אני לא חובבת גדולה של תיאורי קרבות. תנו לי תיאורי נוף, בגדים, מאכלים או אדריכלות של ימי הביניים ואסתדר מצוין. אבל אגרופי מחץ ובעיטות מסובבות? לא כיף. "אבל גלי," יאמר בוודאי העורך, "לאף אחד לא אכפת אילו תיאורים את מחבבת. ביקשתי שתכתבי ביקורת על 'זירובוקסר'".
"אז זהו," אשיב לו בארשת של חשיבות עצמית, "הביקורת שלי לא תהיה הוגנת. קשה ליהנות מהספר הזה אם אתם לא אוהבים קרבות, ורצוי גם שתוכלו לדמיין אותם לפרטי פרטים".
"זירובוקסר" הוא ספרה הראשון של הסופרת ואמנית הלחימה פונדה לי, וניכרים בו היטב הרקע שלה באמנויות לחימה וגם ניסיונה המועט יחסית בכתיבה. הספר מרפרף במהירות על פני שלל סוגיות – הנדסה גנטית, פוליטיקה בין-כוכבית, פערים כלכליים, מחיר ההצלחה, שיווק ומיתוג בעולם של רשתות חברתיות כלל עולמיות, ניצול ציני של ספורטאים בידי גורמים מסחריים, זוגיות בין תרבותית – בלי להתעמק באף אחד מהם. אם לא די בזה, נראה שכל הנושאים כבדי-המשקל הללו עולים בעיקר ברקע, בלי שתהיה להם השפעה מהותית על העלילה.
"זירובוקסר" מתאר עתיד שבו האנושות יצאה מכדור הארץ והחלה ליישב עולמות סמוכים – ובראשם מאדים. בכדור הארץ נותרו בעיקר מי שלא יכולים לצאת ממנו ("טראנים", בלשון הספר), והם מתייחסים לעולמות החדשים ולמתיישביהם בתמהיל של בוז והערצה. אחרי הכל, תושבי מאדים ("מאדימאים", או "כיפאים" ככינוי גנאי שמתייחס לכיפה שבתוכה הם חיים) אמנם שופרו גנטית כדי להתאים לתנאי המחייה בכוכב הלכת האדום, אבל אלמלא כדור הארץ ותושביו הם לא היו מגיעים לשם מלכתחילה.
קאר "הדורס" לוקה בן ה-17 הוא "זירובוקסר" – לוחם באפס כבידה. הוא נולד בשכונת עוני בכדור הארץ, וכשנתיים לפני תחילת העלילה הגיע לתחנת החלל העירונית וולטגו בזכות כישרונו כלוחם. ספורט ה"זירובוקסינג" העתידני הוא במידה רבה גיבור הסיפור לא פחות מקאר עצמו: לא רק שקאר מגדיר את עצמו דרך הלחימה, תחום ה"זירובוקסינג" מניע את העלילה ומעצב אותה, עם המון תיאורי קרבות. ויותר מזה: הקוראים לא נחשפים כמעט למידע על קאר בהקשרים שאינם הלחימה שלו.
התוצאה המצערת היא שדמותו של קאר לא מפותחת. אף על פי שעלילת הספר נפרשת על פני קרוב לשנתיים שהרבה מתרחש לאורכן, ספק אם קאר עובר שינוי כלשהו במהלכן. הוא מתחיל את הסיפור כלוחם ממוקד-מטרה ומסיים אותו כלוחם ממוקד-מטרה בלתי מנוצח, למרות החוויות הקיצוניות למדי שעוברות עליו בדרך.
לאורך הסיפור הופך קאר מלוחם צעיר ואלמוני לאלוף הזירובוקסינג של היקום. כמו כן הוא רוקם זוגיות, מככב בקמפיין שיווקי וזוכה להערצה חובקת עולם. וחשוב מכל, קאר מגלה שהוא תוצר "משודרג" של הנדסה גנטית בלתי חוקית, שהופכת את עצם קיומו לעבירה פלילית ומפקיעה ממנו את הזכות להתחרות. זאת ועוד: הוא מגלה שאמו והמאמן שלו, שניים מהאנשים הקרובים אליו ביותר, היו שותפים לתרמית.
התרחשות כזאת אמורה לחולל משבר בחייה של דמות, הלא כן? אז לא. קו העלילה רווי הדרמה הזה, שבספרים אחרים היה מחלק אותם ל"לפני" ו"אחרי" הגילוי, בקושי משפיע – לא על קאר ולא על העלילה. נכון, מדי פעם אנחנו קוראים שהוא מהרהר על כך, והסופרת אפילו רומזת שהוא ישפיע על חייו של קאר בעתיד. אבל האם קאר מפסיק להילחם? האם הוא עובר תהליך רגשי כלשהו? האם מערכות היחסים החשובות לכאורה בינו לבין אמו והמאמן שלו, משתנות במשהו בעקבות החשיפה? לא ממש.
כתוצאה מכך נראה שגם הספר עצמו לא באמת משנה כיוון מתחילת העלילה ועד סופה. הפרק הראשון והאחרון מתארים שניהם קרב זירובוקסינג ורוב השאלות העלילתיות אינן נענות. האם הנבל האחראי על ההנדסה הגנטית שעבר קאר יבוא על עונשו? מה יהיה עתידו בתחום הלחימה? האם יסלח לאמו, ובאיזה מחיר?
"זירובוקסר" איננו ספר גרוע, רק פגום. הוא מעלה שאלות מעניינות לא מעטות על הנדסה גנטית ומוסר, על פוליטיקה בין כוכבית, וגם על חברות בין יריבים בזירה ואפילו מה יהיה מעמדו של ילד ממושקף בחברת ילדים שמקבלים ריפוי גנטי. הכתיבה עצמה רהוטה, העלילה מסקרנת, ובהחלט הייתי שמחה לקרוא עוד על העולם המתואר בו. ראוי להזכיר גם את תרגומה המצוין של חמוטל ילין, שהתמודדה היטב עם שלל ביטויי סלנג עתידניים.
התשובה לשאלה אם תיהנו מהספר קשורה כנראה בהעדפות הקריאה שלכם. אם אתם אוהבים ספרי נוער, מעניין אתכם לקרוא על התיישבות אנושית בחלל, ואם עלילת מתח ופעולה מדברת אליכם – ייתכן שתאהבו את "זירובוקסר". אני אישית מעדיפה סיפורים על דמויות מורכבות יותר, ואולי גם עם פחות קרבות.
(הוצאת יניב, 2017. מאנגלית: חמוטל ילין. 287 עמודים).