לפני שנים רבות, כשהמערב עוד היה פרוע, נפוצו שמועות על מצבורים גדולים של זהב הממתינים למחפשים זריזים, אי שם בלב המדבר. אותם מחפשים הקימו קהילה קטנה, שבמהרה התגבשה להתיישבות משגשגת וזו זכתה לשם Basin City. אך אט-אט החלו השמועות על אודות הזהב הטמון באזור להתברר ככוזבות, ותושבי העיר החלו לנטוש אותה. נראה היה ש-Basin City עתידה להפוך לעוד עיר רפאים בעקבות בהלת שוא לזהב.
ואז הגו פרנסי העיר רעיון מבריק. בעזרת סכומי כסף גדולים, הם הצליחו לשכנע את מרבית יצאניות הצמרת של אירופה להגר לארצות הברית, להתיישב בעיר, ולהפוך אותה למרכז הזנות המשגשג ביותר במדינה. במהרה הפכה Basin City שוב לאבן-שואבת לתיירים ותושבי קבע, גם אם מסוג אחר לגמרי.
למעלה ממאה שנים לאחר מכן, Basin City היא ביב השופכין האנושי הגדול ביותר של אמריקה: מקלט לכל רוצח, גנב, סרסור, פסיכופת ושאר טיפוסים פליליים מכל רחבי המדינה. המאפיה מנהלת חצי מהעיר, מיליציה חמושה של זונות מנהלת את החצי השני, השוטרים מושחתים, הפוליטיקאים עוד יותר, וגם האזרחים ההגונים (באופן יחסי) המעטים מקפידים ללכת לישון עם נשק אוטומטי מתחת לכרית. זה, כמובן, לא מונע מהם להילכד באש הצולבת. כך הפכה Basin City להיות מוכרת יותר בכינויה Sin City – עיר החטאים, והטיפוסים המאכלסים את העיר הזאת הם הגיבורים של אחת מסדרות-המופת הגדולות של הקומיקס האמריקאי בעשור וקצת האחרונים. מאחורי הסדרה ניצב פרנק מילר.
מילר התפרסם ככותב ואמן הקומיקס שחולל מהפכה אדירה במדיום, במיוחד בז'אנר גיבורי-העל, כאשר הוא המציא מחדש את דמויות כגון דרדוויל ובאטמן בנובלה הגראפית הידועה "שובו של אביר האופל". עבודתו של מילר הושפעה עמוקות מספרי וסרטי הפשע האפלים של שנות הארבעים והחמישים. ב-1991 הוא החליט לנסות את כוחו בציור של סיפור קצר בז'אנר עבור מגזין האנתולוגיה של חברת הקומיקס Dark Horse. הסיפור קיבל חיים משל עצמו, וגדל לממדים של סדרה שלמה, העוקבת אחר ההתרחשויות באותה עיר ידועה לשמצה.
הסדרה מורכבת מסיפורים שונים, שניתנים כיום לרכישה בשבעה אוספים בכריכה רכה. היא מצוירת בשחור-לבן, כאשר הרקעים הם מינימליסטיים והדגש הוא בעיקר על סצנות הפעולה, האלימות והגרפיות מאוד, ונראה כי בכל כרך מנסה מילר לבחון מחדש את סף הסיבולת של הקוראים בתחום. אך הוא אינו נותן לאותם קוראים לשכוח לרגע את גיבוריה של הסדרה, המצוירים בה באופן אקספרסיבי ובקווים עזים, ומלווים אותה במונולוגים עגומים תוך שהם מדדים את דרכם לאורכו של הגיהינום העירוני בו הם חיים. אצל מילר, דברים רעים קורים לאנשים טובים.
הסדרה, כאמור, ניתנת כיום לרכישה על גבי שבעה כרכים. כמעט כולם עומדים בפני עצמם, אך כל כרך מכיל התייחסויות והצלבות לעלילות הכרכים האחרים.
Sin City – הכרך הראשון בסדרה מביא את סיפורו של מארב (Marv), בריון אלים ולא חכם במיוחד, המתאהב ביפהפיה מסתורית בשם גולדי, המשיבה לו אהבה. אך זמן קצר לאחר מכן, גולדי נרצחת באכזריות ומארב מוצא את עצמו מואשם בביצוע הרצח. בבריחתו מהשוטרים, מארב מעמיק לתוך קני הצפעונים של העיר, ומנסה לגלות את הרוצח האמיתי. אף על פי שהעלילה בכרך הזה פשוטה (ולעיתים אף פשטנית) למדי, היא בהחלט מציגה היטב את המאפיינים הבולטים של הסדרה: גיבור בלתי נשכח, בעל קול ייחודי המלווה את הקוראים, והתחושה כי העיר בה מתרחש הסיפור – על סמטאותיה האפלות ובנייניה המתפוררים – היא למעשה דמות בפני עצמה, בעלת אופי ואישיות ייחודיים.
A Dame To Kill For – גיבור הכרך השני בסדרה הוא דווייט, צלם עיתונות מצליח בעברו, ועוזר לחוקר פרטי נאלח בהווה. העלילה מביאה את סיפור הסתבכותו של דווייט בעקבות יחסיו עם אווה, פאם-פאטאל רצחנית. דווייט הוא כנראה הדמות המורכבת והמעניינת ביותר בסדרה – אדם של אידיאלים נשגבים וחולשות-אנוש עצומות. מלבד היותו סיפור מרתק, A Dame to Kill For נותן לקוראים גם מבט מעמיק יותר על החיים בעיר החטאים.
The Big Fat Kill – זהו הכרך היחיד בסדרה שאינו עומד לחלוטין בפני עצמו, ובמידה רבה ניתן לראות בו המשך ישיר של קודמו. בכרך זה, דווייט מוצא את עצמו במרכזה של מלחמה על השליטה בעיר בין המאפיה ובין כנופיית הזונות החמושות שסייעו לו בעבר. הסיפור דליל למדי, במיוחד בהשוואה לכרך הקודם, אבל הוא מפצה על כך בשפע של סצנות פעולה מסחררות.
That Yellow Bastard – שתי דמויות מובילות את הארועים בכרך הזה של הסדרה. אחת מהן היא ננסי, חשפנית באחד מהבארים המפוקפקים של העיר, שהופיעה כדמות משנה בכרכים הקודמים. הדמות השניה היא הארטיגן, השוטר ההגון היחיד בעיר, העומד בפני ההשלכות ההרסניות של יום עבודתו האחרון לפני פרישה. זהו, ללא ספק, הסיפור הטוב ביותר בסדרה, ואחד מהישגיו הגדולים של מילר כאומן וכותב קומיקס – טרגדיה בעלת אופי אופראי כמעט, מערבולת של יצרים עזים ודמויות בלתי נשכחות. מגוון הכלים הסגנוניים בהם עושה מילר שימוש במהלך ציור הכרך הזה הביא את הסדרה לשיאים חדשים, אותם הוא התקשה לשחזר אותם בכרכים המאוחרים יותר.
Family Values – דווייט חוזר למרכז הבמה בכרך הזה, בו הוא משתף פעולה עם הרוצחת השכירה מיהו כדי להוציא לפועל נקמה מסובכת בראשי הפשע המאורגן בעיר. בניגוד לכל שאר כרכי הסדרה, כרך זה לא נאסף מפרקים שהתפרסמו בנפרד אלא פורסם מראש כספר גרפי. למרבה הצער, נראה כי הדבר גרם לסיפור לאבד מיקוד, ולמרות היותו סיפור קצר יחסית, Family Values חסר את הלהט הסיפורי שאפיין את הכרכים הקודמים בסדרה.
Booze, Broads and Bullets – זוהי אנתולוגיה של 11 סיפורים קצרים המתרחשים בעיר. חלקם סוגרים קצוות מכרכים קודמים, בעוד אחרים עומדים בפני עצמם. הכרך ממשיך את הקו שהתווה Family Values בהידרדרות הסדרה. מרבית הסיפורים הם משעממים ולא ממצים. מאידך, מילר ממשיך להתנסות בסגנונות שונים לאורך הספר, ומספק חוויה ויזואלית מעניינת למדי.
To Hell and Back – הכרך האחרון בסדרה מביא את סיפורו של וואלס – צייר מחונן, בעל לא מעט כישורים אחרים (במיוחד בתחום הלוחמה הפיסית), המגלה בעיר את אהבת חייו; אך זו – נחטפת על ידי גורמים עלומים זמן קצר לאחר מכן. במסעו לאתר אותה, הוא מעיר כמה שדים רדומים ממרבצם. כרך זה היה שיפור מהותי לעומת שני קודמיו, אך הוא מזכיר יותר את סיפורי גיבורי העל של מילר ופחות את הסיפורים האופייניים לסדרה. וואלס הוא פשוט דמות מאוזנת ושלווה מדי, בהשוואה לגיבורים הנוירוטיים שאכלסו את הסיפורים בכרכים הקודמים. סיומו של הסיפור גם הוא אופטימי במידה לא אופיינית לסדרה, ומצביע, כנראה, על היותו האחרון בה.
לאחרונה התבשרו מעריצי הסדרה כי היא עתידה להפוך לסרט, שישלב את העלילות מארבעת הכרכים הראשונים, בבימויו של הבמאי המכסיקני-אמריקאי רוברט רודריגז ("דספראדו"), שכבר הוכיח בעבר יכולת לביים אלימות מסוגננת. מילר בעצמו ישתף פעולה עם רודריגז בבימוי הסרט, וישנה שמועה כי במאי נוסף, קוונטין טרנטינו ("להרוג את ביל"), ידידו של רודריגז, יתרום גם הוא למלאכת הבימוי. רשימת שחקנים ארוכה הכוללת את ג'סיקה אלבה ("מלאך שחור"), קלייב אוון ("המלך ארתור"), ברוס וויליס ורבים אחרים. נראים ממש כאילו הם יצאו מתוך דפי הקומיקס של מילר. יש בהחלט מקום לציפיות גבוהות.
אבל עד שהסרט יצא – גשו לקרוא את הקומיקס.