אם "הבחירה" של אלי קונדי הוא ספר המדע הבדיוני הראשון שלכם, סביר להניח שתהנו ממנו. אם אתם חובבי הז'אנר, תקבלו בו סיפור שכבר שמעתם. אין שום דבר חדשני במיוחד בעולם שקונדי מציירת והיא בוודאי לא הראשונה שהשתמשה בנוסחה הדיסטופית שבה יחיד צייתן וכנוע מגלה שהעולם המושלם אינו מה שנראה על פני השטח.
אבל מה שהיה עלול להיות חיקוי פשטני לסדרה המצליחה של "משחקי הרעב", מתגלה כספר נוער ז'אנרי מעניין, לא קלישאתי ואפילו סוחף.
קאסיה היא נערה החיה בקהילה מושלמת שהחיים בה מתנהלים על פי מסלול קבוע מראש, עד לפרט האחרון. המנהלנים – פקידי השלטון – מתאימים לאנשים את בני זוגם, את מקצועם, את מקום מגוריהם ואפילו את המועד בו ימותו. כל אדם הולך על פי המסלול שהותווה לו וגם קאסיה עצמה לא מפקפקת לרגע בהחלטות שמקבלים עבורה, עד שתאונה בלתי צפויה בטקס החשוב בחייה חושפת בפניה אפשרות לחיים אחרים, והיא מתחילה לחוות רגשות סותרים לגבי האהבה, החיים וההחלטות שמקבלים בשמה.
הנטייה להשוות את "הבחירה" ל"משחקי הרעב" נראית מובנת מאליה. בשני המקרים מדובר במדע בדיוני לנוער המסופר מנקודת מבט של נערה מעניינת שעוברת תהליך של מרד נגד המסגרות כופות בעולם עתידני דיסטופי. ב"משחקי הרעב" הצליחה הסופרת סוזן קולינס להציג לדור חדש של קוראים את הרעיון הזה בצורה מרתקת שהזרימה דם חדש לסוגת המדע הבדיוני לנוער. על רקע גל השיבוטים שניסו לשחזר את ההצלחה של קולינס, קונדי הצליחה להתעלות מעל העתקה גרידא, בזכות הדמויות המעניינות שלה והכתיבה הטובה.
הדמויות בספר מורכבות ואינן מחולקות קטגוריות למערכת של שחור ולבן. לכל אורך הספר הן נוהגות בהתאם לפסיכולוגיה הפנימית שלהן, ובצורה הגיונית. בדומה ל"משחקי הרעב", גם כאן קיים משולש אהבה של נערה ושני בנים שמאוהבים בה. המשולש הזה מניע את העלילה באופן ישיר ומרכזי, אך לא נדחף בגסות לפרצופו של הקורא. קאסיה מתלבטת, כואבת, מפולגת בדעתה, ואף החלטה לא קלה לה.
סגנונה של קונדי טוב. אף על פי שהספר כתוב בגוף ראשון, קונדי מצליחה להעביר גם את הרגשות והמחשבות של יתר הדמויות, באמצעות מעשיהן ודבריהן. עולמו של הסיפור, לעומת זאת, אינו מעניין ואינו מקורי. שוב ושוב עולה בו התחושה שכולו מורכב מרפרנסים לספרים של איין ראנד בשילוב עם שיטת שלטון קלאסית של 'הפרד ומשול'. את העלילה הזאת קראתי כבר בשלושים ספרים אחרים וידעתי כבר מהפרקים הראשונים מה יקרה. סביר להניח שקוראים שהז'אנר חדש יותר עבורם יתרגשו, ייהנו ויישארו מרותקים למרות הנסיבות השחוקות, בזכות האופן המעניין שבו הן מועברות והדמויות מעוררות ההזדהות.
"הבחירה" הוא ספר סוחף ומעניין, ואף שאני מכירה היטב את הדפוס שבו הוא נבנה, הצלחתי להשעות את הספק וליהנות. הוא רחוק אמנם מלהיות יצירת מופת, אך בתור ספר לנוער הוא מספיק חכם ומעניין, ואפילו יכול לפתוח שער לקריאת מדע בדיוני דיסטופי אחר ומורכב יותר – וזה כמובן מבורך.
גם התרגום של אביגיל בורשטיין טוב ומשרת היטב את הספר. אין בו ביטויים לא מתאימים והשפה הנעימה והקולחת עוזרת לשכוח שמדובר בספר מתורגם.
השימוש המוצלח ברעיון הישן, הדמויות האמינות והמתח שהן יוצרות למרות העלילה הצפויה, הופכות את "הבחירה" לספר מדע בדיוני די טוב לנוער. הספר הוא החלק הראשון של טרילוגיה שחלקה השני התפרסם כבר באנגלית והאחרון אמור לראות אור בהמשך השנה. אם שלא מדובר בסדרה המקורית והטובה ביותר שקראתי, יתכן בהחלט שאקרא גם הספרים הבאים בתור – אין ספק שקונדי סקרנה אותי מספיק כדי שארצה לראות איך תפתח הלאה את הסיפור ואיך הדמויות שלה יתמודדו עם המציאות הלא פשוטה שבה הן חיות.
היום להעתיק עלילות מאיין ראנד לספרות נוער זה רחוק מלהיות מובן מאליו.
אם היא כותבת כ"כ טוב, והדמויות שלה בנויות מעניין [לפי מה שאת אמרת, כע?], מה מונע ממנה להשקיע מחשבה וזמן בבניית עולם? זה נשמע לי קצת מזלזל, ועצלני. נראה לי שאני אוותר.
אני לא יכולה שלא לחשוב שזאת העתקה, שזה כל רגע מזכיר לי את משחקי הרעב.
ברור שזאתי תבחר בסוף בבחור שלא היתה ידידה שלו מאז שנולדה.
זה אולי דומה קצת למשחקי הרעב (בלי הרעב העוני החולי והמרד) אבל זה לא סותר! שניהם יפים! (לדעתי משחקי הרעב יותר) אם מישהו קרא את 'הזאבים של גרייס', אז הספר 'חום' ממש דומה אבל עדיין יפה. והבחירה ומשחקי הרעב שונים יותר.
מתי יוצא הספר השני בעברית?!?!?!?!?!?!?!
מתי יוצר הספר השלישי?!?!?!?!?!?!?!
הספרים אולי דומים בסגנון של משולש האהבה למשחקי רעב למרות שהסוף עוד לא ידוע אבל לפי דעתי שני הטרילוגיות יפות באתה מידה!