ספר ראשון בסדרת "הרואים למרחק"
כיצד זוכה אדם להתגלגל למשרה מפוקפקת וידועה לשמצה ולהפוך לרוצח מלכותי? התשובה מצויה בסיפור חייו של פיץ, בן ממזר לשושלת הרואים למרחק בממלכת שש הדוכסויות. זכרונו הראשון והמעורפל של פיץ מתחיל אי שם בגיל שש, בלילה ש נטש אותו סבו במקום הקרוי טירת הצבי. זכרונו היחיד מאמו הוא קולה הצעיר המתחנן בפני סבו שלא יפריד בינה לבין בנה.
"שוליית הרוצח" הוא הספר הראשון בטרילוגיית "הרואים למרחק". פרט לכך הוא גם ספר הביכורים של הסופרת מייגן לינדהולם, המוכרת יותר בשמה הספרותי רובין הוב. הספר כתוב כולו בגוף ראשון, מפיו של פיץ המבוגר הכותב את זכרונותיו. בעת הכתיבה נראה כי פיץ שרוי במצוקה ובייאוש, וכנראה גם חולה מאוד. הספר אינו שופך אור על נסיבות המצוקה, ואנו זוכים בו להצצה חטופה בלבד בתחילת הספר ובסופו. המסתורין יחשף בהדרגה בשני הספרים הבאים החותמים את הטרילוגיה.
בהיותו חלק ראשון בסדרה, הספר מתמקד בעיקר בילדותו ובנערותו של פיץ. בתוך כך מתגולל סיפור נוגע ללב על ילד בודד הגדל ללא אב ואם, שכן זהותה של אמו מוסתרת ממנו ואביו יורש העצר אביר (כן, זה שמו) נותר מרוחק. מי שמגדל אותו בפועל הוא בוריך, האדם הקרוב והנאמן ביותר אל הנסיך, אשר מופקד גם על גידול כלבי הציד המלכותיים, הבזים והסוסים, ומסור אליהם מאוד. אך בוריך מורגל בגידול גורי חיות, לא ילדים קטנים. בהיעדר חברה אחרת, ממלא פיץ את בדידותו בעזרת גור הכלבים החמוד והנאמן רחרחני, ההופך לרעו הקרוב ביותר וצילו הבלתי נפרד.
בהדרגה מתברר לנו, מבעד לעיניו של ילד בן שש, כי פיץ ירש מהוריו כמה תכונות יוצאות דופן: מאמו פשוטת העם ירש את "הבינה העתיקה": היכולת לחלוק את נפשו ומוחו עם החיות, לדבר אתן ולחוות את העולם דרך חושיהן. בה בעת, מאביו רם המעלה ירש את "האמנות": יכולות מנטליות המאפשרות לו להשפיע על הסביבה. ההכשרה המלכותית האכזרית באמנות זו תעלה לו במחיר יקר בהמשך הסיפור.
בוריך הוא היחיד המבחין בקשר המיוחד והחזק בין פיץ לרחרחני, ומצליח לזהות את הקשר שלו אל הבינה העתיקה. מכיוון שהוא תופס את הבינה הזו כסוג של תועבה ברברית, הוא מפריד בין השניים ללא כל התראה, אובדן שמשפיע על פיץ בצורה קשה לאחר שנותק מאמו בדרך דומה, זמן לא רב לפני כן. בוריך עצמו נותר מגנו היחיד והנאמן, גם אם לעתים פיץ אינו מודע לכך. בתוך כך, אנו לומדים להכיר את הבדידות העמוקה המלווה את חייו של פיץ, את רצונו להשתייך ולהיות נאהב, ותוהים על זהות הוריו ומדוע נטשו אותו.
למרות היותו ממזר, המלך ערמומי (שוב, זה שמו. שמות בני המלוכה נגזרים מתכונתם הבולטת) משאיר אותו בארמון, ומוצא לו שימוש מועיל וחשוב – הוא יוכשר להיות מחליפו של הרוצח המלכותי הזקן. בהיותו נכד ממזר למלך, נאמנותו לבית המלוכה מובטחת, ומכיוון שאינו מוכר רשמית כבן למשפחת המלוכה, ניתן יהיה לנצל אותו למשימות שהדיפלומטיה לבדה אינה יכולה לפתור: הסרת אנשים לא רצויים מהדרך.
ואכן, פיץ הבודד והנואש להשביע רצון מקבל על עצמו להיות חניכו של הרוצח צ'ייד, וכך שוקע בתככי החצר. באופן מפתיע, דווקא צ'ייד יתגלה כאחד האנשים הישרים והאמינים ביותר בחייו ויהפוך לדמות המשמעותית בחייו, לצד בוריך. פיץ חי את חייו הסודיים כשוליית הרוצח בלילה, אך נאסר עליו לספר על כך לנפש חיה, אף לא לבוריך. בגילו הצעיר הוא אינו מודע עדיין לגודל כוחו ולעוצמת כשרונותיו המיוחדים.
והרי המתכון להכנת רוצח נאמן: קחו ילד עזוב ממוצא רם, רצוי בעל יכולות נדירות ועל טבעיות, קנו את נאמנותו על ידי ניצול רצונו להשתייך ורגשות הנחיתות שלו, הכשירו אותו היטב באומנות החמקמקה של דיפלומטיית הסכין. הגישו חם.
עוצמתו של הספר טמונה בתיאור האמין של המאורעות מבעד לעיניו הנבונות אך הילדותיות של פיץ. הוב מצליחה לעורר הבנה והזדהות עם הפחדים, חוסר הבטחון, והכמיהה לשייכות של ילד צעיר, אשר עדיין אינו מודע לכוחו, ועם ההתמודדות שלו עם התככים האינטרסנטיים של עולם המבוגרים. יחד עם פיץ אנו עוברים באופן טבעי את שלבי ההתבגרות וההשלמה עם הנסיבות, כפי שהיה חווה אותם ילד, וללא רגשנות מיותרת.
נוגעת ללב במיוחד נקודת המבט המעניינת שמציעה הסופרת לתפקיד הרוצח המלכותי, וכיצד גם אנשים טובים עשויים להתגלגל לתפקיד זה ולהילכד בו, כשהם מתומרנים על ידי כוחות גדולים מהם. אהבתי במיוחד גם את הקשר המיוחד של פיץ עם החיות, ואת התפקיד החשוב שאלה תופסות בחייו.
למרות הזווית המקורית הזאת, העלילה בספר חוזרת במידה רבה על תבניות המאפיינות ספרי פנטסיה רבים: כביכול מדובר בעוד סיפור על ילד פשוט ממוצא רם, בעל יכולת נסתרת, העובר הכשרה סודית בדרכו לגדולה. עליו לעבור תלאות עד שיכירו בערכו ויגיע אל המנוחה ואל הנחלה. למי שאוהבים סיפורים כאלה כמוני, התבניתיות הזו לא תיצור בעיה של ממש.
החסרון העיקרי בספר טמון בעיצוב העולם שלו – העתק חסר ייחוד של אותו עולם ימי ביניים שטחי המתואר בספרי פנטסיה כה רבים. חסרים בו עומק, מורכבות ופרטים ייחודיים משמעותיים שיבדילו אותו מאינספור ספרים דומים ויעניקו לו גוון קצת יותר קסום ומקורי. נדמה כאילו כל תכליתו של העולם ספר היא לשמש תפאורה דהויה לסיפור חייו של פיץ, דבר הפוגם בהנאה מהספר. בנוסף, זולת פיץ, בוריך וצ'ייד, יתר הדמויות שטוחות ולא מצליחות לעורר עניין רב.
למרות חסרונות אלו, הסיפור נעים לקריאה ומהנה, ומומלץ לאוהבי הז'אנר. התרגום לעברית מצוין וכתוב בשפה יפה וקולחת.
ספינת קסם – ביקורת
הספר דורג במקום ה-18 ברשימת ספרי הפנטסיה הגדולים של ויינט
"התרגום לעברית מצוין"?
הסיפור שתפס אותי הוא הסיבה היחידה שהספר עומד אצלי על המדף עד היום. העברית בו היא מחפירה גם ברמת הדקדוק וגם ברמת האיות וזה בלי לספור טעויות עם/אם וכדומה שמהן כבר נואשתי.
זכור לי שבזמנו הוקסמתי במיוחד במשפט על סכין שמתחילה את המשפט כנקבה, ממשיך כזכר ושבה להיות נקבה בדיוק לפני הנקודה.
התרגום ב*כל* הספרים של רובין הוב בסדרה הזו ובשתי הסדרות הבאות הוא מחפיר.
עד כדי כך שבשלב כלשהו נשברתי ועברתי לאנגלית.
התרגום מחפיר, כמו שניתן לראות כבר מתרגום הכותרת, שהמילה המשמשת בה באנגלית היא Assasin(מתנקש) ולא Murderer(רוצח).מעבר לזה, כמי שקרא את הספר באנגלית אני מחשיב אותו לספר קשה מאוד לתרגום, מאחר שהסופרת משתמשת ב"טריקים" שהשפה העברית מקשה עליהם, אם היא מאפשרת אותם בכלל- השמות הם בדר"כ במשלב גבוה הרבה יותר מהשפה המדוברת בספר, לדוגמא, דבר שקשה לתרגם בשל עוני המשלבים בעברית.בנוסף, מצאתי את העולם בנוי לתפארת- אמנם הוא עולם ימי בינימי לא יוצא דופן במיוחד מבחינת הטכנולוגיה, אבל רובין הוב בנתה את התרבויות בהרבה אהבה ותשומת לב מדהימה לפרטים, כשקראתי את הסדרה(באנגלית, אני חייב לציין)התפעלתי במיוחד מהקטעים הקטנים שמקדימים כל פרק וכוללים סיפור, פואמה קצרה או הערה היסטורית.הם היו אחד מהגורמים שגרם לי להרגיש שהעולם חי ונושם.
אני מסכימה שבאנגלית הספרים תמיד הרבה יותר טובים – השפה עשירה יותר, תרגום השמות לא מדוייק וכו'. אבל לומר שהתרגום מחפיר זה קצת מרחיק לכת. קראתי תרגומים גרועים יותר. השפה בתרגום זה היא יפה וקולחת. בכל מקרה הזמנתי את הספר השני באנגלית על מנת להשוות 🙂
העולם מועמק היטב בשתי הטרילוגיות הבאות ונותר בי הרושם שהסופרת בחרה להעניק בטרילוגיה ראשונה זו את המלוא הבמה לסיפור של פיץ ולא לעולם בו הסיפור יושב. די קל להתחבר לעולם ימי ביניימי שבלוני למדי שכזה ולכן הוא מהווה רקע ניטרלי למדי לעלילה כזו ואין חשש שיגנוב את ההצגה.
התרגום רצוף שגיאות מכל סוג שהוא, מגושם, נשמע כמו אנגלית במילים עבריות, מפגין הבנת נקרא נמוכה, נטול עריכה, ועוד ועוד.
הצלחתי לצלוח אותו רק בזכות העלילה המצוינת, ומיד הזמנתי את כל יתר הסדרה באנגלית. החצי השני שלי עוד נלחם עם הספר השני, אבל בסוף נשבר ועבר לאנגלית.
מצד שני – ככה זה באסטרולוג.
התחלתי לקרוא את הספר השני, ויש לי הרגשה שהתרגום של הספר השני ירוד במידה ניכרת לעומת הראשון. זה גם לא אותם מתרגמים בשני הספרים. עם הראשון באמת שלא הייתה לי בעיה, אך השני אכן די גרוע.
תרגום קלוקל זו מכת מדינה פה, הרבה בתחום המד"ב והפנטזיה, אבל לא רק. כשאין לך את הספר בשפת המקור, אתה יכול רק לנחש למה באמת התכוון המשורר.
עזבו תרגום בצד.
מדובר באחת הטרילוגיות (כפול 3) הכי טובות שאי פעם נכתבו
יותר מפוטר ושות'
יותר מהוביט ושות'
יותר מכל פנטזיה אחרת
רובין/מייגן היא גאון
המבין יבין
אורן, אני מסכימה! מזמן לא קראתי ספר פנטזייה שנהניתי ממנו כל כך גם כמבוגרת. אני חושבת שיצירתה של מייגן פשוט מעולה.
סיימתי את הטרילוגיה לפני כשבועיים.
כל מה שרע בתרגום כבר כתבו מעלי (ואפילו זה לא היה מספיק לתאר את החווייה המזעזעת).
אבל העלילה, אוי … תענוג, אחת הסדרות הטובות שקראתי בחיי, עומק היריעה, גם של העולם החיצוני וגם של העולם הפנימי של פיץ, איזה כייף גדול, עכשיו אני מחכה כבר להתחיל את הסדרות האחרות של הוב (ומקווה לא להתאכזב).
אני מסכים שהטרילוגיה טובה, אבל ממש לא אחת הטובות אי פעם. לא בזאנר הפנטזיה, ובטח שלא בספרות כולה.
לא חסרות סדרות טובות יותר, אך הטרילוגיה הזאת אכן טובה ומולצת.
אני היחיד שהוגה את burrich כבוריץ'(קראתי באנגלית)?
הממ…. סוגייה מעניינת
אבל בעברית תורגם בוריך
נדמה לי שבמקרה זה, בוריך הוא אכן התרגום הנכון…
כרגע סיימתי את קריאת סיפור החיים המופלא של קטל/פיץ-אביר/טום תלתל גירית. החל מסיפורו של שוליית המתנקש על שלושת כרכיו, וכלה בסיפורו של הליצן על שלושת כרכיו, ואני חייב להודות שהמרחב היצירתי שנפרש בספרות המשובחת הזאת, מגרה אצלי כל כך הרבה מימדים, החל מהמימד של הלוחם המקצועי, והמשך בתחום הרוחני של הבינה והאמנות, עד לנושא הרחב של פולטיקה ודיפלומטיה, בפרט המסר החשוב של בריתות בין תרבות האיים הנחשלת, לבין תרבות הדוכסויות המתקדמת. מכל מקום החשוב לי ביותר, הוא העומק של הדמויות, ושימת הלב הכל כך לא נפוצה בספרים אחרים, לכל נושא היצר, הרגש, והסבל האנושי העצום הכרוך בהגשמת חזון קוסמופוליטי. ניתן לראות כאן סופסוף פטריוטיות שלא כמילה גסה, ואת המחיר שלה, וגם את הרווחים הגדולים שלה. מצויין.
אשמח לתגובות moshehas@gmail.com
היי משה!
אני קראתי עד הספר השני – עשית לי חשק להמשיך 🙂
הטרילוגיה הטובה שקראתי בחיי. ספרים עשירים, מהנים, מרתקים, עצובים וסוחפים.
חובה.
נ"ב – התרגום באמת מתחת לכל ביקורת.
ממליצה בחום לקרא את הטרילוגיות לפי סדר הופעתן!
שוליית המתנקש
הספינות
וגורלו של ליצן
עכשיו יש לי את הספר הראשון של הדרקונים
כל הספרים מתחברים ולי זה הסתדר כי ברגע שיצא ספר בחו"ל- רכשתי אותו
דרך אגב- התחלתי לקרא את הטרילוגייה של האיש הזהוב בעברית וזה עצוב… ממש עצוב – כבר אמרו לפני , אבל לא ייתכן שנתנו את תרגום הספרים שלה בכל פעם למישהו אחר- ובכל זאת בכל פעם עושים עבודה כל כך עצובה בתרגום
פשוט מוריד כל כך מההנאה
לפחות לטעמי- עדיף לקרא באנגלית.
וגם אני קראתי לאב המאמץ בוריץ ולא בוריך..
היי כולם,
אם אהבתם את הביקורת שלי, אז אתם מוזמנים לבקר גם בבלוג שלי שיש בו בעיקר ביקורות קומיקס:
http://eilonvi.wordpress.com
שישה ספרים מדהימים! אף ספר שקראתי או סידרה לא הצליחו לכבוש אותי כמו זאת.
אהבתי את הקשר המיוחד שנירקם במהלך הספר בין פיץ לליצן,
-ולכל ביקורות התרגום-עשיתם לי חשק לקרוא את הספרים באנגלית:)