"הבנתי מדוע תפילותינו אינן נענות".
"סליחה?"
"אמרתי שהבנתי מדוע אלוהים אינו נענה לתפילותינו".
"קורה שמגיעים למשבר אמונה, לי עצמי זה קרה רק לפני…"
"לא הבנת אותי. כוונתי היא שיש לי הסבר הגיוני, לשם שינוי, שאינו כולל את מותו של אלוהים או אירוע מגוחך אחר. אני יודע להסביר את התעלמותו הממושכת במשך אלפי שנים, שבגללה נאלצנו להמציא תירוצים, לעתים אקזוטיים עד גועל, כדי לשמור על אמונתם של ההמונים".
"ידידי היקר, אלה דברי כפירה".
"אולי אתה צודק. אינני יודע. אך ההסבר שמצאתי מתיישב עם ההגיון ועם ההיסטוריה, ולא אחזור בי גם אם תכריז שחיללתי את דברי הימים המקודשים. אתה הרי מכיר אותי".
"הירגע ידידי. אמנם לא מחנכים אותנו להתפלפל על מהות האל, אבל אני נהנה להקשיב. דברי הכפירה ששמעתי ממך במשך השנים יספיקו לקהילה שלמה".
"באמת?"
"לא חשוב. תמשיך בבקשה".
"בסדר. תגיד לי, באיזו מכונית אתה נוהג?"
"מה?"
"פשוט תענה".
"מה זה חשוב? לבנה".
"בסדר. מה אתה עושה כשאתה שומע רעש במנוע?"
"אה…לא יודע. מתקשר למשרד?"
"טוב. רוב האנשים היו מתקשרים לחברת ההשכרה או למוסך".
"אז גילית שאלוהים מנהל מוסך?"
"היי, מי הכופר עכשיו?"
"אתה גררת אותי לזה! אולי תמשיך?"
"אז אתה מתקשר למשרד, או למוסך, או לחברת ההשכרה. לא ליצרן הרכב".
"תן לי להבין; אלוהים הוא לא מוסכניק, הוא יצרן כלי רכב".
"כמובן, הוא בורא העולם. לכן העולם הוא המוצר".
"אז איך זה קשור לכך שאין מענה לתפילות? אם אלוהים הוא היצרן של העולם, זה בוודאי לא מוריד מהאחריות שלו על ברואיו".
"אה, יש אחריות, אבל כמו בכל מכשיר שאתה קונה, האחריות תקפה רק לפרק זמן מוגבל, שאחריו אין טעם עוד לפנות אל היצרן".
"אז הטענה שלך היא שהאחריות פגה?"
"לא. זאת אומרת כן, אבל זה קרה כבר לפני אלפי שנים".
"איך אתה יודע שבכלל היתה אחריות?"
"ידוע על כמה מקרים של פניה מוצלחת ליצרן עקב תקלה בעולם, והיצרן ביצע פעולות של 'התערבות אלוהית' כדי לתקן אותן".
"כמו ההתגלות?"
"כמו המבול!"
"אבל המבול היה יוזמה של אלוהים. אף אדם לא התפלל לאירוע כזה".
"וזו בדיוק הנקודה! אף אדם לא התפלל לכך, וגם אם כן, זה לא היה רלוונטי!"
"אני לא מבין. אז לדעתך תפילה אינה שקולה לפניה ליצרן?"
"תחשוב. מי פונה אל היצרן?"
"הלקוח, כמובן".
"ומי הלקוח?"
"בני האדם?"
"טעות! אנחנו חלק מהבריאה, מהמוצר, לא? המכונית שלך אינה מתלוננת ליצרן, נכון?"
"ברור שלא, אני זה שפונה ל…"
"אז אתה מבין?"
"לא! זה אבסורד! אתה רומז שבני האדם הם לא…שאנחנו…שאלוהים…"
"אני לא רומז. אני אומר שהלקוח הוא… מישהו אחר".
"מישהו אחר? מי לעזאזל?"
"תחשוב רגע ותבין מי לעזאזל. אני אתן לך רמז: כדי להזמין את העבודה, הלקוח צריך להיות מישהו שהיה קיים עוד לפני בריאת העולם".
"אוי, הוא".
"בדיוק".
"אז זו הסיבה לדעתך שהמין האנושי סובל?"
"אולי, אבל זו לא הדאגה העיקרית שלי".
"באמת? אז מהי הדאגה העיקרית שלך?"
"ובכן… בעיקר מדאיג אותי שהלקוח תמיד צודק".
פשוט נפלא.
נהניתי מהרעיון. עכשיו הכל ברור.
חמוד. מזכיר משלים פילוסופים.
אבל זה יותר משעשע.
סיפור חמוד, ותמיד הייתה לי פינה חמה בלב לסיפורי דיאלוגים, אבל הפאנץ' היה איום. "הלקוח תמיד צודק"? מה זה בא להביע, שאלוהים טעה? סיפור פואנטה טוב מסביר הכל כשמגיעים לסוף ואתה מבין לאן תמשיך העלילה (או, במקרה הזה, הדיאלוג), אבל בסיפור הזה פשוט היה משפט אחד המזוהה עם המילה לקוח, אבל לא הבנתי כלום.
חביב, אבל לא הרבה מעבר לזה. גם הפואנטה די מבולבלת, נראה כאילו ניסית להגיד כמה דברים שונים. מצד אחד נאמר שאלוהים כביכול הפסיק לענות לתפילות כי האחריות פגה. אבל אם אנחנו לא הלקוח, אז זה לא משנה אם נתלונן לפני שהאחריות פגה או אחרי, התפילות שלנו לא אמורות להיענות מלכתחילה.
ואם האחריות כבר פגה, אז זה כבר לא משנה שהלקוח תמיד צודק, כבר אין לו מה להגיד בנושא – האחריות כבר פגה. את כל הבעיות שאפשר היה לעשות הוא כבר עשה.
בקיצור, מאיזה כוון שלא מסתכלים על זה, עניין האחריות לא ממש קשור.
סיפור קצרצר חמוד מאוד. העלה חיוך.
למיכאל,
להלן נסיון להסביר את עניין האחריות:
ישנו רק אחד לפני אלוהים, ראה שורה – ”אוי, הוא“.
לכן אם תחודש האחריות, רק הוא יכול לחדש אותה. והוא תמיד צודק.
אבל אפשר לשפר את הסיפור אם משנים את השורה "לא. זאת אומרת כן, אבל זה קרה כבר לפני אלפי שנים“.
חמוד ומקסים!
זהירות ספוילר…
מיכאל – האחריות היא רק הנקודה ממנה הסיפור מתחיל. הבעיה היא שהאחריות לא פגה, אלא שהלקוח הוא זה שעבורו בוצעה העבודה, שבגללו יש כל כך הרבה סבל בעולם, ולא אנחנו. ו*הוא* תמיד צודק.
ודרך אגב, אם תקרא בתשומת לב – תשים לב שלא נאמר בשום מקום שאלוהים הפסיק לענות לתפילות. הוא מעולם לא ענה להן….
סיפור מקסים
קודם כל, הרעיון מעניין ובפירוש יכול להתפתח לרעיון תיאולוגי. כך, למשל, המבול- יצרני רכב לפעמים מוציאים קריאה להחזרת כל המכוניות מדגם מסויים לצורך תיקון תקלה שגילו.
ועכשיו לגבי הפואנטה "אוי הוא" הובן על ידי בתור השטן. זה שהיה קיים ביחד עם אלוהים לפני בריאת העולם. כלומר הוא הלקוח, הוא המזמין והוא זה שיכול לפנות אל היצרן בבקשות…
חמוד מאוד,
מחכים לסיפורים נוספים!
סוקראטס היה אוהב את זה!
עם כל הכבוד לכותב ולערך הסיפור, לא ממש הבנתי מה סיפור דיאלוגי שכזה עושה
בבלי פאניקה?! היכן בדיוק נוכחים בו המד"ב /פנטזיה? בסך הכל זהו סיפור חביב עם רעיון מקורי –
שלא קשור בגרוש לנושאו המרכזי של האתר.
אולי לכם יש תשובה…
הנב – "בלי פאניקה" מוקדש לספרות הספקולטיבית כולה. אם סיפור שכל מהותו היא ספקולציה על רעיון הבריאה לא נראה רלוונטי בעיניך, אני לא יודע מה כן.
והתשובה הנוספת שיש לי בשבילך היא התשובה שמקבל כל מי שתוהה למה פריט זה או אחר התפרסם באתר: הסיפור מופיע ב"בלי פאניקה" כי העורך של האתר (כלומר, אנוכי) אהב אותו. באתר פרטי לא צריך שום סיבה נוספת.
חמוד מאוד. אהבתי את הרעיון הכללי.
אבל לא הבנתי, הלקוח זה האלוקים או כ"א עצמו?
משעשע למדי.
והלקוח הוא השטן, אם אני לא טועה.
you are wrong
פנטסטי. תודה יואב
נחמד, אבל די מתעלם מההסברים בקטע של "הי אתם מבלבלים לעצמכם את השכל", ומזלזל באינטלגנציה של מאמינים.