מכשפות אינן מה חשבתם, וזה כמובן צפוי ביותר.
הפנטסיה שכותב טרי פראצ'ט אינה פנטסיה קלאסית בשום מובן. בספרי "עולם הדיסק" פראצ'ט נוהג לקחת את מוסכמות הז'אנר ולעוות אותם בדרכים גרוטסקיות. העיר הימי-ביניימית אצלו היא כרך מצחין ומסואב, גמד יכול להיות גבוה וחסון, והמציאות הפנטסטית המצטיירת תוך כדי כך היא השתקפות מגוחכת של תופעות מוכרות מן העולם האמיתי. ברבים מספריו הוא נוהג להתמקד בתופעה, בישות או בנורמה מקובלת אחת מהפנטסיה הז'אנרית ולפרק אותן לגורמים.
דבר דומה קורה ב"בני החורין הקטנים" למוסד המכשפות. כל אבני הבניין המוכרות שמהן נוצרה דמות המכשפה באגדות ובפנטסיה קיימות גם כאן, אבל הן אינן פועלות באותה צורה. גם אם המכשפות רוכבות על מטאטאים וחובשות כובעים מחודדים, פראצ'ט טוען שהאופן המבזה שבו הן מוצגות באגדות הוא המצאה חסרת שחר. בפועל, הוא אומר, מכשפות הן פשוט נשים שרואות, שומעות ומבינות יותר מרוב האנשים, והבנה זו היא עיקר כוחן.
גיבורת הספר, טיפאני אייקין, החליטה זה עתה שהיא רוצה להיות מכשפה. בעייתה היחידה היא ששמה אינו מתאים. אחרי הכל, איך יכולה להיות "המכשפה טיפאני"? גם הבעיה הקטנה הזאת לא באמת מטרידה את טיפאני. היא מכשפה כי כך היא נולדה. אפילו העובדה שהאזור שבו היא גרה שוכן על סלעי קירטון שאינם מוצקים מספיק לכשפים, לא מניאה אותה מהחלטתה. היא מחוברת לעולם, מחוברת לעצמה, ויודעת להסתכל, להקשיב ולהבין.
כשרון זה הוא כל מה שהיא צריכה. כמכשפה, הקסמים המוחשיים הם לכל היותר בשוליים. הקסם האמיתי טמון ביכולת לראות ולשמוע את הדברים כפי שהם באמת, לא כפי שהיית רוצה שיהיו. יכולת זו לחשוב מחשבות שניות ושלישיות ולא להסתפק במראה עיניים ובהנחות מוקדמות מספיקה לה כדי להיות הרבה יותר מכל האנשים הרגילים.
כישוריה של טיפאני עומדים לראשונה למבחן זמן קצר לאחר החלטתה להפוך למכשפה. היא מבחינה, כמעט בהסח הדעת, ביצורים כחולים קטנים שמסתובבים בקרבתה וגונבים ממנה דברים. יצורים אלה הם ה"נאק מאק פיגלי", המכנים את עצמם "בני החורין הקטנים". עד מהרה היא לומדת להכיר אותם, על שלל שגיונותיהם המוזרים – נטייתם להפוך כל שי"ן לסמ"ך, חיבתם לאלכוהול וכן נאמנותם לסבתה המנוחה של טיפאני, שהיתה המכשפה הקודמת בכפר.
הסיבוך האמיתי מגיע כשאחיה המעצבן של טיפאני נחטף בידי מלכת הפיות. לא שהיא מצטערת במיוחד על היעלמותו, אבל הוא אחיה, ואף אחד לא רשאי לעשות לה דבר כזה. התבנית עצמה לא תפתיע איש, וקראנו אותה בעשרות ספרי פנטסיה אחרים. טיפאני יוצאת למסע מסוכן אל ארץ הפיות בחברת הנאק מאק פיגלי, במטרה לחלץ את אחיה וילד נוסף שנעלם לפניו. בדרך היא תגלה את עצמה, תעבור הרפתקאות מסוכנות, שכל אחת מהן תגלה לה עוד משהו ותאפשר לה לפתח את כישוריה ואת תבונתה בדרך אל הסוף הטוב הבלתי נמנע.
כל זה תבניתי וצפוי, כמובן, אבל זה לא נורא כי זה נעשה רוב הזמן בסגנון החינני של פראצ'ט במיטבו. רק רוב הזמן, כי חלקים ממסע החלומות הארץ הפיות בכל זאת מייגעים לעתים. למרבה המזל, שאר החלקים משעשעים, מעניינים, או גם וגם.
התייחסות מיוחדת ראויה גם לתרגום. פראצ'ט תורגם לעברית על ידי מתרגמים רבים, וכתוצאה מכך סדרת "עולם הדיסק" שלו סובלת מחוסר אחידות בשמות, במושגים ובעיקר באיכות התרגום. מתרגם ספר זה, יונתן בר, הצליח להתמודד בכבוד עם משחקי המילים הרבים של פראצ'ט ועם שפתם המיוחדת ומרובת האותיות הסורקות של הנאק מאק פיגלי, ולשמור על לשון קולחת וטבעית. אם יש בעיות, הן בעיקר בעיות של עריכת תרגום, וגם הן אינן רבות מאוד.
"בני החורין הקטנים" אינו ספר מופת, ואינו מתיימר לכך. מדובר "רק" בספר מבדר שמאפשר להעביר כמה שעות עם גיבורה מעוררת הזדהות ועם סיפור הרפתקאות כיפי. באמת לא צריך יותר מזה.
הממם…
עוד ביקורת אוהדת אחת ואני עלולה להשתכנע לקרוא את הספר…
שום מילה על כך שמדובר ברומן שסוג-של-יועד לילדים?
לך יש מה לומר על זה? אותי, ככותב, לא עניינו במיוחד שאלות שיווקיות כמו סוג-של-קהל-היעד, אלא רק חוויית הקריאה ותוכן הספר.
מסכים לחלוטין עם גרומיט. גם כקורא, התיוג השווקי לא ממש מעניין, כמו גם החלוקה לז'אנרים או תתי ז'אנרים. בעיניי הספר הוא פראצ'ט במייטבו, מצחיק, מעורר מחשבה – בידור משובח.
אולי זה במקור לנוער, אבל אני (אינפנטיל בוגר יחסית בן 35) נהניתי ממנו מאוד, עד כדי אירועים של לצחוק בקול רם פתאום – וכמה ספרים כבר גרמו לך לזה לאחרונה?
הספר מקסים בעיני, אפילו יותר מהקודם שלו בסידרה, עם תוכן דידקטי שמצליח להיות לא דידקטי בעליל ולא מעיק לקורא הבוגר, ובכלל – יופי של פראצ'ט.
אני נהניתי, ממליץ עליו, ואם וכאשר ייצא המשך אני עומד לקנות גם אותו…
את טרי פראצ'ט יש לקרוא רק באנגלית. להבדיל מדאגלס אדאמס ההומור שלו לא עובר בתרגום .
הספר קליל מאוד ולפעמים זה חסרון. הרי 60% מקהל היעד מחפש משהו שנון, מדמיע ועמוק..ה40% הנותרים הם האינפנטילים (אני), אלה שאוהבים את מה שמחליק ומצחיק, שלא מתנגן בראש יותר מדי.. מתוך חמישה כוכבים הייתי נותנת לו 3, אחרי הכל זה ספר ילדוד'ס מובהק, ואולי אפילו טו מאצ'.
ועדו – ההומור שלו מתעוות בתרגום ויוצר גוון חדש של הומור מקורי ..שזה חביב 🙂
אגב..אני זקוקה להמלצה..מה קוראים אחרי בני החורין? יש חשיבות לסדר?
יום טוב.
ניצן.
אחרי בני החורין הקטנים יש את כובע מלא שמים ואת חרש החורף, שהם גם נחמדים מאוד אבל פחות. יש חשיבות לסדר במקרה הזה- אלה המשכים ישירים.
הספר חמוד מאוד. בדיוק סיימתי אותו והתחלתי את ההמשך. הדבר שהכי מציק לי זה שגיאות ההגהה והעימוד הלא כל כך מוצלח עד כדי חובבני.
בהחלט היה ילדותי לטעמי.
לדעתי הסיפור עמוק ביותר ולא מיועד בכלל לילדים!
הספר מעלה מחשבות שלישיות: האם מכשפות כבר לא קיימות בעולם או שמעולם לא היו מכשפות היו רק אנשים בעלי כוח כוח שיכנוע אנשים בעלי הילה מיסטית סביבם, וכן גם היום קימים מכשפות אולי ללא כובע מחודד על ראשם אך בהחלט בעלי כוח.
הספר גם עוסק בשאלה באיזה מימד דברים מתרחשים במימד הגלוי לעין במימד של המחשבות השניות והשלישיות או אולי במימד החלומות האם מימד החלומות לא קיים או שהוא קיים כמו כל מימד אחר הרי אנשים מאמינים במכשפות ובדברים לא מציאותיים, אז אולי המימד הלא גלוי המימד של דברים שנמצאים רק במחשבות הוא באמת חלק מהמציאות?!
חובה לקרוא את ספר ההמשך כובע מלא שמים!!! תהנו גם ספר עמוק מאוד!
ספר קליל וחמוד מאוד הבעיה היא שהדיבור של הפיגלים האלה מחרפן
ספר טוב כדאי לקרוא 🙂
ספר קסום מצחיק ועושה את העבודה כיאות. מומלץ ביותר.
ניתן גם לשמוע את הספר באודיו באתר סוניקבוקס