פרק 1
היא יכלה להמיט אסון על כל גבר: קרוליין מרדית', אישה צעירה מהוגנת שישבה מהורהרת ומרצינה ליד דלפק הבר הגבוה העשוי עץ מהגוני אדום-עז. גופה היה דק וגמיש, רגליה החטובות כרוכות בחן קסום האחת סביב השניה ופניה הארוכות מגולפות כחפץ-נוי סיני עתיק בעל גוון קל שבקלים של שנהב. היא ישבה ללא תנועה, פסל חי, ראשה מורכן ומבטה נעוץ בריכוז בכוס המרטיני שמולה כבוחנת מעמקים בל-ישוערו. לבושה בגדים משיים נהדרים ופרווה יוקרתית שחורה כפחם מוטלת ברישול סביב כתפיה הנפלאות, היא נראתה כסמל הטוב והטיב, תמצית כל מה שנחשב למשובח ונחשק בעיר שאין דומה לה בייחודה המוזר, ניו יורק.
או כך היה עשוי לחשוב התייר שעמד נפעם במרחק עשרה רגל מחלון הזכוכית של הבר בו ישבה קרוליין היפהפייה, לוטשת עיניה במעמקיו המסתוריים של המשקה. הוא היה סיני – מוכר קיני-ציפורים מקוויפינג, אם לשפוט לפי חליפת עור-הכריש שעליו, עניבת המשי הלא-מעובד ונעליו השזורות רקמה נוצצת. מצווארו נשתלשלה מצלמת ברוניקה גדולה – כך על כל פנים היה סובר מי שלא היה מצוי בסוד העניינים.
הסיני הערמומי הרים את המצלמה באדישות מעושה, עתירת גינונים. הוא צילם בחטף את ביב השופכין שמימינו ואת המחפורת שלשמאלו. ואז חזר להתמקד בקרוליין.
הוא ביצע פעולות שונות במנגנון המצלמה. דברים אחדים נעו וזעו בקול זמזום, ולוחית קטנה בצידה של המצלמה נפתחה לרווחה.
אל תוך הפתח, בזריזות להטוטנית מיומנת, השחיל הנציג החשאי של המלכות השמיימית חמישה קליעים חלולים, ואז סגר את המכשיר. באופן כזה המצלמה שלו מבחינה טכנית לא הפכה לסתם מצלמה; אבל גם לא לאקדח פשוט. היא הייתה אקדח-מצלמה, או מצלמה-אקדח, או, אם להשתמש בשפת הרחוב הרשמית, 'ממירון נשלף' (מונח שזה לא מכבר נכנס לשימוש); כלומר, היא נמנתה על אותה קבוצת חפצים שנועדו לבצע שתי פעולות שונות, בלתי קשורות.
כשהוא חמוש בחפץ הטעון, הפנינה הצהובה נע כלפי המטרה בצעדים קלילים ומהירים. רק נשימתו האסתמטית החורקנית יכולה הייתה להסגיר את התכלית האמיתית של התנהגותו.
ועדיין קרוליין החיננית לא שינתה את תנוחתה המסוגננת ולא איבדה את קור רוחה. היא הרימה את כוס המשקה שלא טמנה בחובה מגדת עתידות אלא דבר טוב כמעט באותה מידה: מראה זעירה. באמצעות המראה היא התבוננה בעניין בפעולותיו של הרוצח מקוואנטונג.
רגע האמת קרב ובא. הסיני כיוון את החפץ שבידו לעבר המטרה; וקרוליין, במפגן מרשים של מהירות-תגובה, הטיחה את הכוס בחלון הזכוכית שניה אחת לפני שבן המלכות השמיימית שילח לעברה את הירייה הראשונה.
"הו, אני אומר, מה תגידו לזה!" אמר הסיני. (אם כי הוא נולד בגדה המערבית של נהר ההונגשו, חינוכו הבריטי נרכש בהרודס).
קרוליין לא אמרה דבר. מעל ראשה נפער חור בזכוכית החלון. מצידו השני של החלון עמד סיני נבוך. קרוליין ביצעה תרגיל ארצה 'פול זריז, ולפני שהברנש הספיק שוב לירות היא נמלטה בזחילה לעבר החלק האחורי של הבר כעטלף הבורח מן הגהינום.
המוזג, שצפה בחזיון כולו, נד בראשו בהערצה. למרות שהיה חובב כדורגל, בכל זאת הוא נהנה מציד ראוי לשמו.
"אחד-אפס לטובתך, ילדונת", צעק לעבר קרוליין.
באותו רגע עצמו, מוכר קיני-הציפורים הסיני פרץ אל תוך הבר שועט בעקבות הבחורה היפהפייה.
"ברוך בואך לאמריקה", קרא המוזג, "וצייד מוצלח".
"תודה לבה", השיב הפנינה הצהובה באדיבות תוך שהוא מגביר את קצב ריצתו.
"צריך להודות שלמלוכסני-העין האלה יש נימוסים", העיר המוזג באוזני לקוח שישב בקצהו האחר של דלפק הבר.
"עוד מרטיני כפול", אמר האיש שליד הדלפק. "אבל הפעם תניח את פלח הלימון בצד. אני מתכוון, אף אחד לא אוהב שחתיכת לימון מגעילה תצוף בכוס שלו כאילו זה פונץ' כפרי או איזה קוקטייל מזוויע דומה".
"בטח, אדוני, אין שום בעיה, אדוני", התנצל המוזג, טוב-מזג בעליל. הוא ערבב את המשקה בקפידה, עוסק למעשה בתהייה מה עלה בגורלם של הצייד האוריינטלי והניצודה האמריקנית שלו. מי מהם יחטוף את זה בסוף? איך זה יסתיים?
הגבר שליד הדלפק קרא כנראה את מחשבותיו. "אני מוכן להתערב איתך שלוש לאחד", הוא אמר.
המוזג היסס רגע ואחר כך חייך, נענע בראשו והגיש לאיש את המשקה שלו. "אני מציע חמש לאחד", הוא אמר. "הגברת הקטנה נראית לי כמי שיודעת מה היא עושה".
"התערבנו", אמר האיש שגם הוא היה בקי בדבר אחד או שניים, והזליף טיפת שמן אל תוך המשקה הצלול עד שקיפות.
(הוצאת אודיסיאה, 2001. תרגום: ל. זיו-האן. 130 עמודים)