הפירמידה האדומה / ריק ריירדן

רגע אחרי שסיים את סדרת פרסי ג'קסון המצליחה, ריק ריירדן מנסה את כוחו מחדש. הפעם, במקום נער שמגלה שהוא צאצא לאל מאלי האולימפוס ומסתבך בקרב להצלת העולם, יש לנו ילד וילדה, צאצאי שושלת קדומה אחרת, והאלים באים הפעם מתרבות מצרים העתיקה.

"הפירמידה האדומה", הספר הראשון בסדרת "משפחת קיין והאלים המצרים", מביא את סיפורם של קרטר וסיידי קיין: אח ואחות שהופרדו עם מות אימם. קרטר נשאר עם אביו ג'וליוס, המומחה למצרים העתיקה, ונדד איתו במשך שנים ארוכות בכל רחבי העולם. סיידי נלקחה לגדול בלונדון אצל סבה וסבתה, שרצו לשמור אותה הרחק מהשפעתו הרעה של אביה. רק פעמיים בשנה הותר לה לראות את אביה ואת אחיה הבכור.

הסיפור נפתח באחד הביקורים הללו, כשקרטר בן ה-14 ואביו באים לאסוף את סיידי בת ה-12. כבר בזמן שקרטר הולך לקרוא לאחותו מופיעים סימני הסכנה, כשג'וליוס ניגש לדבר עם אדם מסתורי בשם איימוס שעקב אחריהם. זמן קצר לאחר מכן, הם מגיעים למוזיאון, שם הדברים משתבשים באמת. בזמן שג'וליוס בוחן את אבן הרוזטה המפורסמת, משתחררים כוחות נסתרים, האב נעלם וקרטר וסיידי מוצאים את עצמם בקרב לחיים ולמוות. מכאן והלאה אין להם רגע של מנוחה שבו הם אינם נרדפים על ידי חרטומים, מפלצות ואלים עתיקים. קרטר וסיידי מגלים שהם צאצאים לשתי משפחות קדומות של פרעונים, שילוב שמקנה להם כוחות קסם עצומים שאותם עליהם ללמוד להפעיל כדי להציל את העולם ואת אביהם מציפורני האל המרושע סת.

ריירדן משתמש כאן בנוסחה זהה לזו ששימשה אותו בסדרת פרסי ג'קסון: ילדים רגילים לכאורה מגלים יום בהיר אחד שהם בעלי כוחות כבירים, מנותקים באלימות מההורה הזמין היחיד שלהם ומוצאים את עצמם בתוך תרבות זרה שאליה הם שייכים מסיבות גנטיות. הם מוקפים באנשים חדשים, בלי יכולת לדעת מי אויב ומי אוהב ומגלים שכוחות עתיקים ומרושעים התעוררו ושרק הם יוכלו להציל את העולם.

כמו פרסי שנלקח למחנה החצויים, גם הם מוצאים את עצמם במתקן הכשרה שאמור להיות תחליף בית עבורם, אך נאלצים כעבור זמן קצר לצאת ממנו להמשך המאבק על חייהם ועל עתיד העולם.

הדמיון לא נפסק בעלילה אלא גם בעיצוב הדמויות. בדומה לפרסי ג'קסון, גם קרטר וסיידי נוהגים שוב ושוב בטיפשות תהומית ואינם קולטים את המובן מאליו. שוב ושוב מצאתי את עצמי מבינה זמן רב לפני הגיבורים דברים שנותרים סתומים לחלוטין עבורם. בשלב מסוים הם אפילו מודים בכך בעצמם.

דבר נוסף שזהה לחלוטין בין הסדרות הוא האופן שבו ריירדן משתמש בחלומות כאמצעי להעביר לדמויות מידע על דברים שמתרחשים הרחק מהן. שוב ושוב נשמתם יוצאת לנדודים בזמן השינה ולומדת פרטים חיוניים להמשך העלילה – בלי ספק שיטה נוחה עבור הסופר, אך יוצרת תחושה עזה של חזרתיות אצל מי שקרא כבר את הסדרה הקודמת. גם הנטיה הקבועה של כל ה"מביני עניין" שבהם פוגשים הילדים לומר חצאי משפטים ולשתוק חוזרת פה, ובאופן מופגן אף יותר. בניגוד לכל הגיון, אפילו שוחרי טובתם של השניים לא יושבים להסביר להם מה קורה סביבם, ואין מנוס מהמחשבה שמדובר בשיטה לא אמינה מספיק להגביר את המתח מפני הלא נודע.

כתיבה נוסחתית אינה בהכרח רעה, אם כל מה שמסביב עשוי טוב. הבעיה העיקרית מהבחינה הזאת היא ששני גיבורי הספר, קרטר וסיידי, פשוט מעצבנים, ולא הצליחו לעורר בי כל הזדהות או חיבה. מציק גם חוסר הקפדה על פרטים במציאות. אמנם מדובר בסדרת פנטסיה, ובכל זאת מפליא, לדוגמה, לראות את גיבורינו עוברים כהרף עין מניו יורק לקהיר בלי לשלם על זה שום מחיר. כנראה לבעלי כוחות אלוהיים אין ג'ט-לג.

בעיה נוספת היא שכל תפניות העלילה בספר נוחות מדי. קרטר וסיידי נמצאים כל הזמן במנוסה ואנשים אחרים מכתיבים את כל צעדיהם. כושר התמרון שלהם שואף לאפס ועליהם לעבור שורה של מבחנים על ידי כל מי שנקרה בדרכם, כשכשלון במבחן פירושו כנראה מוות, ובמצבים הנואשים באמת קורה נס שפותר את העניינים. אפילו בנקודות המעטות שבהן באמת ניתנת לילדים האפשרות לבחור, אירועים חיצוניים משפיעים עליהם ברגע האחרון ומונעים מהם את הצורך לקבל החלטה בעצמם.

למרות כל זאת, יכול מאוד להיות שרוב הבעיות הללו יטרידו רק את הקוראים המבוגרים. עבור קהל היעד של הספר, ילדים בגילאי בית ספר יסודי, התמונה תהיה אחרת. אדרבה, הספר תזזיתי מאוד, רצוף אירועים ואין בו בכלל קטעים מתים. חלקים רבים בו מבדרים וגם התרגום קולח. אף שבי, כמבוגרת, שני הגיבורים לא עוררו הזדהות כלשהי, יש בהם תכונות שיגרמו לילדים רבים לרצות להידמות להם. קרטר הוא איש העולם הגדול עם חרב מגניבה, סיידי היא ילדה יפה עם חברות רבות ושפע של תושיה, שניהם נועזים להפליא – וכמובן כל ילד היה רוצה לגלות שהוא נבחר ויחיד במינו, שטמונות בו תכונות מולדות וכוחות קסם שדרושים להציל את העולם, ושאפילו לא יצטרך להתאמץ יותר מדי כדי לשלוט בהם.

בנוסף, כמו בסדרת פרסי ג'קסון, גם כאן אחת ממטרות הספר היא להקנות לילדים ידע על המיתולוגיה בצורה מהנה ומבדרת, דבר שנעשה היטב. בסוף הקריאה יידע בהכרח כל ילד לדקלם שמות אלים מצרים ואת תחומי השלטון שלהם, לצטט את האגדות על החרטומים ולדעת את שמות מלכי המפתח של מצרים. ניתן רק לקוות שכמו בסדרת פרסי ג'קסון, גם בזו של משפחת קיין והאלים המצרים ילכו הספרים וישתפרו ככל שהסדרה תתקרב לשיאה.

---

סדרת פרסי ג'קסון

פרסי ג'קסון וגנב הברק – ביקורת

פרסי ג'קסון והקרב על המבוך – ביקורת