פנטסיה ב-2020

בתחילת 1979 ציפתה לחברי מערכת כתב העת "פנטסיה 2000" הפתעה בתיבת הדואר. לצד מכתבי הקוראים, וכמובן החשבונות הבלתי נמנעים, חיכה להם גם מכתב מארצות הברית. שם השולח: רוברט סילברברג. כן, הסופר. איך הוא שמע עליהם בכלל?

חברי המערכת פתחו את המעטפה בדחילו ורחימו לראות מה רוצה מהם סופר המדע הבדיוני המפורסם – ו… איזו אכזבה! "היו במכתב שתי בקשות, או ליתר דיוק דרישות", משחזר מי שהיה אז העורך המדעי של כתב העת, ובהמשך עורכו הראשי, אהרון האופטמן. "דרישת תשלום עבור שני הסיפורים שלו שפרסמנו בגיליונות 1 ו-4, מלווה בתרעומת על כך שלא ביקשנו את רשותו, ובקשה לקבל עותקים של הגיליונות שבהם פורסמו סיפוריו".

חברי המערכת עשו את המתבקש – הם דחו בנימוס את הבקשה הראשונה ושלחו לסילברברג את העותקים שביקש, בליווי התשובה הבאה, המובאת כאן בתרגום חופשי:

"באשר לבקשתך לתשלום, עליך לדעת ששלושה מארבעת חברי המערכת של פנטסיה 2000 עומדים לסיים בקרוב את לימודי המשפטים שלהם (הרביעי, אומלל שכמותו, פישל ולכן הוא מזיע כעת על דוקטורט בהנדסה). עקב כך, איננו חותמים על שום הסכם בלי לקרוא אותו מכל כיוון אפשרי".

 כתב עת נולד

החוצפה המבודחת הזאת מעידה היטב על הרוח שהולידה את כתב העת החשוב והמשפיע ביותר שפעל בשדה המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ: שילוב של תעוזה, תמימות, התעלמות ברוכה מהמציאות, וכמובן אהבה עמוקה לז'אנר. "הוספנו כמובן גם עד כמה אנחנו אוהבים את יצירותיו, עד כמה נשמח לפגוש אותו אם במקרה יגיע ארצה, וכו' וכו'", מתנצל האופטמן.

למי שנולד מאוחר מדי, נספר ש"פנטסיה 2000" היה ירחון מדע בדיוני ופנטזיה שיצא לאור מדצמבר 1978 עד אוגוסט 1984. לאורך שש שנות קיומו התפרסמו בו יותר מ-400 סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה, ביניהם לא מעט קלאסיקות, כגון "שקיעה" של אייזק אסימוב, "אתם המתים-החיים" מאת רוברט היינליין, "האיש שרצח את מוחמד" (אלפרד בסטר), "פרחים לאלג'רנון" כמובן (דניאל קיז) ועוד. בשיאו הוא מכר 6,000 עותקים לגיליון – מספר שנראה דמיוני כיום.

את 17 הגיליונות הראשונים ערך והוציא לאור אלי טנא, לימים פרסומאי מצליח. את שרביט העריכה הוא העביר להאופטמן, ששימש עד אז עורך מדעי, ובגיליון 32 תפסה את מקומו גבי פלג. "הרעיון נולד בקפיטריה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, או אולי במדשאה סמוכה", משחזר האופטמן. "הייתי אז לקראת סיום לימודי תואר שני בפקולטה להנדסה, זוגתי ציפי למדה משפטים, והתמזל מזלי ששניים מחבריה ללימודים, אלי טנא ודובי לרר, היו חובבי מדע בדיוני. יום אחד מישהו מאיתנו תהה למה בניגוד לכל מדינה מתוקנת אין בארץ כתב עת למדע בדיוני. ואז מישהו אחר אמר, 'אין? אז בואו נעשה!' כך נולד 'פנטסיה 2000'".

האופטמן מספר שבתחילת הדרך טנא "מכר את הטרנטה שלו" כדי לממן את הוצאת כתב העת. בהמשך קושש כתב העת הכנסות מחודש לחודש משילוב של מודעוֹת ומכירת גיליונות, שמחירם בתחילת הדרך עמד על 30 לירות לעותק. כשהצטברו ההפסדים מכר טנא את כתב העת להוצאת היפריון. "אני חושב שהיה לנו מזל גדול שלא היתה לנו שום הבנה בהוצאה לאור ובפן העסקי שלה. אילו היה, ספק רב אם היינו מעזים", מודה האופטמן.

לא ארכיון – אתר

ד"ר אהרון האופטמן עבד עד לפני שנה במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל אביב. לפני כן היה בפקולטה להנדסה, שם גם עשה את הדוקטורט שלו. כיום הוא עמית במכון צבי מיתר לחדשנות טכנולוגית, אתיקה ומשפט במרכז הבינתחומי הרצליה ויו"ר השלוחה הישראלית של "פרויקט המילניום" הבינלאומי. אך הפרויקט שמרגש אותו במיוחד בימים אלה הוא ההקמה לתחייה של "פנטסיה 2000", הפעם בגרסת אינטרנט.

האופטמן: "הרעיון לא נולד עכשיו – הוא הסתובב מאז שהתחילו להופיע כתבי עת מקוונים. והיה 'פרויקט פנטסיה 2000' החלוצי של ורד טוכטרמן, שסרקה והעלתה לרשת כמה גיליונות, אך למרבה הצער לא היה לזה המשך". בשנת 2008, במלאות 30 לייסוד כתב העת, טנא והאופטמן אף הוציאו לאור גיליון מחווה מיוחד, מספר 45, אך גם זאת הייתה הרפתקה חד-פעמית.

"במשך השנים אנשים נדנדו ושאלו, 'למה פנטסיה 2000 לא זמין באינטרנט?' הייתה תחושה שאנשים רבים רוצים את זה. אבל לא בטוח שהפרויקט היה מתממש אלמלא ידידיי פרופ' גל קמינקא ופרופ' דניאלה גורביץ' מאוניברסיטת בר אילן, שלא רק הפצירו ועודדו אלא גם השיגו תרומה כספית שאפשרה לנו להתחיל לסרוק באיכות גבוהה חלק מהגיליונות. בשלב הזה כבר היה ברור לאלי ולי שאנחנו הולכים להקים את האתר, בשאיפה שלא יהיה רק ארכיון של 'פנטסיה 2000' של פעם, אלא אתר חי ופעיל", משחזר האופטמן.

ואכן אתר פנטסיה 2000 החדש אינו מוזיאון מקוון. הגיליונות הישנים תופסים כמובן מקום של כבוד, ולוגו הנקודות המיתולוגי של כתב העת מתנוסס בראש האתר, אבל תכנים חדשים מתפרסמים בתדירות גבוהה בשני מדורים פעילים: "מד"בלוג", שמוקדש לטורים ומאמרים הקשורים ליצירה הספקולטיבית, וסיפורי מדע בדיוני ופנטזיה שמתפרסמים תחת המדור "פנטסיה 2100".

"במד"בלוג יש כבר כמה מאמרים, ובעתיד אשמח אם יופיעו גם סקירות על ספרים, סרטים וכו'", אומר האופטמן. "ב'פנטסיה 2100' אנחנו מחפשים סיפורת ספקולטיבית מקורית בעברית. אנחנו רוצים במיוחד סיפורים חדשים, אבל אין לי התנגדות לפרסם גם סיפורים טובים שהופיעו במקומות אחרים וראויים לתשומת לב נוספת. גם קטעים מספרים חדשים באים בחשבון".

ב"פנטסיה 2000" המקורי התמקדתם בעיקר בסיפורים מתורגמים.

"רצינו מאוד לפרסם סיפורי מקור, אבל היה לנו ברור שהרוב יהיה מתורגם. די מהר החלטנו להתמקד בכתב העת הוותיק Fantasy and Science Fiction, גם בזכות האיכות, גם כי היה בו תמהיל טוב של מדע בדיוני ופנטזיה וגם כי גונבה שמועה לאוזנינו שלא קשה מדי להגיע להסכם עם המו"ל והעורך האגדי אד פרמן, שהקים את SF&F עוד ב-1949. ואכן, אחרי חילופי מכתבים אחדים (בדואר!) הגענו להסכם נוח מאוד: רשות לפרסם כל דבר שפורסם אצלם אי פעם תמורת תשלום חודשי נמוך למדי ועותקים אחדים של 'פנטסיה 2000'".

למרות הדגש על ספרות מתורגמת, בשש שנותיו של כתב העת פורסמו בו קרוב ל-90 סיפורים ושירים עבריים תוצרת הארץ – קצת יותר משניים לגיליון בממוצע. "המדיניות שלי הייתה לעשות מאמץ שיהיה לפחות סיפור מקור אחד בכל גיליון", אומר האופטמן.

ועכשיו?

"אנחנו מתמקדים בסיפורי מקור. אין לנו כוונה לפרסם חומר מתורגם, לפחות בשלב הזה".

במהלך קצת יותר מחודש של פעילות פורסמו באתר שמונה סיפורים, קצב מרשים לכל הדעות. ביניהם נמצאים סיפורים של שמעון רוזנברג ויבשם עזגד, שהיו מוכרים היטב לקוראי כתב העת בשנות ה-80, לצד כותבים צעירים יותר כברי אלצופין וגיא פינקלשטיין. איש מהם לא פרסם עד כה בבמות הוותיקות של הספרות הספקולטיבית בארץ, כגון "בלי פאניקה", או "היה יהיה" – תופעה מעודדת מאוד לכל מי שרוצה לראות את מעגל הכותבים בארץ מתרחב ומתגוון. אך האופטמן מקפיד לא לצאת מגדרו: "אני ממש לא בטוח שנוכל להתמיד בקצב הזה. בטח אם לא נתפשר על רמה – ואין לי כוונה להתפשר", הוא מסייג.

דור מייבשי הביצות

כבר 43 שנה האופטמן מעורב בעשייה בתחום המדע הבדיוני בארץ. הוא היה מעורב בייסוד האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ב-1996, ניהל את סדרת ההרצאות על שם עמוס גפן מטעם האגודה, היה חבר במערכת כתב העת "המימד העשירי", ועוד לפני כן תרגם משפת המקור את "סולאריס", ספרו הקלאסי של סופר המדע הבדיוני הפולני סטניסלב לם.

האופטמן: "ב-1977 צפיתי בסינמטק של לונדון בסרט "סולאריס" של הבמאי הרוסי אנדרי טרקובסקי, ונדהמתי. הייתי מהופנט. עד אז בכלל לא שמעתי על לם. כעבור שנה או שנתיים קראתי את הספר בפולנית – אני יליד פולין – ושוב נשביתי בקסמה של היצירה המופלאה הזאת. אמרתי לעצמי אז שאם מישהו אמור לתרגם את הספר לעברית, אז אני רוצה. לימים, כשבמסגרת הפעילות של 'פנטסיה 2000' הוחלט להוציא לאור גם ספרים, החלטתי לקחת על עצמי את המשימה. אולי  יישמע כאילו אני מדור מייבשי הביצות, אבל כתבתי את התרגום כולו בכתב יד".

היית מעורב גם בייסוד האגודה.

"מי שבאמת הקים את האגודה היה אבנר פרידמן, אז נער בן 14, שלא הרפה עד שהייתה אגודה. בשלב כלשהו הוא פנה אלי, ואחר כך הבנתי שהוא פנה גם לעמנואל לוטם ולאחרים. הוא שיגע לכולנו את השכל, עד שהקמנו את האגודה.

"ב-78', כשהקמנו את פנטסיה 2000, לא הייתי מודע לעוצמה של הפעילות בעולם החובבים", הוא מוסיף. "ידעתי שיש כנסים אבל לא הייתי ממש בעניינים. לא חשבנו על כנסים ולא על אגודה ולא כלום, אבל מהר מאוד אחרי שהעיתון התחיל לצאת הבנו שיש פה היבט מאוד חשוב של הקהילתיות של הקוראים. במכתבי הקוראים עלו כל מיני תהיות אם יהיה מפגש. באיזשהו שלב היה מפגש, אבל לא כל כך מוצלח. אבל זה היה באוויר – אולי היינו צריכים להקים את האגודה כבר אז, אבל לקח עוד 18 שנה".

אתה פעיל בתחום המדע הבדיוני יותר מ-40 שנה. מה הפתיע אותך לטובה בזמן הזה?

"הרבה דברים: קמה קהילה גדולה של חובבים, יש אגודה פעילה, יש כנסים עתירי משתתפים, יש כתב עת מקוון מעולה שלא נכנס לפאניקה, נכתבים סיפורים רבים בעברית, יש כבר לא מעט ספרי מקור מוצלחים ואפילו הצלחות בחו"ל. על כל אלה אפילו לא חלמנו ב-1978. רצינו רק שיהיה כתב עת, וקיווינו שהוא יעודד כתיבה מקורית. זה הכול".

ולרעה?

"הפתיעה אותי הנהייה האדירה אחרי ספרות הפנטזיה – על חשבון המדע הבדיוני המדעי-טכנולוגי.  אין לי שום דבר עקרוני נגד פנטזיה, אבל אני מאוכזב מהירידה בפופולריות של הפן המדעי, ודווקא בתקופה של הישגים מדעיים וטכנולוגיים מרשימים במיוחד שרק מחכים ליצירות שיחקרו את השפעתם על האדם והחברה. תחשבו רק על עריכת גנים, ממשקי מוח-מחשב, פריצת החברות המסחריות לחלל, בינה מלאכותית מתקדמת ועוד ועוד".

מה אתה הכי אוהב לקרוא?

"אני נמשך יותר לסיפורים עם מרכיב מדעי-טכנולוגי ספקולטיבי. מכיוון שאני קורא הרבה מאמרים שעוסקים בחיזוי טכנולוגי-חברתי, ונהנה במיוחד מאלה שיש בהם מרכיב ספקולטיבי משכנע, אני נהיה בררן כשאני עובר מהשדה העיוני-מחקרי אל הספרות. אני זוכר עדיין חסד נעורים לסופרים 'של פעם', ובמיוחד לארתור סי. קלארק וכמובן סטניסלב לם".

האתר נמצא בתחילת דרכו. איך אתה מדמיין אותו בעוד שנה? ובעוד עשר שנים?

"בחלק הארכיוני אני מקווה שעם הזמן נוכל לשדרג את הרמה הטכנית ואפשרויות החיפוש, על ידי הוספת טקסט חי על בסיס html לקבצים הסרוקים הקיימים. לגבי החומרים החדשים אני מקווה שיהיה לנו היצע מספק של מאמרים וסיפורים איכותיים, כך שנוכל לפרסם פריטים חדשים בקצב משביע רצון, ובאיכות גבוהה. ובעוד עשר שנים? זה נצח במונחים טכנולוגיים. יכול להיות שכל הטכנולוגיה שאנחנו משתמשים בה היום באתר תשתנה לבלי הכר. תחשוב על בינה מלאכותית, מציאות רבודה, מסכים גמישים, עדשות מגע חכמות, ממשקי מוח…. מי יודע לאן כל זה יוביל אותנו?  אבל עם כל אלה, הכמיהה שלנו לסיפור טוב לא תשתנה. וזה העיקר".