חולית – הסרט שלא היה מעולם

על אלחנדרו ג'ודורובסקי (חודורובסקי: Jodorowski) ועל עבודות המדע הבדיוני שלו בקומיקס כתבתי כבר מאמר שלם. הוא גם הוזכר לא מעט במאמר אחר שכתבתי כאן על מוביוס. הפעם בחרתי לעסוק בעבודה אחת שלו שלמעשה לא יצאה מעולם אל הפועל: "חולית". פרויקט שהשפיע באופן מרחיק לכת על המדע הבדיוני. הוא הניע קריירות של אמנים, כותבים ובמאים ידועים, ונכח בתפיסה החזותית של סרטים מעולים רבים שהפכו לקלאסיקות ושל יצירות קומיקס מדע בדיוני.

לג'ודורובסקי, יהודי ממוצא רוסי יליד צ'ילה, הייתה קריירה מגוונת. הוא הופיע בפנטומימה עם מרסל מרסו, ביים והפיק מופעים רבים ומיצגים, כתב, ניגן והתעניין בתורות נסתר. כבמאי אוונגרדי/סוריאליסטי הוא עשה כמה סרטים חתרניים ומתריסים (ובעיקר דוחים), שלא זכו לאהדת הממסד, המבקרים או הקהל.

בשנת 1975 הוא הכריז על הפרויקט הבא שלו: גרסה קולנועית לספרו של פרנק הרברט "חולית". בכך הוא הקדים בהרבה את דיוויד לינץ', שביים את "חולית" שלו בשנת 1984. ובניגוד ללינץ', שלפי השמועה שהפיצו עליו כלל לא טרח לקרוא את הספר, ברור שג'ודורובסקי הושפע מאוד מהחזון של פרנק הרברט. רעיונות רבים בהשראת העולם של חולית חזרו ביצירות מאוחרות יותר שלו, ביניהם מסדרים סודיים של נשים ושל גברים, כוכבי לכת שמתמחים בדבר אחד בלבד, תארי אצולה ומבנה חברתי פיאודלי, שמות ערביים, דתות עתיקות-חדשות, אמנויות לחימה מסורתיות אבל עם טכנולוגיות חדישות ועוד.

ג’ודורובסקי עצמו התכוון לשחק בסרט את הדוכס לטו אטרייאידס. את גיבור היצירה, פול (מואד'דיב) אטרייאידס, אמור היה לשחק בנו, ברונטיס ג'ודורובסקי. שחקנים נוספים ששמם הוזכר היו אורסון ולס, שנבחר להיות הברון הרקונן בגלל היותו שמן, סלבדור דאלי כקיסר הפאדישאח ושרלוט רמפלינג בתור ליידי ג'סיקה. את גלוריה סוונסון הוא ייעד לתפקיד האם הנערצה הלן גאיוס מוהיאם; שמו של מיק ג'אגר, סולן להקן הרולינג סטונז הוזכר לתפקיד פייד ראות'ה, אלן דילון בתפקיד דנקאן איידהו ועוד רבים אחרים.

את הקטעים על העולם המדברי אראקיס התכוון ג’ודורובסקי לצלם בטאסיל נ'אג'ר שבאלג'יר, בלב הסהרה. הוא אפילו קיבל הסכמה בשתיקה מממשלת אלג'יר. לוחמי גרילה מדרום אמריקה ייעצו לו על טקטיקות הלחימה של פול אטרייאידס והדררים נגד ההרקוננים והמשמר הקיסרי. ברונטיס התאמן מגיל תשע בלחימה בסכין, בקראטה ובירי בקשת עם אמנן הלחימה ז'אן פייר ויגו.

ג'ודורובסקי התכוון להשתמש ברעיונות של הרברט באופן חופשי למדי וראה בספר רק נקודת פתיחה. "לא רציתי 'לכבד' את הספר – רציתי ליצור אותו מחדש", אמר. "מבחינתי, חולית לא היתה שייכת להרברט כמו שדון קישוט לא שייך לסרוונטס או אדיפוס המלך, לסופוקלס".

חולית של ג'ודורובסקי

לפי טיוטת התסריט, גיבור הסרט של ג'ודורובסקי היה אמור להיות קיסר הגלקסיה המטורף. הוא חי בעולם מלאכותי מזהב, בארמון זהב שבנוי על פי הלא-חוקים של האנטי-לוגיקה. הוא חי בסימביוזה עם רובוט זהה לו. הדמיון ביניהם כה מושלם עד שנתיניו אינם יודעים לעולם אם העומד מולם הוא האדם או המכונה.

סקיצה לכרזת הסרט

ה"מרקוח", בגרסת ג’ודורובסקי, הוא חומר כחול בעל מרקם ספוגי המכיל צורת חיים צמחית-חיה ובעלת תודעה – הרמה הגבוהה ביותר של תודעה. היא אינה מפסיקה לשנות צורה ולהתערבב, והמרקוח מפיק בלי הרף מספר אינסופי של יקומים.

הברון הרקונן, בהשראת הספר, הוא גבר עצום ששוקל 300 קילוגרם. בגלל משקלו הוא צריך להשתמש בבועות אנטי-כבידתיות המחוברות לגפיו כדי לזוז. שיגעון הגדלות שלו חסר גבולות – הוא חי בארמון שנבנה בדמותו, בתוך עולם מושחת ובוצי. מי שרוצה להיכנס לארמון צריך לחכות שהענק יפער את פיו ויחרוץ לשון של פלדה – מעין מסלול נחיתה או דרך גישה.

הדוכס לטו מתואר כגבר שסורס בקרב טקסי בזירה, בזמן מלחמת שוורים, ובהתאם לכך הסמל של בית אטרייאידס הוא שור מעוטר בכתר. ג'סיקה – נזירה ממסדר בנות גשרית שנשלחה להיות פילגשו כדי ליצור ילדה שתהיה אמו של המשיח, מתאהבת בדוכס ומחליטה לדלג חוליה בשרשרת הדורות ולהוליד בן, שיהיה קפיצת הדרך – המושיע. באמצעות יכולותיה המיוחדות כבת גשרית היא מתעברת מטיפת דם של הדוכס העקר. התסריט מתאר איך המצלמה עוקבת אחרי טיפת הדם דרך השחלות שלה ומראה את הפגישה עם הביצית. בפיצוץ מופלא. פול נולד לאם בתולה, ולא מזרעו של אביו, אלא מדמו.

בסוף הסרט, אשתו של הרוזן פנרינג מזנקת לעבר פול, שכבר הפך לאחד הדררים – אנשי המדבר – ומשספת את גרונו. פול הגוסס אומר, "מאוחר מדי, אי אפשר להרוג אותי… כי…"

וג'סיקה ממשיכה בקולו, "כי כדי להרוג את קפיצת הדרך, תצטרכי גם להרוג אותי". ואז כל הדררים כל אנשי אטרייאי דס מדברים בקולו של פול: "אני האדם הקולקטיבי, האחד שמראה את הדרך".

המציאות משתנה במהירות. שלושה עמודי אור בוקעים מכוכב הלכת. הם מתערבבים. צונחים אל החולות של אראקיס: "אני הארץ המחכה לזרע!" הסם מתייבש. הקרקע רועדת. מים נוטפים ויוצרים עמוד המוקף באש.

סיבי כסף בוקעים מן הסם. יוצרים קשת בענן. הם נוצרים בענן של מים, הופכים ללבה אדומה, ולאדים. עננים. גשם. נהרות. עשב. יערות. חולית מוריקה. טבעת כחולה מקיפה את כוכב הלכת עכשיו. היא מחולקת. היא יוצרת עוד ועוד טבעות. חולית היא כוכב מואר שחוצה את הגלקסיה, שעוזב אותה, שנותן לה אור של תודעה, ליקום כולו.

כל אנשי ג'ודורובסקי

ז'אן ז'ירו, או בשם העט מוביוס (Moebius) שבו הוא כותב ומצייר מדע בדיוני, נחשב לאחד מענקי קומיקס המדע הבדיוני הצרפתי. הוא היה בין מייסדי המגזין Metal Hurlant (שמוכר ללא צרפתים שבינינו בשם Heavy metal) ולקח חלק בעיצובם של סרטים רבים, ובהם הנוסע השמיני, טרון, וילו והנסיכה, האלמנט החמישי, התהום (The Abyss) ועוד. הוא גם השפיע מאוד על המראה של בלייד ראנר, מלחמת הכוכבים, רוק בחלל וסרטים חשובים נוספים.

גם ב"חולית" הוא היה מעורב עד מעל לראשו. לבקשת ג'ודורובסקי הוא צייר כמה אלפי ציורים שהיו אמורים לשמש רקע לסרט. ביניהם היה עיצוב הדמויות לקראת הסרט וסטורי-בורד מפורט.

הדמויות של ז'ירו

"נהגנו לשוחח בשבע בבוקר בבית הקפה הקטן שמתחת לסדנה שלנו, ש'במקרה' נקרא קפה יוניברס", שחזר ג'ודורובסקי. "ז'ירו צייר 3,000 ציורים, כולם מדהימים. תודות לכישרונו, התסריט של חולית הוא יצירת מופת. אפשר היה לראות את הדמויות חיות, לעקוב אחרי תנועת המצלמה, לדמיין חיתוכים, תפאורות, תלבושות. ואת כל זה הוא עשה, שוב ושוב, בכמה תנועות ומאפיינים של העיפרון. עמדתי מאחוריו וביקשתי עוד נקודות מבט, להציב את ה'שחקנים' וכו', וככה יכולתי לכתוב תסריט"..

לעיצוב ספינות החלל נבחר האמן הבריטי כריס פוס (Foss), המתמחה בנופי חלל. בעיצוביו פוס השמש היטב במרקוח הכחול של ג'ודורובסקי. הוא צייר ספינות מטען מלאות מרקוח, ספינות מבריחים ומקצרות מרקוח. לכך הוא הוסיף את נופי הכוכב המלאכותי המוזהב של הקיסר וכמובן את ארמונו. מעבודתו נותרו סקיצות רבות של כלי חלל וכלי מלחמה.

הספינות של פוס

ה"ר גייגר, שהתפרסם בהמשך כמעצב החולני שיצר את המפלצות של הנוסע השמיני ו"מין מסוכן", נקרא אל הדגל לעצב גם את המפלצות של פרויקט חולית. בתפקידו זה הוא עיצב כמובן את העקלתונים, כתולעי ענק מדבריות מטילות מורא, בהשראת הספר.

העקלתון של גייגר

מפלצות אחרות, שג'וגורובסקי ראה לנכון להפנות אליהן את תשומת לבו וכישרונו של גייגר, היו בני הרקונן. הוא ביקש לשם כך מהאמן לעצב את כוכב הבית של בית הרקונן: גיידי פריים. התוצאה הייתה עיצוב של דבר שמן, אורגני, דוחה, כוחני ומרשים. גייגר סיפר: "בכוכב שעיצבתי שולט הרשע, מקום שנעשה בו שימוש בכישוף שחור, היצרים האלימים משתוללות בו באין מפריע וסטיות ללא עכבות הן עניין יומיומי".

הרקונן של גייגר

גם התסריטאי דן או'בנון היה מעורב בפרויקט. ג'ודורובסקי מצא אותו לאחר שראה את סרטו "כוכב אפל" (Dark Star). או'באנון מוכר בזכות התסריטים שכתב בהמשך הדרך לכל סרטי הנוסע השמיני, לסרט "רוק בחלל" (Heavy Metal המקורי), ל"זיכרון גורלי" עם ארנולד שוורצנגר, ל"סקרימרס" ולסרטי מדע בדיוני נוספים.

רון קוב (Cobb), אנימטור בדיסני שהיה מעורב גם הוא ב"כוכב אפל", גויס לעבודה קונספטואלית על הכנפנועים וספינות החלל. לאחר ביטול הפרויקט עבר קוב לעיצוב סרטי מדע בדיוני ופנטזיה, ביניהם "קונאן הברברי", "זיכרון גורלי", "שקרים אמיתיים", "היום השישי", "שודדי התיבה האבודה", היה אחראי על הדלוריאן של "בחזרה לעתיד". קוב גם עיצב את הסצנה של הקנטינה במוס-אייסלי ב"מלחמת הכוכבים", ואפילו עבד על הסידרה "פיירפליי" של ג'וס ווידון.

ספינת החלל של קוב

החמישייה כולה – או'באנון, מוביוס, גייגר, פוס וקוב, הגיעה בסוף לסט של "הנוסע השמיני", של רידלי סקוט. חלקם, כולל הרעיונות והקונספטים החזותיים, המשיכו משם גם ל"בלייד ראנר" – אחד הסרטים שעיצבו יותר מכל את התפיסה החזותית של ז'אנר המדע הבדיוני בקולנוע.

את הפסקול היו אמורים לכתוב הפינק פלויד ולהקת הרוק הפרוגרסיבי הצרפתית מאגמה, שהמוזיקה שלה נכתבה בהשראת חזון של עתיד רוחני ואקולוגי לאנושות, כיאה לחולית. המוזיקאים היו אמורים לכתוב נעימות נושא שונות לכל אחד מארבעת כוכבי הלכת המככבים ב"חולית" הנמצאים בסיפור: אראקיס, קלדן, גיידי פריים וקייטאין.

ג'ודורובסקי הגיע ללונדון לפגוש את חברי הפינק פלויד באולפני אבי רוד, וגילה לאכזבתו שגאוני המוזיקה הללו הם בסך הכל "ארבעה חבר'ה צעירים שזוללים סטייק וצ'יפס". הוא עזב בטריקת דלת, ורק אחרי שהגיטריסט דיוויד גילמור יצא לדבר על לבו, הוא התרצה ונרגע. המוזיקה שהיו אמורים לכתוב לסרט נועדה לצאת לאחר מכן להפצה כאלבום כפול.

חולית והג'ודוברס

הסרט, כידוע, לא צולם והפרויקט כולו נגנז בשלבים המוקדמים. ג'ודורובסקי, בהיותו מגלומן לא קטן, דרש מהאולפנים 15 מיליון דולר להפקתו – כיום זה לא נשמע המון, אבל בתקופה ההיא זה היה סכום עתק. אף אולפן לא היה מוכן לסכן סכום כזה על מישהו שהוא אמן, לא איש קולנוע, ושכל הפרויקטים הקודמים שלו, על המסך הגדול ובמדיומים אחרים, היו אמנות. ואמנות מעצם מהותה היא לא מסחרית, ולא פעם היא מוגזמת, דוחה ולא קומוניקטיבית. כך נראו כל הסרטים המוקדמים של ג'ודורובסקי, ומהבחינה הזאת אולי מזל שהמיזם לא יצא אל הפועל.

עם זאת, ג'ודורובסקי אכן אסף סביבו נבחרת מרשימה במיוחד של יוצרים ומעניין לחשוב מה היה יוצא מזה אילו המיזם היה יוצא אל הפועל. אפשר למצוא לא מעט רמזים לזה, ובשנים האחרונות עלו לרשת כמה וכמה אתרים שמנסים להראות את העולם של חולית של ג'ודודרובסקי כפי שאולי היה נראה בסרט הזה אילו היה מגיע לשלבי הפקה וצילומים. וכמובן – יש את הג'ודוברס.

ג’ודורובסקי לקח מ"חולית" רעיונות שאהב והקצין אותם. בהמשך, אחרי שזנח את פרויקט חולית, רבים טוענים שמזה נולד הג'ודוברס – היקום החזותי של יצירותיו. זה התחיל בסדרת האינקל והמשיך למטא-ברונים, הטכנו-כוהנים ומגאלקס, ועוד כהנה וכהנה.

בסיפורי הג'ודוברס שולבו רעיונותיו של ג'ודורובסקי על עבודה פנימית והתעלות רוחנית, בנייה של כתות, מחתרות ומסדרים, דתות ושימושים ציניים שלהן, טקסים ותככים. הם שילבו טכנולוגיה מתוחכמת עם כשפי ניו-אייג', אמונה בכוחות אופל ובמשחקי מחשב, טכנולוגיות מעקב והתנקשות, שיבוטים, מניפולציות של דנ"א, התרבות מינית ואל-מינית, יצורים חסרי מין והרמפרודיטים.

סדרת המטא-ברונים הקצינה את אומן החרב של הרברט. אצל ג'ודורובסקי יש מטא-ברון, שהוא הלוחם המושלם בגלקסיה. הוא מופיע כל דור מחדש, בכל פעם בדרך אל-טבעית. זוכרים את הר'ולות של דאנקן איידהו? כמוהו, גם המטא-ברונים שולטים בכל שיטות הלחימה, ובכלל זה אמנויות לחימה, קרב פנים אל פנים בנשק קר ובנשק חם (על כל סוגיו), מכונות קרב נוסעות ומעופפות ואפילו ניהול ציי חלל ענקיים בדרכם לקרב. גם קודים של כבוד והקרבה למען הניצחון משחקים כאן תפקיד משמעותי.

המטא-ברון

ג'ודורובסקי קנה מ"חולית" גם את הרעיון הפיאודלי, עם תארי האצולה וכוכבי לכת שלמים המתמחים בדבר אחד, כמו אראקיס שמוקדש כל כולו לייצור המרקוח. באופן דומה, כלכלת עולמם של המטא-ברונים מתבססת על מוצר יחיד:שיש לארמונות. את גושי השיש הענקיים הם משנעים בעזרת שמן אנטי-כבידתי מיוחד שקיים רק שם. גם העולם הקיסרי עשוי כולו מזהב, בדומה לעיצוב של ג'ודורובסקי בסרט, ועוד. על הדרך ג'ודורובסקי אימץ גם את הדגש של הרברט על שושלות, ואכן המטא-ברונים הם שושלת וכמותם גם הטכנו-כוהנים.

הסרט שלא היה

בעיני רבים, כאמור, הג'ודוברס והאינקאל בפרט משקפים את מה שהיה יכול להיות ה"חולית של ג'ודורובסקי". אפשר אפילו למצוא באינטרנט טריילר חובבים של האינקל, שאמנם לא דומה בכלל לחולית אבל הרי ג'ודורובסקי עצמו לא התחייב לשמור אמונים לספר. גם כך יש בו משהו מרהיב וטפשי וממכר באופן מוזר.

המחשבות על הסרט שלא יצא אל הפועל לא מרפות מחובבי הז'אנר וממעריציו של ג'ודורובסקי. בשנת 2013 הוקרן בפסטיבל קאן סרט דוקומנטרי על הפקת הסרט שלא הופק מעולם, אך הסרט לא שוחרר להקרנות מסחריות בישראל, ואולי חבל. חובבי הז'אנר זכו לראות אותו בהקרנה מיוחדת בפסטיבל הסרטים אוטופיה 2014.

כרזת הסרט התיעודי

בשנת 2005 יצא לאור עוד ספר חדש בסדרת חולית, "הדרך אל חולית", שכתב בנו של פרנק הרברט, בריאן, יחד עם קווין ג' אנדרסון מתוך רשימות ורעיונות שהשאיר אביו בעזבונו. החלק הראשון של הספר הוא נובלה בשם "כוכב המרקוח", מעין גרסת בוסר של מה שהפך בסופו של דבר לספר חולית. הספר כשלעצמו אינו ראוי להתייחסות, מלבד פרט אחד שמשך את תשומת הלב שלי: בנובלה הבוסרית הזו מופיעה הגירסה המוקדמת של פול אטרייאידס. הוא נקרא כאן בארי לינקאם.

באופן כלשהו זה מתחבר לספר הראשון בסדרת המטא-ברונים, שמהווה חלק משמעותי מהג'ודוברס. בספר הזה, מופיע בנו הבכור של אות'ון פון סאלסה, המטא-ברון הראשון, ושמו, ניחשתם נכון – בארי. לא נראה סביר שג'ודורובסקי ידע על הנובלה המקורית או הכיר את שמות הגיבורים בה, כך שאולי בכל זאת יש משהו בטענות של ג'ודורובסקי שהיצירה שלו היא חלק מחווייה רוחנית והוויה אנושית אוניברסלית. אני לא טוען שהיא כזאת באמת, אבל קשה לי להתעלם מצירוף המקרים המדהים.

רשת האינטרנט משמשת במה לעשרות אתרים ייעודיים המוקדשים לסרט שמת בשלב הפרה-פרודקשן. בבלוגים של מדע בדיוני תמצוא שלל פוסטים על "הסרט שלא נעשה מעולם", "חולית שלא תראו", "סרט המדע הבדיוני שהכי הקדים את זמנו", האם הפסדנו את החוויה המכוננת שלנו כחובבים" וכדומה. על אלה מעידים אולי יותר מכל על הפוטנציאל הלא ממומש שהיה לסרט הזה, לפחות בעיני המעריצים.

במאמר שפורסם בגיליון 107 של Métal Hurlant אמר ג'ודורובסקי על הפרויקט: "נהניתי להילחם על חולית. כמעט בכל הקרבות ניצחנו, אבל במלחמה הפסדנו. הוליווד הפילה את הפרוייקט. הוא היה צרפתי ולא אמריקאי, המסר לא היה "הוליוודי מספיק". היו תככים, ביזה. הסטורי-בורד עבר בין כל האולפנים הגדולים… פרויקט חולית שינה את חיינו… כל מי שנטל חלק בעלייתו ובנפילתו של המיזם למד ליפול אלף ואחת פעמים בעקשות פראית עד שיידע לעמוד בכוחות עצמו. אני זוכר את אבי הזקן שעל ערש מותו, אמר לי: "בני, בחיי ניצחתי מכיוון שלמדתי איך להיכשל".

ומוביוס סיכם את הכישלון המרהיב: "עבורי, פרויקט חולית לא היה כישלון. לא עשינו את הסרט, זה הכל. מה שנשאר הוא שהתכוננו היטב. כולנו היינו באופוריה. הסרט שלנו נשאר בדיוק מה שהיה אמור להיות – חזיון תעתועים בין החוליות".

חולית – הסרט שלא תראו לעולם

מעין נספח: מאמר מתורגם לעברית מאת אלחנדרו ג'ודורובסקי עצמו על הפקת "חולית" והחזון שלא יצא בסופו של דבר אל הפועל. מתוך Métal Hurlant 107. תרגם מצרפתית: מיכה יניב.

להמשך הקריאה…