בשנה שעברה התחלתי ב"בלי פאניקה" במסורת של סקירות על אודות הסיפורים המועמדים לפרסי הוגו ונבולה. מסורת זו ממשיכה גם השנה, עם 16 מועמדי נבולה שקראתי ועוד אחד שלא. בעת פרסום שורות אלה, כל הסיפורים פרט ל"קורליין" והסיפור הקצר של הארלאן אליסון ניתנים לקריאה ברשת. סביר להניח שזמן מה לאחר פרסום הזוכים באפריל 2004, חלק מכתבי העת יורידו את הסיפורים מהאתרים שלהם. כצפוי, רבים מהמועמדים מומלצים מאוד לקריאה, ומומלץ למהר ולקרוא אותם כעת, או לפחות לשמור במחשב לקריאה בעתיד.
נובלות
קדרית העצמות (Potter of Bones) / אלאנור ארנסון (אסימוב'ס, ספטמבר 2002) – סיפור על יצירה ואהבה ותשוקה, ועל המקום ממנו באים רעיונות, ועל אבולוציה ודת. אמנית חרס בשושלת שוקעת של יצורים תבוניים לא בדיוק אנושיים, מגלה עניין במאובנים ומוצאת בהדרגה את דרכה לשלב בין אמנות ובין גילוי האבולוציה. זהו אחד משני סיפורים של ארנסון שזכו למועמדות, והוא יופי של סיפור על יופי ועל סיפורים.
קיסרית המאדים / קייג בייקר (אסימוב'ס, יולי 2003) – בשלבים הראשונים של יישוב מאדים, בעלת באר מנסה למצוא את דרכה בסבך קשיי הקיום, הבירוקרטיה והתקוות. סיפור טוב למדי שמזכיר במובנים רבים את המאדים של בראדבורי – אבל לא טוב מספיק ואין בו הרבה יותר מאשר טכניקה.
קורליין / ניל גיימן – שלא כמו בהוגו, בנבולה הזכיה של "קורליין" אינה מובטחת מראש, ולו רק בגלל שיטת הבחירה. למי שטרם הכיר, מדובר בספר ילדים חביב של אחד הסופרים הפורים והיצירתיים של השנים האחרונות. על התוכן ניתן לקרוא בביקורת המלאה שפורסמה בבלי-פאניקה, כך שאזכיר רק שמדובר בסיפורה של נערה מתבגרת שמגלה דלת ללא מוצא בביתה. הייתי מעדיף שספרי ילדים יזכו לקטיגוריה משלהם ולא יצטרכו להתמודד מול נובלות למבוגרים. כיון שאף אחד לא שאל אותי, עלי להודות שיש לגיימן סיכויים טובים למדי לזכות. עוד ביקורת ניתן לקרוא כאן. זוכה פרס נבולה.
טחב נשימה / איאן ר' מקלאוד (אסימוב'ס, גליון מאי 2002) – קוראי בלי פאניקה כבר פגשו את מקלאוד באיזבל של הנפילה – האגדה הפיוטית שסיפר על אהבת שתי נשים צעירות בג'זירה. טחב-נשימה הוא סיפור ארוך בהרבה ולירי פחות, אך עדין יש בו מכל האיכויות שהרשימו כל כך בסיפורו הקודם. זהו סיפור התבגרותה של נערה בכוכב לכת שולי, אהבות נעוריה, אהבת אימותיה (בעתיד שמצייר מקלאוד אין כמעט גברים), שורשים ושאיפות. סיפור אווירה טוב שדורש מהקורא תשומת לב רבה.
סיפורי גברים / ג'ון קסל (אסימוב'ס, אוקטובר/נובמבר 2002) – במושבה מטריארכלית שנבנתה על הירח, נער נסחף אחרי מנהיג כריזמטי המכנה את עצמו טיילר דירדן ומבטיח את שחרורם של גברי הירח מעריצות הנשים. ההבטחה הזאת מוליכה את הנער להתמודד עם עצמו, גבריותו, אמא והחברה שבה הוא חי. אני לא מתלהב בדרך כלל מסיפורים של קסל, אבל הסיפור הזה טוב בהחלט ומועמד סביר לזכיה, גם אם אינו יצירת מופת.
קשה למצוא מכנה משותף כלשהו לחמשת המועמדים בקטגוריית הנובלות. שני סיפורים על התיישבות אנושית במערכת השמש בעתיד הלא רחוק, שני סיפורים ליריים יחסית בעתיד הרחוק, וספר פנטסיה לילדים. אם זה היה ההוגו, קורליין היתה מועמדת בטוחה לזכיה (וכך אכן היה לפני כמה חודשים). כיון שמדובר בנבולה, גם לסיפורים אחרים יש סיכוי, והמועמד המועדף עלי יהיה "קדרית העצמות". סיפור מקסים.
נובלטות
מסכתו של רקס / ריצ'ארד בּוֹז (F&SF, גליון מאי 2002) – כמה דורות של משפחת אצולה בוסטונית מקיימים קשר עם אלים קדמוניים ועם כוהניהם בבית הקיט המשפחתי שנבנה במקרה על אחד מפתחיו של מקדש האלים. זה לא סיפור רע, אבל נראה לי שצריך להכיר מקרוב את התרבות הוואספית האמריקנית בשביל להבין את הסיפור לעומק. בלי הידע המוקדם הדרוש זה לא הרבה יותר מאשר סתם סיפור.
"על ריקוד אטי ומתוק בשובלם של כלבים בני-חלוף" / אדם-טרוי קסטרו (פורסם באוסף Imagining בעריכת קיית ר"א ד-קנדידו) – אניגסבורג היא גן עדן: עיר קיט שהימים בה ברוכים והלילות הם חגיגה בלתי פוסקת. רוברט, המגיע לאניגסבורג כתייר, מגלה לחרדתו שאחת לעשרה ימים גן העדן הזה נעלם, והמחיר שיושביו נאלצים לשלם על חייהם המבורכים עשוי להיות בלתי נסבל. סיפור קשה לקריאה על אושר ומלחמה, חיים ססגוניים וחיים אפורים, ועל הקושי לבחור ולהיות מוכן לשלם את המחיר. זהו הסיפור השני של אדם-טרוי קסטרו שקראתי, והוא מתגלה ככותב חווייתי מאוד, שהולך עם האמת שלו עד הסוף בלי לוותר לעצמו או לקוראים. סיפור טוב בהחלט וראוי לזכיה, אבל קצת בוטה ואלים מדי לטעמי האישי.
OwnzOred / קורי דוקטורוב (Salon.com, אוגוסט 2002) – מדע בדיוני קשה ומעודכן להפליא המתאר שני מתכנתים המנסים להקים סטארט-אפ לא שגרתי: ממשק מכונה גוף שיאפשר שליטה רצונית על כל הפעולות האוטונומיות של הגוף. לא בכדי נחשב דוקטורוב לאחד מכותבי המדע הבדיוני המבטיחים של השנים האחרונות ובסיפור הזה הוא מוכיח יפה את יכולתו בכתיבת מדע בדיוני עדכני, קצבי מאוד ומרתק. ההעדפה שלי נוטה לסיפור של פורד (ראו מיד), אבל קשה לומר שאצטער לשמוע שדוקטורוב זכה.
ממלכת הגלידה / ג'פרי פורד (סייפיקשן, 26/2/03) – סיפור מקסים על בחור צעיר הסובל מסינסתזיה – הפרעת תפיסה שמתבטאת בבלבול בין חושים שונים: טעימת ריח, שמיעת מראות וכך הלאה. בצעירותו הוא גילה שאכילת גלידה בטעם קפה גורמת לו לראות לפרטי פרטים אישה צעירה, וגילוי זה משנה את עולמו. אהבתי את כל הסיפורים של פורד שיצא לי לקרוא, והפעם הוא התעלה על עצמו במיוחד. סיפור משובח שפועל על כל החושים, ואשמח מאוד אם יזכה. מעבר לכך שהסיפור מצוין, לפורד פשוט מגיע אחרי כל המועמדויות הכושלות שלו לאחרונה. פורסם בעברית בכתב העת "חלומות באספמיה". זוכה פרס נבולה.
חיים ומוות ביד התחביר / ריי ווקצביץ' (סייפיקשן 16/10/02) – האם זאב הערבות יכול במרוצתו אחרי הרוד-ראנר לפתור פרדוקס זמן? ווקצביץ' מוכיח שכן, בסיפור מבדר ומשובח שפורסם בעברית ב"בלי פאניקה". מרצה מזדקן למדעים קוגניטיביים גילה במוח מנגנון עיבוד לשוני שמאפשר לאנשים להציץ לרגע אל העתיד… בערך. ההבנה שבגלל זה הוא לא יוכל למות עד שידע איטלקית מטרידה לא רק אותו. סיפור שנהניתי ממנו מאוד בקריאה ראשונה, וקצת פחות בשניה, עם כתיבה משובחת, סגנון נאה, ורעיון מד"בי משומש משהו.
קטגוריית הנובלטות השנה מספקת לנו חמישה סיפורים, שארבעה מתוכם נהנים מסגנון ייחודי ודומיננטי: החל בדחיסות של קורי דוקטורוב, דרך הקריצות לסרטים המצוירים של ווקצביץ' וכלה בהצפה החושית של קסטרו והכתיבה החושנית של פורד. מהחמישה, רק בּוֹז שומר על סגנון כתיבה שמרני יחסית, והסיפור שלו באמת פחות מוצלח מהאחרים. המועמד החביב עלי הוא ללא ספק סיפורו של ג'פרי פורד, אבל גם שלושת האחרים ראויים וטובים.
סיפורים קצרים
לשאת שיר על שכם (knapsack Poems) / אלאנור ארנסון (אסימוב'ס, מאי 2002) – זהו המועמד השני של ארנסון לפרס השנה, וגם הפעם מדובר בסיפור מצוין. זוהי פנטסיה חמודה שגיבורה הוא/הם משורר נודד בחברה לא אנושית שתושביה נולדים כאגד בן כמה גופים בני שלושה מינים. בדרכו באזור פראי למחצה, המשורר מגלה תינוק אשר איבד את כל חלקיו פרט לאחד ובוחר לגדל אותו למרות היותו לא שלם. סיפור יפה, מבדח ומטריד כאחד, ומועמד מוצלח להפליא.
להתראות לכל זה / הארלאן אליסון – (מתוך האוסף McSweeney's Mammoth Treasury of Thrilling Tales, בעריכת מייקל צ'אבון), הסיפור לא פורסם ברשת ובשל כך לא זכיתי לקרוא אותו ואינני יכול לחוות עליו דעה. מביקורות של אחרים אני יודע שמדובר בסיפור הומוריסטי שבו מטייל בהרי ההימלאיה מגלה שם במקרה את השער לגן העדן, שמזכיר לו מאוד את מקדונלד'ס. הדעות שראיתי על הסיפור ברשת היו מעורבות, ורבים מהמבקרים מספרים שהתקשו להבין את הפואנטה.
ספתא / קרול אמשווילר (F&SF, מרץ 2002) – לעת זיקנה אמשווילר מראה פרץ יצירתיות אדיר, ואף זוכה לכבוד מאוחר על יצירתה ארוכת השנים בתחום. כמו בשנה שעברה, גם השנה יש לה סיפור בין המועמדים, וכמו "יצור" מהשנה שעברה, גם הפעם הסיפור עוסק בגיבור שנמצא על סף הכחדה: רק שהפעם זה יצור קרוב, סבתא. מה הייתם עושים אם היתה לכם סבתא שהיתה בצעירותה גיבורת על? מה יהיה איתה אחרי שכוחותיה תשו ונסיונותיה להציל את הכל הכזיבו? אמשווילר יודעת, ועונה על כך בסיפור מלנכולי במקצת, וטוב.
מה שלא ראיתי / קארן ג'וי פאוולר – (סייפיקשן, 10/7/02) בתחילת המאה העשרים יוצאות שתי נשים עם חבורת חוקרים וציידים המנסים למצוא גורילות. המסע הזה מתפתח לחיפוש מסוכן ורווי דעות קדומות כלפי האחר, ויהיה זה גורילה, אשה או כושי. סיפור סתמי למדי, עם אג'נדה פמיניסטית חזקה ומעט מאוד קשר לפנטסיה, אם בכלל. זוכה פרס נבולה.
Lambing Season / מולי גלוס (אסימוב'ס, יולי 2002) – קראתי את הסיפור פעמיים בפער של כמה חודשים בין קריאה לקריאה, ועדיין לא הבנתי מה הכותבת רוצה ממני. מה שכן הבנתי זה שמדובר בסיפור אווירה על רועת-צאן מתבודדת ועל קשר אילם שנוצר בינה לבין חייזר דמוי כלב שהתרסק לא רחוק מהחווה שעליה היא מופקדת. הסיפור היה מועמד השנה גם לפרס הוגו – האם ייתכן שפספסתי משהו מהותי בסיפור הזה?
ההיסטוריה הקצרה של המתים / קווין ברוקמייר (ניויורקר, 9/8/03) – סיפורה של עיר שאליה מגיעים המתים אחרי מותם ולפני שכל האנשים שזוכרים אותם ימותו גם הם. נחמד, מוצלח, נעים לקריאה, לא יותר מזה.
אחרון יצירי המקור (The Last of the O-forms) / ג'יימס ון פלט (אסימוב'ס, ספטמבר 2002) – הסיפור מלווה מנהל של גן חיות נייד לחיות מוטנטיות המנסה לשרוד, יחד עם בתו, בשיאה של מגיפה מוטגנית הפוגעת בכל היצורים הגדולים – כולל בני אדם. סיפור מדכא, פסימי מאוד וטוב.
אולי בגלל ההצע הגדול בתחום הזה, בקטגורית הסיפורים הקצרים, הסיפורים המועמדים לפרסים החשובים אינם בהכרח הסיפורים הטובים ביותר בתחום. ועדיין, ארבעה מתוך ששת המועמדים שקראתי נעים בין סביר לטוב מאוד, והסיפור של אלאנור ארנסון הוא מצוין. מצד שני, לא השתגעתי להמר על אותה סופרת בשתי קטגוריות שונות. גם על האופציה השניה שלי קשה לי להמר, כיון שקשה להאמין שאמשווילר תזכה בפרס בפעם השניה ברציפות. מה נשאר? ברוקמייר, ון-פלט, או הסיפור של אליסון שלא זכיתי לקרוא. מצד שני, מה כבר אני מבין – הסיפור הקצר הטוב ביותר שקראתי השנה לא הצליח לעבור את שלב הרשימה המקדמית: "סיפורו של העיט הזהוב" של דיוויד לוין.
ספרים
חסינות דיפלומטית / לויס מקמאסטר בוז'ולד – סדרת וור של בוז'ולד נמשכת. מיילס וורקוסיגן, המוכר לכל מי שקראו את הספרים הקודמים בסידרה, מעוניין לחגוג את ירח הדבש שלו בשקט, אבל המציאות מפריעה לו בדרך. במהרה הקיסר קורא לו לפתור מחלוקת דיפלומטית ובמהרה הוא שקוע עד קצה ראשו במזימות ובתככים רצחניים. נו, אתם יודעים. בוז'ולד. (פרקים 1-5 )
The Mount / קרול אמשווילר – אמרתי כבר שאמשווילר פורחת לעת זיקנה, נכון? ספרה החדש מספר, כמה דורות אחרי שחייזרים כבשו את כדור הארץ והפכו את בני האדם לבהמות שמטפחים ליופי ולמהירות, על נער שחולם להיות אלוף מירוצים. אביו של הנער, לעומת זאת, הוא ממנהיגי כוח מורדים קטן החי בהרים. כצפוי אצל אמשווילר, לא מדובר בסיפור של הרואיקה מלחמתית, אלא דוקא על רגשות, שאיפות ותוגה, בלי טובים ורעים מובנים מאליהם. (פרק לדוגמה ).
מוסיקת האור (Light music) / קתלין אן גונאן – זהו הכרך הרביעי ברביעיית הנאנוטכנולוגיה של גונאן. אחרי שהנאנוטכנולוגיה השתלטה על העולם, העולם מותקף מבחוץ, וכמה בני אדם ששרדו מהתקופה שקדמה לנאנו, יוצאים למסע לגילוי הסודות שהביאו לשינויו של העולם. (קטע לדוגמה )
דרכי המלח / נאלו הופקינסון – אזילי, אלת האהבה האפריקנית, נכנסת לחייהן של שלוש נשים. אחרי שתפילה מושכת אותה אל העולם הממשי, היא לא יכולה לצאת ממנו, ועליה להתקיים בעולם, בעיקר ברוחן של שלוש נשים שחייהן מתנגשים אלה באלה. (קטע לדוגמה )
צ'ינדי / ג'ק מקדוויט – פרסיליה הצ'קינס היא טייסת חלל העומדת לפני פרישה. גילוי של תשדורת בלתי ידוע ממקור חייזרי מחזירה אותה לשירות והיא יוצאת לאתר את מקורו של השידור בראש משלחת של חובבנים שהיא לא בוטחת במיוחד בכישוריהם, אם בסופו של דבר תצליח באיתורם של המשדרים. (קטע לדוגמה ).
מהירות החושך / אליזבט מון – המדע גילה איך לרפא מחלות ופגמים כמו האוטיזם עוד לפני הלידה או בינקות המוקדמת. לו ארנדייל הוא אוטיסט שנולד לדור האבוד שנולד רגע קצר לפני הטכנולוגיה החדשה ולמד לחיות חיים תקינים למדי למרות המום שלו. כשמתגלה דרך לשקם את המחלה גם אצל מבוגרים, לו יודע שהטיפול עשוי לאיים על עצם זהותו. ספר שחוקר לעומק את עצם מהות הנורמליות. נשמע מעניין. (קטע לדוגמה ). זוכה פרס נבולה.
תסריטים
Where no fan has gone before. (פרק מתוך פיוצ'רמה)
מחפשים את נמו