הקדמה
לכל אחד יש עמדה, דעה, או משהו להגיד, בעיקר בכתיבה, ועל כתיבה.
אנשים עובדים עם מילים מזה שנים רבות, מספיק כדי שיתגבשו הרבה דעות שונות איך לעשות ולהתייחס לדברים, תוצאות של נסיון ותצפית. בכתיבה הם מגלים חוקים: חוקים אמפיריים, לא מוחלטים ופתוחים לפרשנות, ובכל זאת חוקים. אלה אינם חוקי מדינה, אלא כללי אצבע, בדומה לחוק מרפי: מסקנה המתקבלת מתוך עדויות שיטתיות. לרוב היא עובדת, לפעמים לא. לפעמים שני אנשים יכולים לקבוע דברים הפוכים ואף סותרים, לפעמים הם משלימים זה את זה. התצפיות והחוקים מושפעים מהתרבות, מהתקופה, מהלך רוחם ומאופיים של מי שקבעו אותם.
לפניכם אוסף של "חוקים" מן הסוג הזה: כללי אצבע, עמדות ותצפיות, מאוגדים לפי נושאים. הם נאספו במשך השנים בסדנאות כתיבה ומתוך מאמרים, הרצאות וספרים, עמודי רשת, מכתבים, בלוגים ושיחות אישיות, רובם מתוך קהילת חובבי הז'אנר הישראלית. חלקם הותאמו משפות זרות (לרוב אנגלית) ואחרים מוצגים כלשונם, כפי שנאמרו או נכתבו במקור.
היות שמדובר בלקט, יתכן שחלק מהכללים התיישנו עם הזמן, ואילו מקורם של אחרים אבד בנבכי הזמן. כדרכו של לקט, הוא אינו שלם, ומושפע מאוד מטעמו האישי של המלקט.
איכות
חוק גנטמן הראשון: תגובות הורים, אחים, חברים קרובים, סוסים וכלבים לכתיבה שלך תמיד יהיו חיוביות, בלי קשר לאיכות האמיתית של הטקסט.
- הערת טוכטרמן לחוק גנטמן: חתולים, לעומת זאת…
- יוצא הדופן של האמא הפולניה: יש אמהות שלא ניתן לרצות לעולם.
הבחנת ז'ובר: הנייר סובל הכל, הקוראים לא.
קביעת לוטם: המחמאה הכי גדולה שיכול קורא להעניק לכותב היא להמשיך לקרוא את הסיפור שלו.
החוק הראשון של אלפי: לא רק אתה מספר סיפורים.
חוק חסון לכישורי כתיבה: כל כותב יכול לכתוב טוב יותר.
חוק פורמן: אף אחד לא הצליח להשתפר מאטימת אוזניו לביקורת.
הרחבות:
- אף אחד לא יודע איך להתמודד עם ביקורת רעה בפעם הראשונה.
- התמודדות עם ביקורת היא מיומנות נרכשת.
- רוב הכותבים עיוורים לפגמים ביצירותיהם. הם צריכים שיצביעו עליהם עבורם כדי שלא ימעדו עליהם.
הרחבות גנטמן לחוק פורמן:
- השרות הגדול ביותר שיכול עורך להעניק לכותב מתחיל על יצירתו הראשונה הוא לקטול אותה ללא רחמים.
- הרוצה לקבל רק מחיאות כפיים, מוטב שיקנה קנה כלב-ים מאולף ויחזיק מלאי גדול של דגים.
הרחבת יניב לחוק פורמן: הזמן יקר מכדי לבזבז אותו על כותב שלא מוכן להקשיב לביקורת.
תגובת ברוכין לחוק פורמן: לא לכל ביקורת צריך להקשיב, וכשצריך להקשיב, לא תמיד צריך להקשיב לכל.
המדד הלא מיצג (1): מכירות אינן מדד לאיכות.
המדד הלא מיצג (2): איכות אינה מדד למכירות.
המדד הבלתי אפשרי: העדות המוחלטת לאיכות של יצירה היא שיזכרו אותה בחלוף עשר שנים מהופעתה.
- הרחבת יניב למדד הבלתי אפשרי: אם כעבור עשור זוכרים עדיין שהיצירה גרועה, כנראה היא גרועה באמת.
חוק המינגווי: הטיוטה ראשונה, בכל דבר, היא חרא.
- ההרחבה לאין שיעור של סטרג'ן לחוק המינגווי (חוק סטרג'ן): תשעים אחוז מכל דבר הם חרא.
כלל אשרי: אין סופר גדול, רק סיפור גדול.
חוק מלמד: יוצרים המזלזלים באינטליגנציה של הקורא ובנסיונו, לא יכתבו סיפורת טובה.
פרסום
חוק ביאליק: תמיד יש סיבה לדחות סיפור.
- תגובת טוכטרמן הראשונה לחוק ביאליק: עורך טוב מחפש את הסיבה לא לדחות את הסיפור.
הרחבת ברוכין לתגובת טוכטרמן: עורך טוב באמת יסביר איך הסיפור היה עובד יותר טוב ויציע הצעות לשיפור, אם אפשר.
- תגובת טוכטרמן השניה לחוק ביאליק: אם כולם היו שופטים סיפורים כמו ביאליק, אף אחד לא היה מצליח לפרסם.
חוק הנעורים הפוחזים: אין דבר גרוע יותר לכותב מתחיל מאשר שסיפורו הראשון יתקבל לפרסום.
כלל הפז"מ של קינג: כשאתה כותב מתחיל, אל תהיה בררן. שלח לכולם, גם למי שאינם משלמים.
- הפרשנות של גרין: כשאתה צעיר, אתה משלם על זה מחיר. כשתתבגר ותגיע לעמדות הכוח, תגלה שאתה חושד לא פחות מקודמיך בסיפורים חדשים של כותבים מתחילים.
האקסיומה המובנת מאליה: אל תבכה שלא מפרסמים אותך אם אינך מגיש את יצירותיך לאיש.
- תוספת לאקסיומה המובנת מאליה:ועל אחת כמה וכמה אם אינך כותב.
שלושת כללי אסימוב להגשת כתבי-יד:
- כותב חייב להמשיך לשלוח את יצירותיו.
- לא יניח הכותב לכתב-יד להרקב במגירה.
- כל הכותב לשלוח את סיפוריו שוב ושוב, ובה בעת להתחיל לעבוד על יצירתו הבאה.
חוק קארד: אם אין סיבה לבצע עריכה נוספת ליצירה, היא צריכה להתפרסם או להיזרק לתהום הנשיה.
חוק שלהבת: העורך תמיד צודק.
- תוספת ביאליק לחוק שלהבת: אתה לא העורך.
- תגובת יניב לחוק שלהבת: אם זה לא מוצא חן בעיניך – נסה לפרסם במקום אחר.
- הערת מימון לחוק שלהבת: המו"ל תמיד מנצח.
האקסיומה של שלהבת: אין גבול לכמות השכתובים שניתן לבצע ליצירה.
- תגובת ביאליק לאקסיומה של שלהבת: בשלב מסוים צריך להפסיק לשכתב ולנסות לפרסם.
טענת פאוורס: אתה לא חייב להסכים עם העורך, אבל יישם את ההערות שלו.
- ההקצנה של פורמן לטענת פאוורס: אתה לא חייב להסכים עם העורך, אבל לעזאזל, לפחות תקשיב למה שיש לו להגיד.
- הערת ברוכין להקצנת פורמן: אל תשכח שהעורך הוא גם קורא מיומן.
הבחנת הרשטיין לאי-פרסום: אם אף אחד לא מוכן לפרסם את זה – יכול מאוד להיות שזה זבל.
- הבחנת יניב לאי-פרסום: אם אף אחד לא מוכן לפרסם את זה – אולי הגיע הזמן שתנסה להבין למה.
- הבחנת הטרול המצוי לאי-פרסום (גרסה 1): אם אף אחד לא מוכן לפרסם את זה – לא מצאת את ההוצאה הנכונה.
- הבחנת הטרול המצוי לאי-פרסום (גרסה 2): אם אף אחד לא מוכן לפרסם את זה – כולם טפשים.
הערות גנטמן להבחנת הטרול המצוי:
- אם ההוצאה היחידה שמוכנה לפרסם את זה רוצה שתישא בהוצאות, זה אומר משהו.
- גם אם בסופו של דבר מצאת את ההוצאה שמוכנה לפרסם את זה – זה לא אומר שזה לא זבל.
חוק חסון לעצמאות היצירה: מרגע שפרסמת יצירה, אינך יכול לקבוע לקהל איך היא תתפרש.
כלל ברודברי: כותב צריך לדעת לקבל דחיות ולדחות קבלות.
על הכתיבה
כלל העל: הראה, אל תספר.
הניתוח של שואו: כשאדם מנסה לכתוב לא למען הקוראים של היום אלא "למען הנצח", התוצאה תהיה בלתי קריאה.
חוק גנטמן לכתיבה מחופפת: אם אתה מזלזל בכתיבה שלך, אל תצפה שאחרים יעריכו אותה.
- הרחבת פנואלי לחוק גנטמן: אם אתה גם אומר שהיא לא משהו – סביר להניח שהיא אפילו לא זה.
חוק יניב לפרנסה מכתיבה: אף אחד לא באמת מתפרנס מכתיבה.
משל מגד: הכתיבה היא מונולוג, אך היא מקווה להיות דיאלוג.
- הסבר ביאליק למשל מגד: אם אתה כותב רק בשביל עצמך, פספסת את כל הנקודה.
- גרסת יניב למשל מגד: אם אתה כותב רק בשביל עצמך, זו אוננות אינטלקטואלית.
חוק ניטשה: סופרים צריכים לשתוק. שהיצירות ידברו.
- גרסת גנטמן לחוק ניטשה: אל תספר לנו מה הסיפור שלך אמור להגיד.
החוק הראשון של קינג: כדי לכתוב טוב צריך לקרוא הרבה.
- הסבר הקלישאות של יניב בהתאם לחוק קינג הראשון: את רוב הקלישאות כותבים אנשים שלא קראו מספיק כדי לזהות קלישאות.
הקדמה לחוק השני של קינג: אם אין לך זמן לקרוא – אין לך לא זמן או כלים לכתוב.
החוק השני של קינג: כדי לכתוב טוב צריך לכתוב הרבה.
החוק שלישי של קינג: כתוב על מה שאתה מכיר.
ההנחה המובלעת של קינג: כדי לדעת לכתוב טוב צריך לדעת לכתוב.
כלל החדר הסגור של קובי ניב: כדי להשתמש בשפה, חשוב לצאת לרחוב ולשמוע איך אנשים מדברים.
הבחנת צ'רי: עם כל הכבוד למורים ללשון, השפה שמלמדים בית ספר אינה לשון ספרותית.
חוק יניב: כדי לשבור חוקים בכתיבה, יש להכיר אותם.
הרחבות לחוק יניב:
- מי שאומר שאין חוקים בכתיבה – משקר.
- בכתיבה, אין דבר חמור יותר מהפרת חוק שלא ביודעין.
חוק צ'רי: שום חוק אינו מצדיק קפיצה לתהום.
הערת יניב בנוגע לספרות אוונגרד/פוסט-מודרנית: זה לא תרוץ לכתוב רע.
- הרחבת גנטמן להערת יניב: אין באמת תרוץ לכתוב רע.
חוק טוכטרמן: רעיונות יש כמו זבל, מה שחשוב זה מה עושים איתם.
טענת לה-גווין: כותב הוא אדם שאכפת לו ממילים, מה הן אומרות ואיך הן אומרות את זה.
- טענת מילר: כותב אמיתי הוא אדם שיכול לעשות עבודה טובה ביום רע.
חוק לואיס לעוצמת השפה: אל תשתמש במילים גדולות מדי. התאם אותן לרושם שאתה רוצה ליצור.
הקביעה של ברנשטיין: השראה היא דבר נפלא, אך אין טעם לחכות לבואה.
- תגובות לונדון לקביעה של ברנשטיין: אינך צריך לחכות להשראה. צא אחריה עם מקל גדול.
- תגובת קינג לברנשטיין: שב על התחת ותכתוב, לעזאזל!
- ההרחבה של קינג: כתיבה לא תלויה במוזה חמקמקה, היא תלויה בכוח רצון ובעבודה קשה.
החוק הראשון של רסקין: אמור את שיש לך להגיד בכמה שפחות מילים, אחרת הקורא יפסח עליהן.
החוק השני של רסקין: אמור את שיש לך להגיד במילים הפשוטות ביותר, אחרת הקורא לא יבין אותן.
חוק מיירס: כל דבר שקורא יכול להבין לא נכון – יובן לא נכון.
חוק היינליין הראשון: כתוב.
חוק היינליין השני: סיים את מה שהתחלת.
על השכתוב
כלל האחוזים של קרייטון: ספרים לא נכתבים, הם משוכתבים.
- הניסוח של פאולר לכלל האחוזים: כתיבה ללא שכתוב היא המקבילה הספרותית לריקוד ברחוב – בתחתונים.
- ההקצנה של כלל האחוזים: כתיבה היא שכתוב.
תגובת היינליין לכלל האחוזים (החוק השלישי של היינליין): הימנע משכתוב – אלא במצוות העורך.
חוק ניב: רק מה שרלוונטי נכנס.
הרחבות לחוק ניב:
- אם דבר שאתה מנסה להעביר אינו משתמע מהטקסט עצמו, מקומו אינו שם.
- אל תעמיס על הקורא פרטים בלתי נחוצים.
הכלל הבלתי כתוב: הגהה ועריכה הם חובתו של הכותב וזכותו של הקורא.
- הרחבת ביאליק לכלל הלא כתוב: קוראים ועורכים עומדים על זכותם.
על הסוגה
העיקרון הגיאוגרפי של שלהבת: ארץ הפנטסיה אינה ארץ שומקום – יש לה תוכן ועומק משל עצמה ואת אלו חובה לחקור לפני הכתיבה.
- הרחבת ברוכין: התחקיר נועד לכותב, לא לקורא.
חוק ברוסט: אל תסביר איך זה עובד, אלא איך משתמשים בזה.
כלל לה-גווין: המדע הבדיוני אינו עוסק בניבוי, אלא בתיאור.
חוק קינג: המדע הבדיוני הומצא כדי שנוכל לכתוב על אנשים.
החוק השני של קלארק: הדרך היחידה לגלות את גבולות האפשרי היא להתקדם אל הבלתי-אפשרי.
החוק השלישי של קלארק: החל מדרגה מסוימת לא ניתן להבחין בין טכנולוגיה מתקדמת לבין קסם.
חוק מקבריד: כל ספקולציה דורשת התייחסות להשלכותיה.
תודות:
לרמי שלהבת על עזרתו בתרגומי המשפטים.
לרותם ברוכין על עזרתה באיסוף הציטוטים.
לכל האנשים הטובים שהושיטו יד.
ס.ג. צ'רי: על כתיבה וחטאים אחרים
מקסים 🙂
מעולה!
נכנס לרשימת המוצלחים ביותר- ממש מתחת לשתי הפרות. שיש\היו לך. לפני שהתחלת לכתוב.
קרן, התכוונת בוודאי לשתי הפרות של הכותב המתוסכל:
יש לך שתי פרות – העורך רוצה להפוך אותן לשלושה גדיים.
יש לך שתי פרות – העורך רוצה להפוך אותן לשלושה גדיים.
או – יש לך שתי פרות, אבל לדעת העורך יש לך מקסימום גבינה שוויצרית.
אחלה מאמר, בנו הבלתי חוקי של "חיי כותב"….
חמוד. אבל למה להשמיט דווקא את האחד שבאמת דומה לחוק מרפי ("מישהו חשב על זה קודם וכתב את זה טוב יותר")?
הערות נוספות:
לגבי הרחבת פנואלי לחוק גנטמן – קפקא רצה שמרבית הדברים שכתב יישרפו. ולכן יש לומר: אבל קבל חוות דעת שניה לפני שאתה גונז מה שכתבת.
לגבי גרסת יניב למשל מגד: ומה, בעצם, רע באוננות? למה שלא אנהל מערכת יחסים סוערת, לא מובנת, וכן, גם חושנית, עם המגירה שלי, בעצם?…
ואם אפשר להוסיף משהו משלי: העורך אולי תמיד צודק, אבל לא כל העורכים אותו דבר. בחרי לך עורך על פי הטעם (שלו, לא רק שלך. וקווי שהוא לא יקח את זה קשה כשתטעמי אותו – יש אנשים שלא מבינים נשיכות ברוח בה ננשכו).
בקשר ל"העורך תמיד צודק"
אולי יותר נכון "העורך לא תמיד צודק, אבל הוא העורך"?
אוי, לא, יוסי, ממש לא.
"העורך לא תמיד צודק, אבל הוא העורך", פירושו שאתה יכול לא להסכים עם העורך, אבל עליך לקבל את דבריו כי הוא בעל הסמכות. עורך שיסכים לטענה כזאת אינו עורך טוב.
"העורך תמיד צודק" זו קודם כל בדיחה. אבל מעבר לבדיחה, זה אומר שגם אם אינך מסכים עם הערה של העורך או עם שינוי שהוא עשה, עצם קיומם מצביע על כך שיש סבירות גבוהה שיש במקום הזה בעיה.
עוד לא סיימתי לקרוא אבל כבר מצאתי על מה לחלוק.
"חוק המינגווי: הטיוטה ראשונה, בכל דבר, היא חרא".
לא יכולתי שלא למחות על זה בשנייה שראיתי. א"ס קארד טוען שלסיפורו הקצר "סונטה ללא ליווי" הייתה רק טיוטה אחת, שנערכו בה רק שינויים מועטים ביותר עד ליצירה המוגמרת- שאותה אפשר למצוא בספריו.
האם קראת את הסיפור המדובר? אני קוראת כבר כ-12 שנה ללא הפסקה וקראתי רק מעט מאד דברים שהשתוו אליו.
אגיב שנית לגבי המאמר כולו כשאסיים לקרוא.
מאוד אהבתי. חלק גם מאוד מצחיקים.
אבל ציפיתי למצוא גם שני החוקים הנותרים של היינליין:
4) שלח את מה שכתבת.
5) תמשיך לשלוח עד שמישהו יקבל את זה.
מוצלח ביותר *הולכת לסיים את החלק השלישי של הפאנפיק*.
"התחקיר מיועד לכותב, לא לקורא" זה משפט כל כך נכון.
חוק נתן הראשון – ברגע שאתה מרוצה ממה שכתבת דע לך שכבר נכשלת
גיליתי את הטקסט הזה בדיוק בזמן המדוייק עבורי, תודה