ג'ודוברס – היקום של אלחנדרו ג'ודורובסקי

הקדמה

אלחנדרו ג'ודורובסקי (Alejandro Jodorowski) הוא במאי סרטים אוונגרדיים יליד צ'ילה. במבט ראשון, ג'ודורובסקי, בן למשפחת מהגרים יהודים מרוסיה, לא נראה מועמד מבטיח לתפקיד מלך סרטי החצות. למרות זאת הוא פרץ לתודעת מבקרי הקולנוע העולמית עם מספר סרטים מוזרים, והגיע בשנות השבעים למעמד של במאי אוונגרד נערץ. בנפתולי הקריירה שלו הוא עבר דרך מספר רב של תחומי עניין והספיק להיות (לא בהכרח בסדר הזה): במאי, תסריטאי, סופר, שחקן תיאטרון, צייר קומיקס, עורך, מלחין, פנטומימאי, מורה רוחני, מיסטיקן וכנראה זה לא הכל. בפאזה האחרונה שלו, שנמשכת כבר לא מעט שנים, הוא עוסק בעיקר בקומיקס מדע בדיוני עם סממנים פנטסטיים ובכך יעסוק המאמר הזה.

סדרת האינקל, שנוצרה על ידי ג'ודורובסקי ומוביוס היוותה את הבסיס לסיפורי היקום של ג'ודורובסקי. במאמר זה אסקור אותה ברפרוף, עם דגש מועט על העלילה, ורב יותר על מאפייני העולם בו היא מתרחשת, ועל המאפיינים המשותפים לעבודתו של ג'ודורובסקי ולעולם שבו היא מתרחשת. כמו כן אסקור את ה"פריקוולים" וה"סיקוולים" שלה, ואת העלילות הנוספות המתרחשות בג'ודו-ברס.

מדע בדיוני עם מאפיינים פנטסטיים: ג'ודוברס

---

ביוגרפיה

ג'ודורובסקי מספר את הביוגרפיה של עצמו, מה שמקשה קצת על ההפרדה בין האמת והאגדה. הוא נולד בעיר קטנה בצ'ילה בשנת 1929 למשפחה שניהלה חנות מקומית. לעולם התיאטרון הוא נחשף כבר בגיל צעיר, כשעבר בשנת 1942 לבירה סנטיאגו, נרשם לאוניברסיטה ופיתח עניין מיוחד בפנטומימה ובהפעלת בובות. לאחר זמן לא רב הוא החל לעבוד כליצן בקרקס וכמפעיל בתיאטרון בובות. בסנטיאגו הקים קבוצת תיאטרון שמנתה בשיאה כשישים איש. בשנת 1953 הוא עזב הכל, נפרד מהוריו ועבר לפריז כדי ללמוד פנטומימה אצל מרסל מרסו. כדי להדגיש את הניתוק והטוטאליות של המעבר, הוא אוהב לספר שעם עזיבתו הוא זרק את ספר הכתובות שלו לים.

שיתוף הפעולה עם מרסל מרסו הניב דמויות פנטומימה מרשימות. בהשראת שנים אלו כתב ג'ודורובסקי סדרת קומיקס בת שני כרכים בשם פייטרולינו (Pietrolino), על פנטומימאי החי תחת שלטון הנאצים. במקביל הוא עבד בתיאטרון מיינסטרימי והיה, בין השאר, הבמאי שניהל את הקאמבק של מוריס שבלייה. כמה שנים להטט ג'ודורובסקי בין עבודה בפריז ובמקסיקו סיטי ופיתח אהדה ועניין מיוחדים לאמנות אוונגרדית עם נטיה חזקה לסוריאליזם. הוא העלה מחזות של יוצרים כסמואל בקט, יוג'ין יונסקו ואוגוסט סטרינדברג. מובן שהיו ביניהם גם עבודות סוריאליסטיות, במיוחד של אנטונין ארטו, ופרננדו ארבאל.

ג'ודורובסקי הצעיר

בתחילת שנות השישים שיתף ג'ודורובסקי פעולה עם אותו ארבאל ועם הסוריאליסט רולנד טופור, בהקמת "תנועת הפאניקה" (Panic Movement), שנקראה על שם האל פאן. התנועה היתה קבוצת תיאטרון בינלאומית שהעלתה מיצגים ומופעים חד-פעמיים, עם דגש על נושאים סוריאליסטיים. המופעים כללו דברים כמו שחיטה של אווזים, רצח של רב, פות ענק, נשים עירומות מצופות דבש והפצצת הקהל בצבים ובשימורי משמשים. עבודות אלה היו סימנים מוקדמים לאופי הסרטים שג'ודורובקי עתיד ליצור בשנים הבאות.

לסרטו הראשון, שצולם בשנת 1967 במקסיקו סיטי, בחר ג'ודורובסקי לעבד לסרט מחזה בשם "פאנדו וליס" (Fando y Lis), של ארבאל, שהעלה כבר לפני כן כמחזה. הסיפור עוקב אחרי חיפושיהם של פאנדו וחברתו המשותקת ליס, בחיפושיהם בעולם שנחרב אחר העיר האבודה טאר, שבה יוגשמו כל חלומותיהם. במקום זאת הם משתגעים. הסרט הוקרן בשנת 1968 בפסטיבל הסרטים של אקפולקו, וההתנגדות שעורר בצופים היתה כה עזה עד כי ההמון הזועם הבריח את הבמאי מן האולם. הסרט נאסר להקרנה במקסיקו, וכשהופיע שוב בניו-יורק בשנת 1970, זכה גם שם לביקורות גרועות.

הדחיה לא השפיעה במיוחד על ג'ודורובסקי, שהמשיך ליצור סרטים אפלים, סוריאליסטיים ואלגוריים. סרטו הבא, המערבון "החולד" (El Topo), הוקרן בניו-יורק בהצגת חצות. ג'ודורובסקי התגאה לציין שעשה את סרטו בהשפעת פליני, בונואל וסרג'יו ליאונה. הסרט, שלא עבר דרך סצנת הקולנוע המקסיקנית, הפך בזכות הצילום המוזר ואופיו המסויט לסרט קאלט ולהקרנת חצות מצליחה. השילוב של אלימות קשה, שנאת נשים ומציצנות גרם לחלק מהמבקרים להכתיר את הסרט כיצירת מופת של חדשנות ואמנות עכשווית, ולאחרים לגנות אותו כעבודה דוחה, שטחית ובוסרית. גם סרטו הבא, ההר הקדוש (La Montaña Sagrada), לא היה מתון יותר. שני הסרטים הפכו לסרטי קאלט לזמן קצר, אך לא עמדו במבחן הזמן ולא הצליחו לשמור על קהל אוהד.

ב-1975 הכריז ג'ודורובסקי על הפרויקט הבא שלו, שכבר קשור לנושא המרכזי כאן – מדע בדיוני: גרסה קולנועית לספרו של פרנק הרברט "חולית". ג'ודורובסקי תכנן להסריט את חולית הרבה לפני שהרעיון עלה בדעתו של דיוויד לינץ'. השמועות אומרות שלינץ' אפילו לא טרח לקרוא את הספר. ברור שג'ודורובסקי, לעומת זאת, כן קרא אותו. הוא הושפע מאוד מהחזון של פרנק הרברט, ורעיונות בהשראת העולם של חולית חזרו ביצירות מאוחרות יותר שלו. כוכב הסרט אמור היה להיות בנו של ג'דורובסקי, ברונטיס. שחקנים נוספים שהוזכרו היו אורסון וולס, סלבדור דאלי וגלוריה סוונסון. את פס הקול היו אמורים לכתוב הפינק פלויד ולהקת הרוק הפרוגרסיבי הצרפתית "מאגמה", שהמוזיקה שלה נכתבה בהשראה של חזיון של עתיד ספיריטואלי ואקולוגי לאנושות, כיאה לחולית.

חולית – הקומיקס תמיד טוב יותר

על "חולית" של ג'ודורובסקי, שכנראה לא נראה לעולם, עבדו אמנים קונספטואליים רבים, וביניהם ז'אן קלוד מזייר (היוצר של סדרת ולריאן), אמן הקומיקס הצרפתי מוביוס (שם העט של ז'אן ז'ירו), שנחשב לאחד מענקי קומיקס המדע הבדיוני ועוד יוזכר כאן, המעצב/אמן ה.ר. גייגר (H.R. Giger) האחראי גם על הלוק האורגני-קיברנטי של "הנוסע השמיני", והצייר הבריטי קריס פוס (Chris Foss), המפורסם בציורי הכריכות שלו לספרי מדע בדיוני.

גם התסריטאי דן או'באנון (Dan O'bannon), היה מעורב בפרויקט. או'באנון מוכר בזכות התסריטים שכתב לכל סרטי הנוסע השמיני, לסרט "רוק בחלל" (Heavy Metal המקורי, מ-1981), ל"זכרון גורלי", ל"סקרימרס" ולסרטי מדע בדיוני נוספים. הרביעיה כולה, יש לציין: או'באנון, מוביוס, גייגר ופוס, עבדה בסוף על הסט של הסרט "הנוסע השמיני".

זהירות, עקלתון

במבט לאחור רואים כי ג'ודורובסקי אסף לפרויקט נבחרת מרשימה במיוחד של יוצרים. מעניין לדעת מה היה יוצא מזה אילו המיזם היה יוצא אל הפועל. אמנם אי אפשר לדעת מה היה מתקבל, אבל בהחלט אפשר לקבל תחושה. בשנים האחרונות צצו ברשת אתרים המנסים להראות את העולם של חולית של ג'ודודרובסקי, כפי שאולי היה נראה בסרט הזה אילו היה מגיע לשלבי הפקה וצילומים.

---

הג'ודוברס

הספרים שמתארים את העולם של אלחנדרו ג'ודודרובסקי הם מדע בדיוני פר-אקסלנס. עלילותיהם מתרחשות בעתיד ומשלבות בהן מדע בדיוני קשה, ביקורת חברתית, סיפור בלשי, מתח ותככים ופנטסיית ניו-אייג'. הארועים רצופים אקשן ותפניות חדות, הדמויות מגוונות ומניעיהן מעורפלים. כל המרכיבים הללו משולבים יחד באופן מדהים באמצעות העיצוב הגרפי והקונספטואלי ויוצרים עולם קוהרנטי ואחיד במידה שקשה למצוא דומה לה.

עולם שנהגה על ידי סופר אחד ומצויר על ידי אחר הוא תפיסה מוכרת בקומיקס הצרפתי. לרוב מוצאים שילוב של שני יוצרים שעובדים על סדרה יחד: סופר וצייר. נושא זה תואר בפירוט רב יותר בסקירה על ההיסטוריה והמאפיינים של ז'אנר הקומיקס הצרפתי-בלגי.

בדרך כלל בקומיקס אירופאי, בעבודות שיש בהן שילוב של כותב ומצייר, העיצוב הגרפי והכתיבה נעשים יחד, בשיתוף פעולה הדוק, והקרדיט ניתן לשני היוצרים במידה שווה. במקרה של הג'ודוברס המצב שונה במקצת, מכיוון שהכותב נשאר קבוע, אבל האמנים המציירים מתחלפים. מבחינה זו, הסיפורים המתרחשים בג'ודוברס מזכירים יותר את סדרת Sandman שבה ניל גיימן נחשב היוצר העיקרי והסדרה נחשבת "שלו". גם כאן, ג'ודורובסקי כותב לבדו ומתכנן את ה"סטורי בורד" ואחרים מציירים על פי החזון הוויזואלי שלו. התוצאה היא עולם שנראה קצת אחרת בכל סיפור או סדרה, בהתאם לסגנונו הייחודי של האמן המצייר, ובכל זאת שומר על אחידות מפתיעה, על פי החזון של ג'ודורובסקי.

סיפור האינקל, הסדרה הראשונה של הג'ודוברס, מתרחש בעתיד שהוא דיסטופיה מוזרה. העולם נשלט על ידי כת דתית של טכנוקרטים שמנהיגם הרוחני הוא הטכנופופ (לא המוזיקה – האפיפיור). הגיבור, ג'ון דיפול (John difool), מקבל מידי חייזר מוטנט את ה"אינקל": גביש לבן קטן שמהותו ומקורו אינם ברורים אבל ידוע שכוחותיו אדירים. עד מהרה מתברר שכולם רוצים את האינקל: כוהני הטכנו, הברגים (Bergs) מהגלקסיה השכנה, נשיא האימפרוריה (סוג של אימפריה), וכל מנהיגי המדינות השוכנות במעמקי כדור הארץ: מלכת העכברושים, נשיאתם של קבוצת המורדים "אמוק", ועוד.

סיפור האינקל מתרחש אמנם על כדור הארץ העתידי, או בעולם דומה לו מאוד, אבל אותו גורל דיסטופי, אלים וקודר משותף לכל סיפורי הג'ודוברס. בכולם מופיעים כתות, שושלות, מסדרים וארגונים. לכל אחד מאלה יש טקסים עתיקים, מסורות, קודי התנהגות וסימבוליזם משלו.

הסדרה המקורית, "האינקל", זכתה להצלחה כה רבה (ותורגמה גם לאנגלית) עד שג'ודורובסקי החליט להמשיך בתיאור העולם (או אולי הוא תכנן הכל מראש, מי יודע) והוציא סדרות המרחיבות את תיאור היקום שלו בזמן ובמרחב גם יחד. האוסף השלם מתקיים ביקום שזכה לשם ג'ודוברס (Jodoverse), כלומר, היקום של ג'ודורובסקי. ביקום הזה מתרחשות גם עלילות הפריקוול "לפני האינקל" (Avant L'Incal), הסיקוול "אחרי האינקל" (Apres L'Incal), הספין-אופים "כת המטה-ברונים" (La Caste des Meta-Baron), וכוהני הטכנולוגיה (Technoperes) וכמה סיפורים קצרים נוספים, כגון מגאלקס (Megalex) וקאסטקה (Castaka).

חשוב לציין שכל אחת מהסדרות הללו מציגה סיפור עם התחלה, אמצע, וסוף. בשום מקרה אין סדרה אינסופית של עלילות משנה, כשעלילת הרקע אינה מסתיימת לעולם.

---

האינקל

הכל החל בשיתוף פעולה בין ג'ודורובסקי לאמן הנודע מוביוס (ז'אן ז'ירו), שכבר הוזכר לעיל.

האינקל – כמה כריכות

ז'אן ז'ירו כותב קומיקס מיינסטרימי, ומוביוס הוא האלטר-אגו שלו, שמשמש אותו לעבודות מדע בדיוני. מוביוס היה אחד ממייסדי כתב העת Métal Hurlant, שהפך בגרסה האמריקאית ל-Heavy Metal. הוא נחשב אחד מהאבות המייסדים של הקומיקס הפרנקו-בלגי, וראוי בהחלט למאמר משל עצמו. שיתוף הפעולה בין השניים החל בשנת 1978, כשפרסמו יחד ספר בשם "עיני החתול" (Les Yeux du Chat). שנתיים לאחר מכן הופיעה ב-Métal Hurlant דמות נלעגת, עם אף גדול, של בלש פרטי מדרגה נמוכה. מוביוס וג'ודורובסקי התעניינו אז בקלפי טארוט, והדמות, שמבוססת על קלף "השוטה" (the fool) נקראה "ג'ון דיפול". יש שטוענים שהמראה שלו נועד להזכיר את ז'ראר דפרדייה. זו היתה ההופעה הראשונה של סדרת האינקל.

גיבור הסדרה, כאמור, הוא ג'ון דיפול, בלש פרטי מדרגה R. הסיפור מתחיל ב"סמטת ההתאבדות", מרפסת שממנה קופצים המיואשים אל מעמקי העיר. משם הוא ממשיך לתאר עולם דיסטופי הנשלט על ידי ממשלת העיר ומשטרה קשוחה במיוחד. דיפול מבקר אצל לקוחה במפלסים התחתונים של העיר. הפגישה לא מצליחה לו כל כך והוא בורח ומאבד את דרכו. שם, באחד המסדרונות, הוא נתקל בחייזר גוסס שנותן לו את ה"אינקל" גביש מסתורי בעל כוחות אדירים.

צניחה חופשית – סמטת ההתאבדות

העלילה נפרשת לאט ואנו מגלים שמול הממשלה עומדים קבוצות מורדים, חייזרים ועוד, כולם מנסים להשתלט על האינקל. ברקע ניצב מסדר של קדושים תעשייתיים, הטכנו-כוהנים (Technoperes) שמעריצים את ה"אינקל השחור" – המשלים של האינקל המואר.

דיפול הוא לא בלש טוב במיוחד. הוא ניחן במזל ביש ובשיקול דעת לא מדהים. הוא אגוצנטרי, אמיץ, אבל לא מאד, והוא נבחר על ידי הגורל להציל את העולם. למזלו יש לו חיית מחמד שמצילה אותו שוב ושוב – דיפו (Deepo), תוכי מעופף מבטון, שמתגלה במקרים רבים כבעל תושייה רבה מזו של דיפול עצמו.

במהלך המנוסה מהכוהנים, שמוצגים כנציגי הרשע, דיפול מוצא את עצמו חובר לשורה של דמויות שגם הן מעוניינות למנוע מן הכוהנים לקבל את האינקל לידיהן, ועל ידי כך להציל את היקום מישות "הצל" הנוראה (la Tenebre). מאחר שהאינקל נמצא בידיו, הוא מוצא את עצמו בלב מערבולת פאן-גלקטית, כאשר כל מה שרצה הוא בסך הכל לחזור הביתה בשלום.

האינקל היא סדרת מדע בדיוני המשלבת רעיונות ניו-אייג'יים, טכנולוגיה מתקדמת ופנטזיה מוזרה. או אולי שילוב של אופרת חלל, סיפור מטאפיזי-פנטסטי וסאטירה. דיפול עצמו אינו גיבור, ואפילו לא אנטי-גיבור. הוא לא מניע את העלילה כלל, אלא מונע על ידה והדברים פשוט קורים לו. הוא עצמו נשאר כמעט מנותק מכל התרחשות. ג'ודורובסקי טווה עלילה מטורפת, מלאת המצאות והומור שחור, והמון סיטואציות מביכות ומוזרות שדרכן ג'ון דיפול מועד. אין בספר כמעט אף דמות שאִתה יכול הקורא להזדהות למעט דיפול, שגם הוא כאמור אינו דמות הגיבור הרגילה. השילוב של עלילה מהירה, חזקה ומהודקת, עם דמות ראשית אנמית למדי, יוצרת אווירה ניהיליסטית, ואף צינית במקצת.

ג'ון דיפול וחבורתו

העבודה הגרפית של מוביוס מביאה לעולם הזה אלמנטים שכבר השתמש בהם בעבודות קודמות שלו, והם משתלבים כאן באופן מדויק. הערים התלת-ממדיות והמכוניות הטסות שאנו מכירים מ"האלמנט החמישי" הופיעו הרבה קודם ב"מחר הארוך" (The Long Tomorrow), את הציפורים המשונות עם הכנפיים העירומות והראש המחודד ראינו כבר ב"ארזאק" (Arzach) ובפרק הסיום של הסרט "רוק בחלל", הגבישים פולטי האור כמעט מועתקים מ"הגביש הקסום" (The Magic Crystal). את חלקם פגשנו בסרטים אחרים שעליהם עבד, כמו ה"הנוסע השמיני". גם האיורים שלו לפרויקט "חולית" של ג'ודורובסקי שהוזכר קודם, מדגימים היטב את סגנונו של מוביוס.

מוביוס וג'ודורובסקי אף תבעו בזמנו את לוק בסון, במאי "האלמנט החמישי" על העתקה של אלמנטים גרפיים מ"האינקל" (אף שמוביוס עצמו היה שותף לעבודה על "האלמנט החמישי") אך הפסידו בתביעה. אין ספק שלפחות שמו של הספר האחרון בסדרת האינקל – "המהות החמישית" (La Cinquième Essence) – דומה לשם הסרט של בסון. יותר מאוחר ג'ודורובסקי עצמו טען טענה מעורפלת שהשתמע ממנה שהתביעה היתה לא במקומה. הוא אמר שיוצרים אינם ממציאים את עבודותיהם אלא שואבים אותם מתוך מאגר תת-מודע קולקטיבי ויוצרים להם פרשנויות אישיות.

הסיפור של האינקל הסתיים לאחר שישה ספרים שפורסמו בשנים 1981-1989. לאחר מכן כתב ג'ודורובסקי את סדרת "לפני האינקל", שבה מופיע ג'ון דיפול הצעיר. הצייר היה זוראן ינייטוב (Zoran Janjetov). בשנת 2000 חזר מוביוס אל הג'ודוברס והאינקל לציור של סדרה נוספת, הפעם סיקוול בשם "אחרי האינקל". התכנון המקורי היה לסדרה בת שישה כרכים, אך היא ננטשה לאחר שיצא הכרך הראשון בשנת 2000, עקב עומס עבודה של מוביוס. בשנת 2008 החלה לצאת סדרה "אינקל סופי" (Final Incal) שמשלימה את הסיפור שהחל מוביוס לצייר, אבל במקום ששת הכרכים שתוכננו לסדרות שקדמו לה, הופיעו לבסוף שניים בלבד. לעבודה הגרפית נבחר חוזה לדרון (José Ladrönn).

---

כת המטא-ברונים (La caste des Méta-Barons)

סדרה זו היא ספין-אוף ראשון של סדרת האינקל. הסדרה נכתבה על ידי ג'ודורובסקי וצוירה על ידי חואן גימנז (Juan Gimenez) הארגנטינאי. היא מספרת את הסיפור של המטא-ברונים, שושלת של הלוחמים החזקים ביקום, שהאחרון שבהם מופיע בסדרת האינקל, כאחד מבני חבורתו של ג'ון דיפול.

כלי הנשק של המטא-ברון

הסדרה מוצגת כסיפור שמספר הדרואיד טונטו (Tonto) לדרואיד לות'אר (Lothar) שהוא מין רובוט "ילד", אף שבמידותיו הוא הגדול בין השניים. הסיפור פורש את היסטוריית המשפחה של אדוניהם ואת ימי הזוהר של שושלת המטא-ברונים. הסדרה מספרת על קורותיהם של חמישה דורות של מטא-ברונים. זוהי פנטזיית מדע בדיוני בקנה מידה אינטר-גלקטי, שהיא אופרת חלל עם אלימות אכזרית, עצב, אובדן וכל הדברים שהופכים סדרת קומיקס לטובה. הצגת הסיפור כדיאלוג של רובוטים מאפשרת כמובן משפטים מתבקשים כמו "חכה 0.0016 שניות, אני לא מבין משהו", וקללות המערבות את הוריהן של הדיודות במעגלים המודפסים שלהם.

טכניקת הסיפור הזו, של עלילה המסופרת בהווה העתידי, על העבר העתידי, נפוצה מאד בסיפוריו של קורדוויינר סמית, שנראה שגם הוא השפיע מאד על ג'ודורובסקי. חוקרי ספרות טוענים שזהו מבנה טיפוסי לסיפורי עם סיניים, מה שמשתלב היטב עם המטא-ברונים ועם החשיבות שהם מייחסים לאמנויות הלחימה והמלחמה.

לות'אר וטונטו

שני השמות, לות'אר וטונטו, הם מחוות ברורות לדמויות משנה מסדרות אמריקאיות ישנות. לות'אר הוא שמו של העוזר השחור של מנדרייק בסדרה מנדרייק הקוסם (Mandrake the Magician), שפורסמה בארה"ב בשנים 1934-1964. טונטו הוא העוזר האינדיאני של "הנוטר הבודד" (The Lone Ranger), סדרת תסכיתי רדיו, המתרחשת במערב הפרוע, שזכתה גם לגרסאות טלוויזיה, קולנוע, וכמובן ספרי קומיקס. שני הרובוטים שמספרים כאן את הסיפור, גם הם דמויות משניות בעלילה, אך הם מאפשרים את סיפור המסגרת ובזכותם אנו זוכים לשמוע את הסיפור.

תארי אצולה הופיעו בשימוש נרחב בסדרת "חולית" של פרנק הרברט, שכבר הוזכר כאן כפרויקט האבוד של ג'ודורבסקי. הסיפורים של סדרת המטא-ברונים שואבים משם עוד כמה רעיונות. גם כאן יש פוליטיקאים מושחתים וקונספירציות נכלוליות, גם כאן יש כוכבים שלמים המתמחים בדבר אחד, ובמיוחד, יש אחווה של נשים עם שם ערבי. אנגהאר, המטא-ברון השלישי, נולד כתוצאה מתוכנית שטנית של אחוות השבדא-עוּד (Shabda-Oud) ליצירת יצור עילאי שהוא אנדרוגינוס. הונוראטה, שהיתה אחת מכוהנות המסדר, נשלחה להוליד את האנדרוגינוס. היא התאהבה במטא-ברון ובחרה להפר את הפקודה, ללדת בן ולהיעזר בו כדי להילחם באחווה ולחסל אותה. כל זה מזכיר בצורה חשודה את החלטתה של הגבירה ג'סיקה מחולית, ולא במקרה, כפי הנראה. יש בסדרה הֶבֵּטִים נוספים המזכירים את "חולית", ובהם העיסוק הרב בשיבוטים ובאיברים מלאכותיים, בפיתוח כלי נשק להתנקשות ועוד.

אות'ון פון סאלזה (Othon von Salza), שיהפוך להיות מייסד שושלת המטא-ברונים, היה במקור בנו המאומץ של ברון על כוכב השיש קאסטקה (Castaka). אנשי קאסטקה מתפרנסים משיווק גושי שיש לבניין ארמונות בכל רחבי הגלקסיה. יש להם סוד עליו הם מגנים בקנאות – ה"אפיפיט" (l'epyphite) – שמן אנטי-גרביטציוני מיוחד המשמש להרמת גושי השיש ולשינועם. לאחר משלוח שיש גדול, הברון מקבל במתנה סוס ששובט בהנדסה גנטית. יש כאן עוד התייחסות ברורה לקורדוינר סמית. בסיפור On the Gem Planet פוגש קאשר אוניל סוס אלפי שנים אחרי שנכחדו כל הסוסים. חבורת פיראטים מנסה לגנוב את הסוס יקר המציאות ובמהלך הקרב, בתוך ערפל סמיך, אות'ון יורה בטעות בבנו. מרוב צער הוא לא נזהר מספיק, וצרור שפוגע בבטנו התחתונה הופך אותו מסורס. השושלת נוצרה מלוחם אדיר נטול כל יכולת להוליד יורשים ולייסד שושלת. מכאן מתחילה האגדה, וזה המקור למנהגי השושלת.

המטא-ברונים – שיבוטים שלא כדרך הטבע

בדרך שבה המטא-ברונים באים לעולם חייב להיות מרכיב לא טבעי. מטא-ברון נוצר בדרך כלל משיבוט של הברון הקודם, לפעמים תוך גילוי עריות עם אמו. הנחיה זו נגזרת מחוסר היכולת של אבי השושלת להעמיד יורש בדרך טבעית.

על כל מטא-ברון לעבור עוד בינקותו חוויה כואבת, שבה אביו כורת איבר מגופו. זה נעשה כדי ללמד אותו התמודדות עם כאב קיצוני. זו כמובן הזדמנות מצוינת להתקין איבר מלאכותי במקום זה שנכרת וכך ליצור לוחם בעל יכולות חדשות. כל מטא-ברון הוא, לפיכך, הוא קיבורג. מכיוון שאות'ון היה מסורס, ליורשו אנגהאר נכרתו כפות הרגליים, "ראש פלדה" לא דורש הסבר, לאגהורה חסרה יד ול"חסר-שם" חסרים אוזן וחלק מאונת המוח השמאלית.

בנו של מטא-ברון הופך למטא-ברון בעצמו בטקס שבו הוא קורא תיגר על אביו ומנצח אותו בקרב לחיים ולמוות. לכל מטא-ברון עשויים להיות בנים רבים, אך יורשו יהיה הראשון מביניהם שיביס אותו בקרב. שיטת הקרב עשויה להיות אחת מרבות, החל בקרב פנים אל פנים עם נשק או בלעדיו, וכלה בקרב חלל בין ספינות אישיות. מכיוון שכל מטא-ברון מביס את אביו, הרי שכל מטא-ברון הוא החזק ביותר שהיה בשושלת, הלוחם החזק ביותר ביקום והוא גם המטא-ברון היחיד בזמנו.

טקסי חניכה משפחתיים

למטא-ברונים קוד של כבוד הנקרא בושיטאקה ומבוסס על הבושידו, כללי ההתנהגות של הסמוראים היפנים. הקוד דורש ניצחון בכל הֶבֵּט, בכל דבר ובכל מחיר. פשרה או משא ומתן לא יעלו על הדעת, ובכל עימות יש שתי ברירות בלבד: נצחון או מוות. כדי להשיג זאת צריך המטא-ברון להתנתק מהשפעת רגשותיו, כך שאם יתעורר הצורך, הוא יוכל להקריב גם את הקרובים אליו ביותר על מנת להשיג את המטרה ולנצח. ברור שהצגת הצורך בהתנתקות מן הרגש נובעת ישירות מרגע אובדן הריכוז של אבי השושלת, שהביא לפציעתו.

המטא-ברונים משקיעים זמן ומשאבים כדי לפתח כלי נשק חדשים, יותר מאשר בתרגול אמנויות לחימה. מכיוון שכך, כלי הנשק המטא-ברוניים מגוונים ומכסים טווח רחב של טכנולוגיות: לייזרים מושתלים באברים קיברנטיים, ראשי נפץ גרעיניים נאנוטקיים, חרבות של קרינה ואש, ספינות חלל ועוד. שוב, התפתחות טבעית מן הקרב הראשון של אות'ון נגד חבורת הפיראטים, שגרם לחוסר האמון הבסיסי באמנויות לחימה ככלי נשק שיכול להבטיח נצחון.

הסדרה המקורית הסתיימה לאחר שמונה כרכים, ששמותיהם כשמות אנשי השושלת. מאז יצאו כבר שני ספרים וכרך ראשון בסדרה השייכים ל"ספין-אופים מסדר שני", יצירות נגזרות מסדרה שהיא בעצמה ספין-אוף.

דו-קרב בין אב לבן

בשנת 2007 יצא כרך ראשון בסדרת פריקוול לסדרת המטא-ברונים, בשם קאסטקה, כשמו של כוכב המוצא של המטא-ברון הראשון. מכיוון שהצייר המקורי, חואן גימנז, היה עסוק מדי, את הסדרה החל לצייר דאס פאסטורס (Das Pastoras), שמו הספרותי של האמן הספרדי חוליו מרטינז פרז (Julio Martínez Pérez).

בספטמבר 2008 יצא כרך ספין-אוף אחד בשם "כלי הנשק של המטא-ברון" (Les Armes du Meta-Baron), שצויר על ידי ינייטוב, שעמו כבר שיתף ג'ודורובסקי פעולה בסדרת הטכנו-כוהנים ובסדרת "לפני האינקל".

---

הטכנו-כוהנים (Les Technopères)

הטכנו-כוהנים, שהופיעו בסדרת האינקל כאויבי האינקל המואר ועובדים את האינקל האפל, זכו לסדרה משל עצמם. כאן נגלל סיפורה של הטכנו-כנסיה, תוך מתח מתמיד בין זוגות הפכים.

הסיפור מוצג דרך זכרונותיו של אלבינו, בנה של הכוהנת הגדולה של מסדר, שמתחברים בו מדע ודת, מבנה היררכי של כנסיה נוצרית עם מחשבי על ומשחקי מציאות וירטואלית. אלבינו נולד כחלק משלישיה כשחבורת פיראטים אנסו את אמו. מכיוון שלא היתה עוד בתולה, היא הועברה מתפקידה ומגדלת את אחד האחים – אלמרגו (Almagro) – כנסיך מפונק המתעלל באחיו. לשני האחרים, שהם מוטנטים, היא מתייחסת בתערובת של שנאה ותיעוב. אלבינו, שהוא כשמו, לבקן, ואחותו אוניקס (Onyx), בעלת ארבע הידיים, גדלים כמשרתים. חלומו הגדול של אלבינו הוא להפוך לטכנו-כוהן הגדול וליצור עולמות וירטואליים להנאתם של המאמינים. החלום שלו הופך נלעג אם הוא מוצג באור מעמדו האמיתי: מוזח דחוי, בן לאם רשעה שכל מעייניה נתונים לנקמה בפיראטים ובעולם. יתרה מזו, אלבינו ואחותו משמשים עבורה תזכורת מתמדת לאונס שעברה.

טכנו-כוהנים – אלימות מוחשית

בספר הראשון העלילה מתקדמת בשני צירים. באחד, אלבינו מתקבל ללימודי הדת, למרות כל הסיכויים, ומשתמש בשרתים האדירים של הכנסיה כדי לתת דרור ליצירתיות שלו. במקביל, אנו עוקבים אחרי בני משפחתו, שיוצאים בספינת חלל לבקש נקמה. הסיפור כולו בנוי כתקבולת בין המתרחש בעולם הפנימי, הווירטואלי, ובחלל החיצון, האמיתי. אלבינו עתיד לגלות במהלך לימודיו סודות שמורים ביותר, וככל שהעלילה מתקדמת והוא עולה בסולם הדרגות הכנסייתי הולכת ומתבררת לו אמת נוראה.

ג'ודורובסקי ממשיך גם בסדרה זו לבנות את המציאות המרהיבה שלו, המשלבת בין טכנולוגיה היי-טקית לבני אדם לואו-טקים. מה שמניע את הטכנולוגיה הם בני האדם, ומה שמניע את אלה הוא שילוב של רעב לאלימות וסקס, תאוות שלטון ותאוות בצע. הספרים משופעים בסצנות של אלימות. אונס, סירוס וכריתת איברים המוצגים באופן מוחשי מאוד, והסדרה אינה מומלצת לבעלי לב חלש. עבודתם של האמנים זוראן ינייטוב ופרד בלטראן (Fred Beltran) מדויקת ומפורטת, נופי החלל והעולמות, ספינות החלל והארכיטקטורה מדהימים, והמציאות הווירטואלית עמוסה הצגות סימבוליות מעניינות המתקשרות לרעיונות אחרים בסיפור.

בסך הכל כוללת הסדרה שמונה ספרים שיצאו בין השנים 1998-2006. הספרים מלווים את אלבינו מילדות ועד זקנה ומאירים בתוך כך פן נוסף בג'ודוברס, על ידי תיאור מפורט של המתרחש מאחורי הקלעים של ארגון סודי אחר.

מציאות וירטואלית

---

מגאלקס (MÉGALEX)

מגאלקס הוא כוכב תעשייתי קר, ללא נשמה ולב, הנשלט על ידי אליטה מיוחדת. יש רק שני אזורים שעדיין לא נכבשו על ידי השלטון: האוקיינוס הגדול והיער הגדול. המשטר משתמש בכל האמצעים שברשותו כדי להחיל בעולם את "המודל האורבני והקידמה התעשייתית". על מגאלקס הדיוק הוא קיצוני. מתרבים על ידי שיבוט ומניפולציה גנטית, ולכל שיבוט מוקצבת מכסה של ימי חיים, החל מ-400 ימים לשוטרים הפשוטים ועד 4,000 שנים למלכה. לרוע המזל (או למרבית המזל, תלוי בנקודת המבט), לא הכל מתקדם על פי התכנית. למרות התכנות מלידה, אינסטינקט ההישרדות של אוכלוסיית השוטרים גורם להם לפרוץ במרד כשיום המוות המתוכנת שלהם מתקרב ולנסות לערער את הסדר הקיים. ואם חסרו למלכה צרות, הרי שטעות בשכפול גורמת ליצירת שוטר אנומלי, שנראה כמו כל שוטר, אבל גובהו מגיע לשלושה מטר. זהו גיבור הסיפור, הזוכה לשם, המעליב משהו, "האנומליה" (L'anomalie – שמו של הכרך הראשון בסדרה).

סדרה זו, בשלושה כרכים, מתארת את מאבקם של המורדים והאנומליה במעמד השולט, בניסיונם להפיל את הדיקטטורה התעשייתית. הסיפור, כרגיל, נכתב על ידי ג'ודורובסקי, וגם הוא, וגם הדמויות בו הם ג'ודורובסקי טיפוסיים. השוטר הענק מגלה ארגונים תת קרקעיים סודיים, עם מסורת, קודי התנהגות, אגדות מוזרות וכל מיני רעיונות שכבר הוצגו בעבודות קודמות בצורות קצת שונות.

מגאלקס – ארגונים תת-קרקעיים סודיים

הפעם בחר ג'ודורובסקי לשתף פעולה עם אמן המחשב פרד בלטראן, שהיה אחראי על הצביעה בסדרת הטכנו-כוהנים. המראה הגרפי שונה ממה שראינו עד כה. יותר פשטני, פחות חפשי, מאד מדויק וסימטרי. גם כאן יש אלימות גרפית מאד ועירום, אבל הרי כבר התרגלנו לזה.

מגאלקס, שלא כמו יתר הסדרות, אינו מוכרח להיות חלק מהג'ודוברס, והקשר שלו לסדרות האחרות אינו ברור. אין בו דמויות שמשחקות תפקיד בסיפורים אחרים, ולא ברור באיזה זמן הוא מתרחש. בשעה שברור שסיפורי המטא-ברונים והטכנו-כוהנים התרחשו לפני האירועים המתוארים בסדרת האינקל, הארועים במגאלקס מנותקים. יחד עם זאת, אותם מאפיינים של סיפורי הג'ודוברס האחרים נמצאים גם כאן. גם כאן יש אנטי-גיבור שנקלע אל תוך מאבק נגד רצונו, כמו ג'ון דיפול וכמו אלבינו. גם כאן מגלה הגיבור אמיתות נוראות על הדרך בה העולם נוהג, כמו המטא-ברונים לדורותיהם, כמו אלבינו וכמו דיפול. ולבסוף, גם כאן מתגלים מסדרים סודיים, כתות עתיקות וטקסים, סימבוליזם וכל מה שעוטף אותם, בדיוק כמו בסיפוריהם של אלבינו ושל דיפול.

לא בהכרח חלק מהג'ודוברס – מגאלקס

---

מה הלאה?

יש כמה סדרות חדשות שעליהן שוקד ג'ודורובסקי בימים אלה. אחת מהן, כאמור, היא סדרה שמספרת את השנים המקדימות לסיפור המטא-ברונים.

סוף דבר

ג'ודורובסקי כבר אינו צעיר, כבן שמונים. לצד עבודה על סדרות ג'ודוברס חדשות הוא מרצה בכנסים על קומיקס ועל מדע בדיוני. למרות האיבה שעוררו עבודותיו המוקדמות, וההכרה הנקודתית המוגבלת שזכה לה בעבר מקהל מצומצם של מבקרי אמנות ואמנים קונספטואליים, יצירת הג'ודוברס העלתה אותו לרמה של כוכב על בסצנת הקומיקס הבדיוני-פנטסטי בצרפת, ובעקבות זאת, גם בשאר העולם.

---

רשימת הספרים:

• האינקל – L'Incal
• האינקל השחור – L'Incal Noir
• האינקל המואר – L'Incal Lumière
• זה שמתחת – Ce qui est en bas
• זה שמעל – Ce qui est en haut
• המהות החמישית I: גלקסיה חולמת – La cinquième essence (1): Galaxie qui songe
• המהות החמישית II: כוכב הלכת דיפוּל–La cinquième essence (2): La planète Difool

ספרי האינקל יצאו באנגלית בשני כרכים:

• The Incal #1: The Epic Conspiracy
• The Incal #2: The Epic Journey

פריקוול: לפני האינקל – Avant l'Incal
(1988-1995)

• להתראות אבא – Adieu le père
• בלש פרטי "דרגה ר" – Détective privé de "Classe R
• קרוט! – Croot!
• אנרכופסיכוטים – Anarchopsychotiques
• ויסקי, SPV והומאופוטים – Ouisky, SPV et homéoputes
• סמטת ההתאבדויות – Suicide Allée

סיקוול: אחרי האינקל – Apres l'Incal
(2000)

• החלום החדש – Le nouveau reve

סיקוול: אינקל סופי –Final Incal
(2008- ?)

• ארבעה ג'ון דיפול – Les Quatre John Difool
• אנדרוגינוס קפריזי (טרם פורסם) – L'Androgyne Capricieux

כת המטא-ברונים – La caste des Méta-Barons
(1992-2003)

• אותון הסבא רבא רבא – Othon le Trisaïeul
• הונוראטה הסבתא רבתא רבתא – Honorata la Trisaïeul
• אנגהאר הסבא רבא – Aghnar le Bisaïeul
• אודה הסבתא רבא – Oda la Bisaïeule
• ראש פלדה הסבא – Tête-D'Acier l'Aîeul
• דונה ויצ'נטה גבריאלה דה רוקה הסבתא – Doña Vicenta Gabriela de Rokha l'Aïeule
• אגהורה האמא-אבא – Aghora le Père-Mère
• אין-שם, אחרון המטא-ברונים – Sans Nom, le dernier des Métabarons

המטא-ברונים – La caste des Méta-Barons
(1992-2003)

• חייטי השיש – Les Tailleurs de Marbre
• המצודה האחרונה – Le Bernier Bastion

פריקוול: קאסטקה – Castaka

• דאיאל מקסטקה– Dayal de Castaka

ספרים חיצוניים לסדרה:

• בית האבות – La Maison des Ancetres (2000)
• כלי הנשק של המטא-ברון – Les Armes du Meta Baron (2008)

הטכנו-כוהנים – Les Technopères
(1998-2006)

• מכינה טכנו – La Pré-école Techno
• בית ספר לענישה אין-תקווה – L'Ecole pénitentiaire de Nohope
• משחקי פלנטה – Planeta games
• הלקטרז, כוכב התליין – Halkattrazz, l'étoile des Bourreaux
• כת הטכנו-בישופים – La secte des Techno évêques
• סודות הטכנו-ותיקן – Les secrets du Techno-Vatican
• המשחק המושלם – Le Jeu parfait
• הגלקסיה המובטחת – La Galaxie Promise

מגאלקס – Megalex
(1999-2008)

• האנומליה – L'anomalie
• המלאך הגיבן – L'ange Bossu
• ליבה של קבאטה – Le Coeur de Kavatah

---

"ג'ודורובסקי יפוצץ'ך ת'מוח"

חולית של ג'ודורובסקי – הסרט שלא היה

ספרי "כת המטא-ברונים" באתר ההוצאה

מאמר על ג'ודורובסקי והג'ודוברס (אנגלית)

הספר הראשון בסדרת מגאלקס, גרסת הפלאש

טריילר לסרט "האינקל" – עוד סרט שלא נעשה

האינקל – מתוך אתר ההוצאה

המטא-ברונים – מתוך אתר ההוצאה

הטכנו-כוהנים – מתוך אתר ההוצאה

כל ספרי ג'ודורובסקי – מתוך אתר ההוצאה

ולריאן – מאמר

ז'אנר הקומיקס הצרפתי-בלגי