ידענו שזה יקרה בסוף.
ניסינו להמנע מכך, אבל משהו ברצף היה חזק מאיתנו.
נותרו לי עוד כמה ? יומיים ? שעתיים ? חצי דקה ?
אני חייב לכתוב הכל. אולי מישהו יצליח לעשות עם זה משהו.
בגיל 24 התגייסתי למשטרת הזמן.
אתם יודעים, כל אחד שפורם זמן, אנחנו תופסים. ו … הורגים. אין מילה אחרת לזה. בהתחלה חשבו לכלוא אותם. אבל עם כל הידע שלהם בפיסיקה של המרחב, פחדו שהם יצליחו לברוח.
היתה בעיה להרוג אותם בהווה. זכויות אדם, אתם יודעים. הזכות למשפט. זכות הציבור לדעת. רק זה היה חסר לנו. שהציבור יידע שיש מכונת זמן. גם כך היה נדמה כי כל העולם כבר גילה שיש מכונות זמן.
פעם, כשרק הוקם הכח המשטרתי, היו תופסים פורם אחד או שניים ביום. היום, אין יום שבו לא נתפסים למעלה משלוש מאות פורמים. וצריך להרוג את כולם.
אני כבר לא יודע של מי היה הרעיון, להרוג אותם ע"י הזמן עצמו. בהתחלה החזירו את הפורם הנידון לתוך כלי תחבורה שהתפוצץ, ולא נותרו ממנו ניצולים. זה היה הכי קל.
יש לך את הקוארדינטות, יש לך את הזמן. בום. שניה לפני הפיצוץ אתה מגשים את הפורם בתוך המכונית או המטוס. לכולם יש על הפרצוף מבט של הפתעה. שניה עוברת. בום. כולם מתים.
אחרי שהצלחנו לדחוס שבע מאות חמישים ושלושה פורמים לתוך מטוס אחד שהתפוצץ מעל סקוטלנד, הופיעה ידיעה קטנה בעיתון על כך שהיו יותר מדי חלקי ידיים על הקרקע, ונאלצנו למצוא תחליפים, בקצב הולך וגובר.
היתה בעיה, אתם יודעים. עקרון אי הודאות. מכפלת הסטייה הריבועית בזמן כפול מכפלת הסטייה הריבועית במרחב, קטנה או שווה לחלק המיליון של כמות האנרגיה המושקעת. במילים אחרות, ברמת אנרגיה נתונה, ככל שתדייק בזמן, תסטה במרחב. ככל שתדייק במרחב, תסטה בזמן.
לא משהו היסטרי. אז מישהו התגשם בתוך תא הטייס שנייה ועוד מיליונית השנייה לפני הפיצוץ. ביג דיל. אז מישהו התגשם בתוך השרותים של הנשים, במקום בשרותי הגברים. ביג דיל.
ואפילו לא היה להם זמן לעשות משהו באותה שנייה.
אבל כשנגמרו המכוניות והמטוסים והפצצות במאה העשרים, נאלצנו לחזור למלחמות של המאה העשרים, אבל גם אותן ניצלנו עד תום. כמה פורמים אפשר לדחוס לתוך ה 'דוריה' שניה לפני שהיא מתפוצצת מטורפדו גרמני, מבלי להותיר כל ניצול ? שלושת אלפים חמש מאות תשעים ושלושה.
וזהו.
לא נשאר מקום על הספינה לאף אחד.
התחלנו לשלוח אחורה למאה התשע-עשרה, למאה השמונה-עשרה, אבל זהו. ביום שניצלנו את הפיצוץ הראשון בהיסטוריה עד תומו, לא נותר לנו עוד לאן לשלוח.
ניסינו להגשים פורמים באסונות טבעיים. זה לא כל כך הלך. הטיטניק טבעה במשך שעות. אי אפשר להגשים עליה אנשים סתם כך. הם עלולים לגרום לאדוות יותר מדי גדולות. חסר היה לנו שהם ידברו עם מישהו שניצל אחר-כך.
לא היתה ברירה. שלחו אותם להיסטוריה העתיקה. אני לא מתכוון למאה הראשונה או השנייה. זה היה מסוכן. לאנשי אותה מאה הכוונה.
אני גם לא מתכוון למאה החמישית לפני הספירה. זה היה מסוכן. כנ"ל.
שלחנו אותם אחורה, אחורה.
ערומים, בלי כלום. כמה זמן יכלו להחזיק מעמד בערבות הקרח של גרנלנד, או מדבריות קלהארי. אני לא יודע כמה אחורה הם הוגשמו, כי כשאתה מתעסק במליוני שנים, אז כל טעות קטנה היא של כמה חודשים טובים, אבל הקפדנו על המיקום. זאת אומרת, לכל פורם ניתן מיקום שונה. מדויק. במרחקים של קילומטרים אחד מהשני. רק זה היה חסר לנו. שיבנו קומונה, ויהרגו איזה דינוזאור.
אני לא יודע איך. אבל זה מה שהם עשו כנראה. כי יום אחד גילינו קמט. קמט פרה-היסטורי. וידענו. זה רק עניין של זמן. אם הם יצליחו להתגבר על הדינוזארים, הכל אבוד.
אין ברירה.
מישהו צריך לחזור.
לחזור לפרה-היסטוריה.
שלום, קראתי את הסיפור המקורי שכתבת והוא פשוט מדהים.
אהבתי אותו נורא ולא יכולתי להפסיק לקרוא עד הסוף, אבל אני במתח מה יקרה. בבקשה תמשיך את הסיפור ושלח לי אותו לדואל tetris1111@wall.com. יש לך דימיון מדהים, איך הצלחת לחשוב על זה. כל הכבוד!