שש נערות מככבות בטרילוגיית "אנגלספורס". הן התחילו זה עתה את לימודיהן בבית הספר התיכון ומתמודדות עם סוגיות אופייניות לבנות גילן: הערכה עצמית, מעמד חברתי, מערכות יחסים רומנטיות, גיבוש זהות וקונפליקטים עם בני המשפחה. מפעם לפעם הן אפילו מכינות שיעורי בית. אה, כן: הן גם מכשפות שאמורות להציל את העולם.
סמוך לתחילת הסיפור מתוודעות הגיבורות ליכולות הקסם שמתעוררות בהן. מקבוצה של מכרות – ולפעמים גרוע מכך – עליהן להפוך ל"מעגל", חבורת מכשפות מגובשת שפועלת יחד על מנת להילחם בשדים שמאיימים להשמיד את העולם.
שש הנערות הן "הנבחרות", חלק ממסורת ארוכה של מכשפות ומכשפים שתפקידם למנוע מהשדים לחדור אל עולמנו ולהשליט בו חורבן. השדים, מצדם, שואפים להרוג שישה מכשפים המזוהים עם שישה "יסודות" שונים – ולהשתמש בכוחותיהם כדי לפתוח שער בין העולמות. אולם השדים אינם מסוגלים לעשות את זה בעצמם: עליהם לגייס בן או בת אנוש ולהעניק להם את ברכתם. כך שהמאבק אינו בישויות דמוניות ערטילאיות, אלא בדמויות מוכרות מחייהן של הנערות – בחירה עלילתית מתוחכמת.
במקביל בוחש בקלחת גם גוף עתיק וחשאי של מכשפים ומכשפות – "המועצה". חברי המועצה נעים בין ניסיון למשטר את הנערות, דרך התייחסות ל"נבחרות" כאל מיתוס ועד ניסיון ליצור מעגל חלופי ולעצור את השדים בעצמם. הניגוד בין "המועצה" לגיבורות מוסיף מורכבות לעלילה: גם כאן מדובר בגורם עוין, אבל הקונפליקט אינו נובע מרוע אינהרנטי של חברי המועצה, אלא משמרנות, התנשאות וזלזול. אין ספק שקהל היעד הצעיר של הטרילוגיה מורגל ביחס דומה מצד המבוגרים.
קלישאה? ייתכן. אבל כאשר מינו, אנה-קארין, ונסה, רבקה, אידה ולינאה מתוודעות לייעודן כמי שאמורות להילחם בשדים, הקושי שלהן נובע לא רק ממורכבות המשימה. רבים מהקונפליקטים המניעים את העלילה נובעים מגורמים מציאותיים לגמרי, כגון אינטראקציה חברתית, התמודדות עם ממסד ריכוזי ומאובן או שברון לב. נדמה לא פעם שהמרכיבים הפנטסטיים בסדרה הם מעין אתר צילום אקזוטי למאורעות החשובים באמת, כלומר לתהליכים האישיים והבין-אישיים שעוברים על הדמויות.
הגם שהן עוסקות בקסם ומאוחדות סביב מטרה משותפת, גיבורות הסדרה הן בראש ובראשונה מתבגרות שחיות בסביבה ריאליסטית להכאיב. ההתנגשות הזאת משפיעה מאוד על אופי הטרילוגיה. ההתרחשויות מתפרסות על פני כמה צירי עלילה במקביל: העולמות הרגשיים של הנערות והאינטראקציות ביניהן, כמקובל בספרות נוער; הרפתקאות, כוחות קסם, אפוקליפסה פוטנציאלית והצלת העולם, כמקובל בספרות הפנטזיה; וגם חוויות החיים הלא-זוהרות של בני נוער במציאות – שעליהן הספרות לא טורחת להתעכב במקרים רבים.
כך קורה שכבר בפרק הראשון נתקלים הקוראים בבריונות, הומוסקסואליות, אובדנות ופגיעה עצמית, שימוש בסמים, דחייה חברתית וציונים גרועים. באופן ראוי לציון, התכנים הללו ושכמותם אינם רק תפאורה שנועדה ליצור אווירה ריאליסטית, אלא גם גורמים מניעים חשובים בעלילה.
הארי פוטר אולי היה מהסס להשתמש בגלימת ההיעלמות שלו כדי לעקוב אחרי חברתו לשעבר; ספק אם טארה מ"באפי" הייתה משתמשת בלחשים כדי לשפר את מצבה החברתי. נערות אנגלספורס עושות מעשים כאלה בלי לחשוב פעמיים: הקסם נשזר בחיי היומיום שלהן. לינאה קוראת המחשבות, לדוגמה, לא מתאפקת וקוראת את מחשבותיו של הפסיכולוג שלה. אנה-קארין, שכוחה מאפשר לה להשפיע על התנהגותם של אחרים, משתמשת בו כדי לפגוע בבריונים שדחו והשפילו אותה. מונה, דמות משנה אמביוולנטית, מסוגלת לחזות את העתיד ומפיקה מכך תועלת כלכלית. הכישוף והעל-טבעי מוצגים בטרילוגיה באופן מורכב, ולרוב אינם מאפשרים פתרונות קסם – וסליחה על משחק המילים.
לטרילוגיה יש כאמור שש גיבורות שונות, שמחליפות ביניהן לעתים תכופות את תפקיד המספרת. השימוש בנקודות מבט שונות יוצר גיוון, מרחיב את היריעה ואף מאפשר שימוש בז'אנר ה"מספר הבלתי-מהימן" – לעתים הקוראים מקבלים כמה פרשנויות סותרות לאותו אירוע. יתרה מזאת, ריבוי נקודות המבט תורם במידה ניכרת לעיצוב המהוקצע של הדמויות – אחד מההישגים הבולטים של הטרילוגיה.
המחברים השכילו ליצור שש גיבורות מעניינות, נבדלות היטב זו מזו ואמינות למדי. רובן (פרט אולי לאידה) מקבלות צביון ברור כבר בספר הראשון, וכולן מתפתחות ומתבססות לאורך הסדרה. פרישת העלילה על פני שלוש שנות הלימודים בתיכון מאפשרת תהליכים פנימיים ושינויים במציאות הפסיכולוגית של הדמויות, ואלה נעשים בהדרגה ומנומקים כראוי.
לצד הגיבורות נוכחת בספרים גם גלריית דמויות משנה מרשימה בהיקפה, רובן ריאליסטיות וחלקן עגולות ובנויות כהלכה. ראוי לציון גם השינוי הקל בסגנון הכתיבה בהתאם לדמות המספרת; אמנם לא תמיד זה קורה, ובכל זאת מדובר בביטוי ליכולת טכנית ניכרת של הכותבים.
הסיפור מתרחש בעיירה שבדית בדיונית נידחת שהעניקה לטרילוגיה את שמה. אנגלספורס היא מקום קסום במיוחד ומוקד לאירועים על-טבעיים יוצאי דופן, כמעט דמות בפני עצמה – חלק מהמאורעות קשורים ישירות לגודלה, לאופי החברה שחיה בה או ליער הסמוך. מעניין לראות את היחס החצוי של מרבית הדמויות לעיירה: ניכור, בוז ושעמום מחד גיסא, ושייכות ואכפתיות מאידך גיסא.
היחס לעיירה מייצג במידה מסוימת את יחס הנערות להוריהן. בניגוד לרבים מהגיבורים בז'אנר, שמתייתמים מהוריהם (עלילתית או סימבולית) בשלב מוקדם של העלילה, גיבורות "אנגלספורס" נמצאות בקשר מתמיד ולפעמים טעון עם משפחותיהן. ההתייחסות להורים ולמשפחה מצליחה להיות מורכבת ורב-ממדית, בין השאר בזכות ריבוי הגיבורות. כל גיבורה מתמודדת עם קושי משפחתי אחד לפחות, ורוב המשפחות פגומות במידה מסוימת. בולטת לחיוב הבחירה בייצוג של משפחה דו-לאומית, המורכבת מגבר שבדי ואישה אירנית.
דוגמה נוספת לייצוג מגוון היא מערכת היחסים הזוגית שנרקמת בין שתיים מהגיבורות. מדובר בקשר מורכב שנבנה בהדרגה ויודע עליות ומורדות. הגיבורות מוטרדות פחות מהיותן ביסקסואליות ויותר מקשיי הזוגיות עצמה, אם כי גם סוגיית הנטיה המינית עולה לפעמים על הפרק. גם קשר הטרוסקסואלי "רגיל" מוצג במורכבותו, ולא כאידיליה רומנטית.
נדרשת מילה גם על התרגום: גם אם נתעלם מהבעיה שבתרגום מתווך (הספר תורגם לא ישירות מהמקור השבדי, אלא דרך האנגלית), התרגום שימר לא מעט מבנים תחביריים של האנגלית ("בא לידי קיום", "התפקיד הזה כבר נלקח"), שהפריעו לא פעם לרצף הקריאה. גם שגיאות הגהה הסתננו פנימה, במיוחד בספר השלישי שממש טובע בהן. עם זאת, התרגום ראוי לציון בהתמודדות שלו עם שפת הדיבור של הדמויות. הגיבורות דוברות שפה רוויית סלנג ומבנים "רזים", והמתרגם העביר את זה היטב בדרך כלל, עד כדי כך שהנערות נשמעו לי כדוברות עברית ילידיות לחלוטין.
טרילוגיית "אנגלספורס" נוגעת בלא מעט סוגיות מורכבות שאכן מטרידות בני נוער במציאות. במקביל היא מציעה עלילה פנטסטית סוחפת והעצמה של הגיבורות – בזכות הקסם, אבל לא פחות מכך הודות לחברות ביניהן ולכוחות שהן מגלות בתוכן. גם אם הפנטזיה כשלעצמה אינה מקורית במיוחד, שילובה במציאות הלא-פשוטה של גיל ההתבגרות יוצר חוויית קריאה אמינה, מרגשת ולפרקים נפלאה ממש.
(המעגל; האש; המפתח. הוצאת סלע ספרים, 2015-2014. מאנגלית: ירון פריד. 544; 645; 752 עמודים בהתאמה).