מי שמתבונן בחודשים האחרונים בשוק הסיפורים הקצרים בז׳אנר המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ יראה סימני פריחה, או לפחות התעוררות. הסימנים, לכאורה, מבטיחים, וכוללים חמש במות קבועות, רובן לספרות מקור, שתיים חד-פעמיות, והוצאה לאור אחת שמתמחה בסיפורת קצרה מתורגמת.
מה בדיוק זה כולל? סיפורי מקור אפשר לקרוא מדי שנה באנתולוגיה הישראלית "היה יהיה" שמוציאה לאור האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה, ובפרויקט הסיפורים השנתי של כנס מאורות – גם הוא של האגודה. שילוב של סיפורת מתורגמת וסיפורי מקור תמצאו בשתי הבמות האינטרנטיות הבולטות בז'אנר – "בלי פאניקה" ואתר האגודה, וגם בכתב העת "חלומות באספמיה" שקם בתחילת השנה לתחייה אחרי קרוב לעשור.
כמו כן בקיץ הקרוב ייצא לאור גיליון מיוחד של "המימד העשירי", לרגל חגיגות עשרים השנים לאגודה ויפרסם בעיקר סיפורים מתורגמים. כך עושה גם הוצאת "טרה ספרים" שמוציאה לאור כבר תקופה ארוכה נובלות וקובצי סיפורים קצרים בז'אנר, בפורמט דיגיטלי. ולסיום, אוסף סיפורי מקור נוסף אמור לצאת לאור בשנה הבאה בהשראת סרט המדע הבדיוני הישראלי "צלילה חופשית" שמופק בימים אלה.
הבעיה היא שהשפע היחסי הזה מטעה. על שבע משמונה הבמות הללו אחראים שני עורכים בלבד – אהוד מימון ואנוכי. לכל אחד מאיתנו יש מעלות וחסרונות, ובחירותינו משקפות בהכרח את טעמנו האישי ואת העדפותינו – וזה משמעותי מאוד ששוק שלם נשען על שני אנשים בלבד. יש עורכים שרגישים לדיאלוגים, יש כאלה שטובים בעלילות, ברעיונות, בדמויות או בשלל תחומים אחרים, והם פחות חדים בנושאים אחרים. במצב הקיים, מבחר הסיפורים ששנינו יכולים לספק לקוראים בהכרח מצומצם מכפי שהיה יכול להיות אילו היו עוד "מתחרים".
גם בעבודה עם כותבים חשוב הגיוון. עריכה היא מעל לכל מלאכה שמבוססת על תקשורת ודיאלוג בין שני אנשים – יוצר הסיפור והאיש שמתווך בינו לבין הקוראים. וכמו כל אינטראקציה אנושית, היא מורכבת. לפעמים שניהם "משדרים על אותו גל", ומהניצוץ שנדלק ביניהם זורחים כוכבים. ברוב המקרים זו פשוט תקשורת טובה ופורייה, ולעתים נדירות יותר הדברים פשוט לא מתחברים, וסיפור עם פוטנציאל מצוין חוזר למגרה כי לא נמצא לו העורך הנכון.
המצב הזה בעייתי. בראש ובראשונה הוא יוצר בעיה לסופרים, שתלויים בשני אנשים עסוקים מדי, עם כישורים טובים אך גם חסרונות. אם הם כותבים לטעמנו, הם יתפרסמו. אם לא, לא תהיה להם במה ז׳אנרית בארץ – וחבל. גם המשוב, שחשוב כל כך לכותבים שרוצים להתפתח, ובמיוחד למתחילים שבהם, מוגבל למה שאהוד ואני יודעים ואוהבים.
בהיעדר עוד עורכים ועוד במות, ובמיוחד במות משלמות (כיום רק "חלומות באספמיה" משלם לכותבים) עם תדירות פרסומים גבוהה, לא יכולה להתפתח קהילת כותבים פעילה כמו זו שהתחילה לצמוח בארץ בעשור הקודם, בשיא הפריחה של ״חלומות באספמיה״ בגלגולו הקודם. אי אפשר להפריז בחשיבות קיומה של קהילה כזאת – כשהיא קיימת היא מעניקה לחבריה משוב מועיל ומוטיבציה לכתיבה ויש לה תפקיד מרכזי בצמיחתם.
את התופעה הזאת רואים בכל רחבי העולם. כתבי עת מייצרים כותבים. זה קרה באוסטרליה ובניו-זילנד בשלהי המאה הקודמת ויצר שם שוק עצום ויצירתי של מדע בדיוני; זה קרה בארגנטינה. זה קרה אפילו בארה"ב, שם תור הזהב של המדע הבדיוני לא היה נולד אלמלא קמו בשלהי שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40 כמה כתבי עת זולים שמהם נולד ז'אנר המדע הבדיוני כולו.
קהילת הכותבים שנולדה בארץ בעשור הקודם הצמיחה סופרים מצוינים כמו ורד טוכטרמן ורותם ברוכין, עדו גנדל וחגי אברבוך, יעל פורמן וקרן לנדסמן ועוד רבים וטובים. חלקם כותבים גם כיום ואפילו פרסמו רומנים ואוספי סיפורים. רובם, למרבה הצער, נשמטו אט אט מהסצנה ופנו לעיסוקים אחרים בהיעדר דחיפה נוספת לכתוב.
היריעה הקצרה משפיעה גם על הקוראים. השוק הישראלי קטן, ושוק הסיפורת הז׳אנרית הקצרה בארץ קטן עוד יותר ומושפע מאוד מטעמם של העוסקים בו. אני, למשל, מעדיף מדע בדיוני מבוסס דמויות ועלילה על פני מדע בדיוני "קשה" מוטה-טכנולוגיה, ולא קיבלתי מעולם סיפורי פנטזיית חרבות וכשפים. לאהוד יש העדפות משלו. אמיר שרף מהוצאת טרה בוחר לתרגם סיפורים שהוא אוהב. ככה זה. אף אחד לא יפרסם דברים שהוא לא אוהב. ומה יעשה מי שאוהב דברים אחרים? יקרא באנגלית, או ברוסית.
המשוואה פשוטה: יותר עורכים משמעם יותר סיפורים לקוראים; יותר עורכים ויותר במות פירושם הגדלת קהילת הכותבים והפריה הדדית ביניהם. שוק משגשג מזין את עצמו, ובתחום כמו ספרות במיוחד תחרות יכולה רק להועיל. קנאת עורכים תרבה חוכמה.
עורכי העתיד הם אתם
לא באמת קשה להגדיל את הגיוון בסצנה. כל מה שצריך זה משוגע או משוגעת לדבר עם גישה טובה לכתיבה וחזון.
חזון הוא החלק הכי קל. כל מה שצריך זה לרצות משהו. רוצים לקדם את תרבות הפיות בישראל? להחזיר ליושנה את תהילת המדע הבדיוני הקשה? ליצור במה לפנטזיה אורבנית בשפת המורס? לתרגם סיפורת מופת לעברית? אולי פשוט לקדם את ספרות המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ? מצוין – קומו ותעשו. אל תחכו שזה יקרה לבד.
גישה טובה לכתיבה זה כבר קצת יותר מסובך. הבסיס חייב להיות לכם מראש. אם אתם לא יודעים להבחין בין "מושחת" ל"מושחט" ובין "ציטוט" ל"ציתות", עריכה לא תתאים לכם. אם הבסיס קיים, יש על מה לדבר. ערכתם בעבר סיפורת? מצוין. לא הזדמן לכם? אפשר לרכוש ניסיון בהרבה דרכים. עירכו סיפורים של חברים, תרגמו סיפורים ל"בלי פאניקה" או לאתר האגודה (בתיאום עם העורכים, כמובן ובלי להפר זכויות יוצרים), הציעו עזרה לי או לאהוד בעריכת סיפורים וקוו שנצטרך אותה ושיהיה לנו זמן לחנוך עורך נוסף. לא מסתדר? לא נורא – עשו את זה בכל מקרה. בהתחלה תהיו חובבנים. אחר כך תשתפרו.
מה עוד צריך? רק במה, ובעידן האינטרנט זה לא מסובך בכלל. בפלטפורמות חינמיות כמו וורדפרס או דרופאל אפשר להקים אתר בקלות יחסית, במיוחד אם מצאתם מעצבת או מעצב טובים. מבנה האתר ואופיו תלויים רק בכם ובחזון שלכם. האתר קיים? עכשיו רק נשאר לגייס תכנים ולהתחיל לפרסם, מוטב בתדירות של כמה פעמים בשבוע, לפחות בהתחלה. זה הרבה יותר קל ממה שנשמע – סביר להניח שיש לכם עוד חברים ששותפים לחזון שלכם, ואולי אפילו קהילה עם כוחות יצירתיים שתוכלו לרתום לשירותכם. וכמובן, גם אתם מסוגלים לכתוב.
והכי חשוב – האמינו בעצמכם וגלו מחויבות. אתר פעיל דורש השקעה של כמה שעות בשבוע – לא מעט, אבל אין תחביב שלא דורש זמן. בחרתם בפורמט לא אינטרנטי – הדרישות כמובן שונות, אבל מחויבות והשקעה הן תמיד העיקר. והתגמול? אצלי התחביב הפך למקצוע, ואני נהנה ממנו מאוד. אצל אחרים הוא נשאר תחביב, ומה יותר מתגמל מיצירה?
אבל זה אומר בעצם לעבור לצד של הרעים!
🙂
זה מעניין, הטקסט הזה. אני עורך, גם ז'אנר. מעדיף פנטזיה על מד"ב. אני פשוט לא עושה את זה בהתנדבות.
קיים פער גדול בין כותבי לרוכשי המד"ב בארץ. לרוב הרוכשים מעדיפים נובלות, וסיפורים מרובי-כרכים. אסופות סיפורים מד"ב קשה, למשל "סיכוי נוסף לעדן", (המילטון), ו" מגיפת הנמר הירוק" (ווילאמס), הרבה פחות חביבות על הקורא הישראלי, וזה ממש חבל כי הם מצויינים.
צודק רמי שהסיפור הקצר הינו שלב חיוני בהתפתחותו של סופר. לדעתי קריאתם של סיפורים שנוצרים מחוץ למילייה החברתי הישראלי, יעשיר את התרבות, האופק והסגנון של היוצרים המקומיים.
הספרים יצאו ב "סיאל", גילוי נאות: אני המו"ל.
צפריר – זו באמת הבעיה הגדולה. לא קל להשקיע שעות רבות בלי תגמול כספי, כך שזה מתאים לאנשים שהנושא חשוב להם מספיק ויכולים להשקיע בו את הזמן והאנרגיה. בעיניי יש בעריכת "בלי פאניקה" (ובמות נוספות) הרבה תגמולים שאינם כספיים, מה שלא מפריע לי כמובן לעבוד בשכר במקומות אחרים, אבל ברור שרוב האנשים לא רואים את זה ככה. הפנייה שלי היא בעיקר ל"משוגעים לדבר".
הנרי – טוב שהוספת את הזווית של המו"לים הספרותיים. התעלמתי מנושא האנתולוגיות, אולי כי יש כל כך מעט כאלה בארץ. ואני כמובן מסכים איתך לגבי חשיבות התרגומים, לא רק מבחינת העשרת הכותבים, אלא גם עבור הקוראים.
מעניין ומפתה עניין ה"הציעו עזרה לי או לאהוד בעריכת סיפורים וקוו שנצטרך אותה ושיהיה לנו זמן לחנוך עורך נוסף. " 🙂
מה ההבדל, לראייתך, בין עורך לבין קורא בטא? למעשה אני מנסה להבין האם מה שאני עשיתי, כקוראת בטא, דומה ויכול להחשב כ"ניסיון" בעריכה. מה דעתך?
קשה להגדיר, יש דמיון בין קריאת בטא לעריכה, אבל גם הבדל איכותי. קוראי בטא מעירים בדרך כלל הערות פזורות על דברים שקופצים להם לעיניים תוך כדי קריאה. עורכים מעירים על הכל והקריאה שלהם יותר מדוקדקת וגם אמורה להיות רחבה יותר. אלה דברים שלומדים עם הניסיון, וממשיכים ללמוד כל הזמן.
כמו כן יש הבדל מהותי ביחסים עם הכותב. קוראי בטא מציעים הצעות, והסופר אומר תודה ומשתמש במה שמתאים לו. אין לו שום מחויבות אליהם. עורך נמצא במעמד אחר, וזה משפיע מאוד על הדינמיקה שלו עם הכותב – הסופר אמנם לא חייב לקבל את כל הצעותיו, אבל הוא לא יכול להתעלם מהם כי גם לעורך יש מחויבות כלפי היצירה וכוח לומר "את זה אני לא מפרסם" (אם כי עורך שמשתמש בכוח הזה נכשל בתפקידו).
ויש עוד הבדל מהותי – עורך, לפחות באתרים כמו שלנו, מתעסק לא רק בסיפורי מקור, אלא גם בסיפורת מתורגמת, מאמרים ועוד דברים שאין בהם בטא. כמו כן הוא עוסק בסינון תכנים ובהחלטה מה ראוי להתפרסם ומה לא, ולא פעם גם יוזם באופן אקטיבי פנייה לכותבים.
סביר להניח שאם אחנוך עורכי משנה לא אזרוק אותם מיד למים העמוקים של סיפורי מקור אלא אראה קודם איך הם מתמודדים עם טקסטים קצת פחות מורכבים.
בהמשך לשאלה של מרב, מן הראוי לציין שיש כמה סוגים של קריאת בטא. אני באופן אישי עושה בטא שיותר דומה לעריכה לשונית (אם כי לא עריכת תוכן) מלהצעות לשיפור.
זה הכיוון (כי זה משהו שחלק מקוראי הבטא בהחלט מיומנים בו)? או ש"עורכי המשנה הנחנכים" אמורים לעסוק במשהו שיותר נוגע לתוכן מאשר לצורה, כמו להציע כיווני עלילה ולהצביע על דמויות לא מפותחות?
קודם כל אני חייב להבהיר – לא יהיו "עורכי משנה נחנכים" ברבים. אין לי זמן לחנוך יותר מעורך אחד או מקסימום שניים. אין לי מושג לגבי אהוד, כמובן, ואם הוא בכלל מחפש עורכי משנה. את זה שיגיד הוא.
מה שנחוץ הוא עורכי תוכן שעושים הכל – עריכת סגנון, תיקוני תוכן ומבנה וגם עריכת לשון כמיטב יכולתם (בהוצאות ספרים ועיתונים יש מי שמתמחים ספציפית בזה. אצלי, ובכלל באינטרנט, בדרך כלל אין). אז התשובה היא גם וגם. עריכת תוכן היא ליטוש של הטקסט כולו על כל צדדיו, בראייה רחבה אבל תוך ירידה גם לפרטי פרטים.