בפרבר בריטי שלו התושבים מתכוננים ליריד ירקות הענק השנתי. בכל גינה צומחים ירקות מובחרים, דלעות, קישואים, גזרים… חלומו הרטוב של כל ארנב. והארנבים אכן באים. למזלם של תושבי המקום, הממציא אוהב הגבינה וואלאס וכלבו הנאמן גרומיט, מקימים לעזרתם את חברת אנטי-פסטו להרחקת מזיקים. יחד הם שומרים על הגינות ועל הירקות המופלאים ולוכדים את הארנבים האימתניים בטרם יעוללו את זממם בירקות החפים מפשע.
במהרה הולך מרתף ביתם של וואלאס וגרומיט ונגדש בעשרות ארנבים שנתפסו. בהברקה של רגע מחליט וואלאס לנסות עליהם את מכונת שטיפת המוח החדשה שלו ומוכיח, לא בפעם הראשונה, כמה מסוכן לחבר אלקטרודות ליצורים פרוותיים. כאשר ארנב ענק ואימתני מתחיל להשחית את גינותיהם של תושבי המקום, נפתח מאבק סוער בין הצמד החביב ובין צייד מטורזן ורשע על לכידתו של הארנב הנורא. מרדף זה יאיים לא רק על חיי המעורבים, אלא גם על סיפור האהבה שהחל זה עתה להתרקם בין וואלאס ובין ליידי טוטינגטון (טוטי בקיצור), אצילה ג'ינג'ית חובבת ירקות.
וואלאס וגרומיט נולדו במקור כפרויקט גמר של במאי הנפשה צעיר בשם ניק פארק ואולפני אארדמן. בשנת 1989, אחרי תלאות רבות, יצא לאור סרט טלוויזיה בן עשרים ושלוש דקות שהציג את מסעם המופלא של וואלאס וגרומיט אל הירח בחיפוש אחרי גבינה. העלילה אז היתה גולמית למדי וגם הטכניקה טרם הגיעה לשיאה, אך כבר בסרט הראשון ההוא בלטו לעין ההנפשה הריאליסטית מאוד והמוקפדת של ניק פארק, אהבתו לדמויות והרצון שלו לנצל את החומר כדי לספר סיפור של ממש. לא פחות מכך בלטה חיבתו הרבה להמצאות מכניות יצירתיות, נטיה שחזרה מאז והתבטאה בכל סרטיו.
בשונה ברוב סרטי ההנפשה בפלסטלינה שקדמו לו, ניק פארק נמנעו מלהשתמש בקיפולים ובמעיכות לא מציאותיים ובחר לנצל בוואלאס וגרומיט את החומר באופן ריאליסטי ומהוקצע ככל הניתן. בחירה אמנותית זו עלתה במחיר יקר אחד – האטה משמעותית של העבודה. עד שיצא לאור הסרט הבא בסדרה, "המכנסיים הלא נכונים", עברו ארבע שנים, ואוהדי וואלאס וגרומיט נאלצו להמתין שנתיים נוספות עד לצאת הסרטון הבא: "A Close Shave" (1995). על שני הסרטים זכו ניק פארק ואולפני אארדמן בפרסי אוסקר. מפרק לפרק האנימציה השתכללה ולסיפורים נוספו מורכבות רבה ודיאלוגים. עלילות המתח של שני הפרקים עמתו את וואלאס וגרומיט עם פינגווין מרושע שברח מהכלא ועם כלב רובוט רצחני, בדרך אל הסוף הטוב הבלתי נמנע. לצד העלילה הופיעו שלל המצאות מכניות קטנות וחביבות של וואלאס וציטוטים קולנועיים מבדחים מסרטים וז'אנרים מגוונים. אחרי הרפתקאותיהם של וואלאס וגרומיט עם הכבשים ב"A Close Shave " ניק פארק פנה לפרויקטים נוספים, שהגדול שביניהם היה בימוי והפקת סרטו הראשון באורך מלא. "מרד התרנגולים" (2000) סיפר את סיפור בריחתן המופלא של ג'ינג'ר החכמה וחברותיה התרנגולות מן הלול ומבעלת הלול שרצתה להפוך אותן לפשטידות עוף. לאחר מכן שבו באולפני אארדמן לעבוד על סרט באורך מלא של וואלאס וגרומיט, הפעם בשיתוף עם אולפני דרימוורקס, ובדרך הוסיפו עוד עשרה סרטוני אנימציה בני שתי דקות שהציגו עלילות קצרות המבוססות על המצאותיו של וואלאס. שניים מהם ניתן להוריד מאתר הסרט.
"וואלאס וגרומיט: קללת הארנב", כשאר סרטי הסדרה, הוא עירוב של ז'אנרים: קומדיה, מותחן וסרט אימה. אך בראש ובראשונה זהו סרט חינני, מלא הומור ודמיון. הסרט נפתח בתנועת מצלמה על תמונות מחייהם המשותפים של וואלאס וגרומיט, ואכן היחסים ביניהם מוסיפים להיות מוקד הסרט. הסרט מיועד אמנם לילדים, כצפוי מסרט אנימציה מסוגו, אך לא פחות מזה הוא פונה לקהל המעריצים הגדול של וואלאס וגרומיט וסתם לקהל מבוגר שאוהב אנימציה טובה. צופים אלה גם יהנו משלל הרמיזות והציטוטים המבדחים המופיעים בסרט לשלל שלל סרטים קלאסיים ומוסכמות ז'אנריות, ובכלל זה "קינג-קונג", "פרנקנשטיין" ואחרים.
בעוד שיכולת ההבעה הגבוהה של הכלב גרומיט היא אחת מנקודות החוזק הגדולות של הדמות, הסרט והסדרה בכלל, הסרט סובל מנקודת חולשה קלה בעיצוב חלק מהדמויות האחרות. בעיקר נוגע הדבר לגיבורת המשנה העיקרית – ליידי טוטינגטון נראית מגוחכת ואין לה אופי של ממש. ממש שמחתי כשיריות חוררו את שיערה המזוויע. חבל, אך לא נורא. הדמיון, היצירתיות, וכמובן החן הרב של שתי הדמויות הראשיות, מפצים על כך ללא כל עוררין.
בהתחשב בכך שעוד לפני שנים אימצתי את גרומיט כשמי האינטרנטי, לא יכול להיות ספק בכך שצאתו של הסרט החדש תהיה עבורי חגיגה של ממש. אך לא רק עבורי. "וואלאס וגרומיט" הוא חגיגה גם לכל מי שאוהבים אנימציה משובחת, דמיון, הומור טוב וגזרים ענקיים.