בעשורים הראשונים של המאה הקודמת, כשאומנות האנימציה, ואִתה הקולנוע כולו, עברה תהליך מואץ של התפתחות, היה אולפן אחד שהצליח להתחרות לאורך תקופה ארוכה באימפריה המתהווה של האחים וולט ורוי דיסני. את האולפן הזה הקימו שני אחים אחרים – מקס ודייויד פליישר. האחים פליישר, בנים למשפחה יהודית שהיגרה לארה"ב מאוסטריה, גדלו בניו-יורק ולעבודותיהם היה אופי עירוני ומודרני יותר מהאגדות הכפריות של האחים דיסני: הסרטים שלהם שקקו פעילות בלתי-פוסקת והתאפיינו בחוש הומור חד ונשכני, ששיקף את מוצאם האתני של עובדי האולפן אותו הם הקימו (יהודים ואיטלקים ברובם). בין הדמויות אותן הביאו האחים למסך ניתן למנות סרטים אודות הרווקה הסקסית "בטי בופ" וסרטי האנימציה הראשונים אודות דמותו של פופאי המלח; אלה, האחרונים, הצליחו לאורך שנות השלושים להפוך את פופאי לדמות האהובה ביותר באנימציה האמריקאית – אף יותר ממיקי מאוס, המתחרה הגדול.
עבודתם של הפליישרים התאפיינה לא רק בהצלחה מסחרית אלא גם באהבה גדולה למדע וטכנולוגיה, וזו ניכרה גם בתוכן הסרטים שלהם וגם בתרומה הטכנית העצומה שלהם למדיום האנימציה. הם, למשל, המציאו את טכנולוגיית הרוטוסקופיה – שימוש בצילומים חיים אותם ניתן לשחזר באנימציה, והיו מחלוצי השילוב בין תמונה ומוסיקה בסרטים מצוירים.
למרבה הצער, בניגוד לאחים דיסני, המעבר של האחים פליישר מסרטים קצרים לסרטים באורך מלא לא הוכתר בהצלחה. שני הסרטים הארוכים אותם ביימו – "Mr. Bug Goes to Town" (1939), וגרסה מונפשת ל-"מסעי גוליבר" (1942), היו אמנם השגים טכניים מרשימים שזכו להערכה ביקורתית רבה, אבל הם נכשלו בקופות והביאו בסופו של דבר לפירוק האולפן.
אך בין שני הסרטים האלה, לקחו על עצמם הפליישרים פרויקט שאפתני אחר – סדרת סרטים מצוירים קצרים המבוססת על דמותו של גיבור הקומיקס סופרמן. בין השנים 1941 ו-1943 הופקו ובוימו באולפן שבעה-עשר סרטים קצרים שכאלה. הסרטים הופקו בתקציב עצום של כ-100,000 דולר לכל סרט (במונחי התקציב של היום, מדובר בסרטי האנימציה היקרים ביותר שהופקו אי-פעם) אותו סיפקו אולפני "פראמאונט" שהחזיקו אז בזכויות על הדמות.
כל אחד מהסרטים, כעשר דקות אורכם, היה למעשה סצנת פעולה אחת מתמשכת שנבנתה על פי נוסחה פחות או יותר קבועה: רשע (או חבורת רשעים) מגלומני מאיים בגרימת הרס סביבתי חמור; העיתונאית לויס ליין מרחרחת סביב הפרשה ונופלת בשבי; שותפה קלארק קנט/סופרמן יוצא להציל אותה ואת העולם ומצליח בכך בדקה התשעים (ורגע לאחר מכן לוכד את הרשע התורן, שניסה להימלט). עם זאת, יוצרי הסרטים הצליחו לתת לכל אחד מהם אופי שונה ורקע ייחודי שהופכים את הצפייה בהם לחוויה מרתקת.
לטעמי, הסרטים הטובים ביותר בסדרה הם אלה שנעשו בהשראת שורשיה של דמותו של סופרמן בקומיקס. האחים פליישר, כאמור, היו פריקים של טכנולוגיה, והיו לכך הדים חזקים בסרטים כמו Electric Earthquake (בו יוצא סופרמן כנגד מדען המאיים להרוס את מנהטן בעזרת מכשיר המחולל רעידות אדמה), Magnetic Telescope (בו סופרמן צריך לעצור מטח-מטאורים העומדים להתנגש בכדור הארץ בעקבות ניסוי של מדען לא-זהיר), Bulleteers (שמעמת את סופרמן עם חבורת שודדים העושה שימוש בכלי-רכב חדשני דמוי קליע) ו-Mechanical Monsters – סרט קלאסי, שזכה לאינספור התייחסויות ופרודיות, בו נלחם סופרמן כנגד צבא של רובוטים ענקיים. בהקשר זה ראוי לציון גם Volcano – הסרט היחיד בו סופרמן אינו יוצא כנגד יריב כלשהו, אלא נאלץ לעצור אסון טבע (התפרצות הר-געש) מלהתרחש.
בסרטים אחרים בסדרה, האחים פליישר ניסו ליצור עיבודי אנימציה לז'אנרים פופולריים בקולנוע המצולם. בולטים במיוחד Arctic Giant ו-Terror on the Midway, בהם יוצא הגיבור, בהתאמה, כנגד מפלצת פרה-היסטורית שנמלטה ממוזיאון וקוף ענק שנמלט מקרקס – אלה כנראה הסרטים המושקעים ביותר בסדרה, וניתן לזהות בהם בבירור הומאז' לסרטי המפלצות שנוצרו בעקבות "קינג-קונג". בני דודים רחוקים של הסרטים האלה הם Mummy Strikes ו-Underground World, שנוצרו בהשראת סרטי ההרפתקאות בהמשכים משנות השלושים (אבותיהם הרוחניים של סרטי "אינדיאנה ג'ונס"). חלק גדול מהסרטים נוצר כסרטי פשע לכל דבר, בהם יוצא סופרמן כנגד שודדי רכבות (בסרט Billion Dollars Limited), חבורת פושעים המחבלת במפעל תחמושת (בסרט Destruction Inc) ואפילו גנב תכשיטים המתחזה לסופרמן (בסרט Showdown). גם בסרטים האלה ניכרת השפעת סרטי הפשע וסדרות הקומיקס של הז'אנר בתקופה ההיא, אך הם פחות טובים באופן משמעותי מהסרטים האחרים – כנראה כיון שיריבים מהסוג הזה לא מהווים אתגר של ממש לגיבור כמו סופרמן.
הסרטים המעניינים ביותר בסדרה הם אלה שבוימו בהשראת התקופה בה הם נוצרו – מלחמת העולם השניה. בארבעה סרטים – Japoteurs, Eleventh Hour, Jungle Drums ו-Secret Agent יוצא סופרמן כנגד סוכני מעצמות הציר מיפן ומגרמניה הנאצית. Secret Agent, בו נחלץ סופרמן לעזרתה של מרגלת המנסה להעביר מידע חיוני לוושינגטון, הוא המשובח בסרטים אלה, והוא מזכיר מעט את סרטי הריגול שביים אלפרד היצ'קוק באותה תקופה.
מהבחינה הטכנית, הסרטים האלה הם המיטב שהיה לאנשי האנימציה להציע באותה תקופה: מעוצבים להפליא בהשראת הקומיקס והקולנוע הפופולארי, עם הנפשה מלאה וריאליסטית שגרמה לצופים להרים גבה למול כל פלא חדש שהתגלה על המסך. הדיאלוג בסרטים הוא מינימלי: הבימוי של הפליישרים (ומספר במאים אחרים שעבדו באולפן שלהם) שם דגש על סצנות פעולה קצביות, מתוזמנות בשלמות לצלילי מוסיקת הרקע שהלחין סם טימברג – שהצליחו להעביר את ההתרחשויות לאורך דקות ארוכות, ללא כל מלל.
מבחינה תוכנית, משעשע למדי לראות כיצד הסרטים לא ממש נענים לכללי התקינות הפוליטית המקובלת כיום – במיוחד בכל הנוגע לייצוג הסטריאוטיפי של שחורים, יפאנים ואינדיאנים. מאידך, ראוי לציין שדמותה של לויס ליין בסרטים חורגת מהסטריאוטיפ המקובל באותה תקופה של "עלמה במצוקה": היא מוצגת כדמות אמיצה ושאפתנית (גם אם פזיזה למדי) שתמיד מצליחה לגנוב את הסקופ מתחת לאפו של שותפה, קלארק קנט.
לסרטים היתה אף השפעה עצומה בתחומים שונים – בראש ובראשונה על ייצוג דמותו של סופרמן במדיה. המונולוג הפותח את הסרטים ("למעלה בשמיים! זו ציפור! זה מטוס! זה סופרמן!") נחשב היום למעין "מוטו" של הדמות. באד קולייר וג'ואן אלכסנדר, שדובבו את קולותיהם של קלארק קנט ולויס ליין (ולמעשה שיחזרו את התפקידים אותם הם גילמו בתסכיתי הרדיו אודות סופרמן), דובבו את אותם תפקידים גם בסדרות האנימציה שנוצרו לטלוויזיה בשנות הששים. גם סרטי סופרמן של ריצ'ארד דונר בשנות השבעים שאבו השראה מהסרטים של הפליישרים – בולטת במיוחד נעימת הנושא אותה הלחין ג'ון ויליאמס לסרטים אלה, שהיא בבירור הומאז' לנעימת הנושא של סם טימברג. גם בסדרות האנימציה העכשוויות כגון "באטמן: הסדרה המצוירת" ו-"הרפתקאות סופרמן" ניתן למצוא מחוות לסרטים של הפליישרים, והן ניכרות במיוחד ב"באטמן/סופרמן: הסרט" המשובח.
לסרטים היתה גם השפעה עצומה על יוצרים שונים בתעשיית האנימציה בכלל. אוסמו טזוקה, גדול אומני המאנגה (קומיקס) של יפן, שאב את מרבית הסגנון שלו מצפייה בסרטיהם של הפליישרים, וציטט ללא הכרה מסרטי "סופרמן" שלהם בבואו לעבוד על סדרות המדע הבדיוני שלו כגון "אסטרו-בוי". הייאו מיאזאקי, גדול במאי האנימציה של יפן, העריץ גם הוא את יכולתם של האחים פליישר ליצור אקשן מסחרר ובלתי-פוסק, וסרטיו "טירתו של קליוסטרו", "המצודה בשחקים" ו-"החזיר האדום" גדושים במחוות כלפי הסרטים שלהם. מחוות נוספות לסרטים ניתן לזהות גם ב-"טיטאן" של דון בלות' וב-"ענק הברזל" הנפלא של בראד בירד (ולא מפתיע, כנראה, שסרטו הבא של בירד, "המופלאים" עוסק בסופר-גיבורים).
כל שבעה-עשר הסרטים נאספו על גבי קלטות וידאו ותקליטורי DVD (בהוצאות שונות) וצפיה בהם היא חוויה לא רגילה – שעור מאלף ומהנה על ההיסטוריה של האנימציה ושל אחד מגיבורי הקומיקס הידועים ביותר בכל הזמנים.
החזרת אותי לנוסטלגיה,ראיתי את הסרטים המצויירים הקצרים של סופרמן והם ממש מעולים!!! אפשר לדרג אותם כקלאסיקה והם אכן כאלו,בעיקר המנגינה היתה יפה,איזו השקעה לסרט מצוייר,למותר לציין שלא היתה להם עריכה דיגיטאלית או את הנוחות שיש היום,הם עבדו בשיטות שנחשבות מיושנות,אך בזה בא לידי ביטוי הקסם
הם השקיעו את הנשמה ואת זה אי אפשר לשכפל!!!