל לשעבר שעבר את הטיפול בהצלחה חמש שנים קודם לכן, הפך למדריך ומנהל מערכת יחסים מוצלחת עם בחורה. כעת הוא רוצה לעזור לאחרים להגיע לחיקו החם של המיינסטרים. הטיפול מתנהל על מי מנוחות עד שמגיע לקבוצה תומר, האקס המיתולוגי של דור. גם הוא רוצה להיות הטרוסקסואל, אך המפגש בין השניים מעלה רגשות מן העבר ומקרין על הקבוצה כולה.
באמצעות הדמויות והיחסים המשתנים ביניהם אנו לומדים על העולם שבחוץ – עולם שבו מתנהל שוק שחור לריוורסטין. עולם עוד פחות סובלני מהעולם שלנו, כי בו "יש טיפול", ולכן ההומוסקסואליות נתפסת כבעיה בת פתרון. בעולם הזה הומוסקסואלים נדחפים למוסד הטיפולי כמעט בעל כורחם – לא כי הם באמת רוצים להשתנות, אלא כי החברה המדכאת שבחוץ לא משאירה להם ברירה, וכשהם מתחרטים הם עלולים לגלות שימשיכו לתת להם את הטיפול גם נגד רצונם.
המחזה כתוב היטב ומהודק. סיפורי הדמויות משתלבים זה בזה ואופי העולם הדכאני מתגלה טיפין טיפין ככל שהסיפור מתקדם. הפערים בין עולם המחזה לעולמנו לא מותירים ברירה אלא לתהות היכן אנו עומדים לעומת המציאות האלטרנטיבית שמציג המחזה. האם הדיכוי אצלנו חמור פחות? האם הומוסקסואלים מקבלים הזדמנות הוגנת? האם זו בכלל סטיה שדורשת תיקון? והאם גם אנחנו היינו שולחים אנשים לקבל טיפול שהם לא רוצים בו רק כדי שילמדו להתנהג כמו הרוב?
ההצגה נכתבה במיוחד עבור "האנסמבל הגאה", להקת פרינג' תל אביבית המורכבת משחקנים חובבים הלומדים משחק במסגרת הקבוצה. כצפוי מהרכב מסוג זה, רמת המשחק בו מאוד לא אחידה. חלק מהשחקנים מצוינים, ובייחוד הרשימו אותי מולי בכר בתפקיד דור המדריך וטליה נירגד-חסון בתפקיד שחר המרדנית. שאר השחקנים משחקים בדרך כלל בצורה טובה. מיעוטם – קצת פחות.
אורך המחזה כשעתיים, אך מעבר הזמן לא מורגש כלל. מעברי הסצנות חלקים ומובילים היטב מהאחד לשני, המתח מתגבר בהדרגה והקונפליקטים השונים מתמזגים זה בזה. המחזה מומלץ מאוד ומעורר מחשבה.
ההצגה תועלה שוב בין 25 ל-27 ביוני, בסוף יולי ובאוגוסט במרכז הגאה בגן מאיר, רחוב המלך ג'ורג' בתל אביב.
אפשר לרפא את זה
כתיבה: רותם ברוכין
על פי רעיון של טליק ניניו ושרון כהן
בימוי: טליק ניניו
משחק: מולי בכר, דקל נוי ואחרים
*צילום: אילן לווי ENG-TV
שכחתי איך קוראים לסיפור שמתרחש על כוכב לכת של יצורים בעלי מין אחד בלבד. מישהו יודע?
אתה מתכוון ל"צד שמאל של החושך" (מעבר לעלטה) של אורסולה לה גווין?
נשמע שווה.
'מעבר לעלטה' ! נכון מאד. זה מה שטוב במדע בדיוני. הוא יכול לתת פתחון פה לדברים שהס מלדבר עליהם בחברה שלנו (ובתקופה של אורסולה לה גווין הומוסקסואליות היה דבר שהס מלדבר עליו)
רק ש"צד שמאל של החושך" לא עוסק בהומוסקסואליות, אלא במגדר באופן כללי ובאופן שהוא מכתיב את היחסים החברתיים שלנו בכל רמה אפשרית. מבחינה מינית, היחסים בספר הם הטרוסקסואליים למיטב זכרוני, רק שכל אדם שם מחליף זהויות בין זכר לנקבה על פי מחזור קבוע.
שלום לכל השקסים והשקסיותתת !!!
טוב אז ככה לפני בערך משהו כמו חודש ראיתי את ההצגה הנפלאהההה הזו ואני ממליצה בחום!!!
גררתי את החבר שלי להצגה בהתחלה הוא הכי לא רצה לבוא כי הואל לא בקטע של הצגות וכאלה, אבל אחרי שהוא בא מזה נהננו. אז ..הלכתי לראות את ההצגה עם חבר שלי ולא היפסקנו לצחוק כל ההצגה עד שכאבה לשנינו הבטן בטירוף!=!:"![
הדמויות היו ממש אמינות למרות שאני לא זוכרת כל כך את השמות חוץ מדור ששיחק את הבחור שמתלבט שהוא אגב נראה גם ממש מצויןן ושיחק את הדמות שלו בצורה ממש ממש אמינה,היה השחקן הדתי ששיחק אח של הדתיה שגם היה ממש מממש אמין, הייתה החברה של דור שגם היא (לדעת חבר שלי ) הייתה ממש ממש יפה ומרגשת, הייתה זותי ששיחקה את הטרנסקסואלית שרוצה להפוך לגבר שריגשה אותנו עד דמעות וכל הזמן הייתה סבדמות שלה בריכוז ממש ממש גבוה, שחקנית ממש מוכשרת :))) ♥
והכי הכי אני זוכרת את הבחור המצחיק הזה שכל הזמן הפיל את הקהל עם הבדיחות שלו!!
אההה ואיך שכמעט שכחתי את המפקחת הזו שהצחיקה אותנו בטירוף שהיא אגב עשתה גם תתפקיד של החברה של דור, שחקנית מוכשרת…. וואי הצה פגז לפנים אני וחבר שלי מזה נהננו , הייתה אווירה ממש טובה יחסית לזה שהם לא באמת שחקני תאטרון רפרטוארי אההההה והכי חשוב ה♪ מוזיקה היתתה מצויינת
תודה על ההצגה (אם לא הביקורת כאן לא היינו מגיעים, אז תודה- יעל)
כמובן כמו מרבית המד"ב הטוב, הסיפור בכלל לא קשור למד"ב אלא על אנשים- עלינו. גם קשה לשפוט את ההצגה בכלים אומנותיים מאחר והיא במידה רבה כרזה פוליטית
מה שכן, היו בהצגה מספר גדול של רעיונות טובים- בדידותו של השונה, ההיסטוריה האישית שלך בחברה אינטימית לוחצת. חלקם פותח יפה ולעומק אחרים כנראה היו מעבר להיקף שניתן היה לטפל במסגרת זו.
זוגתי ואני, אחרי ההצגה שוחחנו רבות ועמוקות על חלק מהנושאים שעלו (לפעמים ברמז)
שוב, תודה