ירוק הוקאידו
אחרי מות אחיו, היטושי וואטאנבי התפטר והחליט ללכת ברגל אל מפל המעיינות החמים שבקצה העולם. כשהגיע הוא מצא שם הרבה צבעים, ומשהו מעצמו שאבד לו.
אחרי מות אחיו, היטושי וואטאנבי התפטר והחליט ללכת ברגל אל מפל המעיינות החמים שבקצה העולם. כשהגיע הוא מצא שם הרבה צבעים, ומשהו מעצמו שאבד לו.
מלוטה אף אחד לא ציפה מעולם לדבר. כל חייה היא היתה צריכה להילחם, על כל דבר שרצתה להשיג. מגיל צעיר מאוד היתה לוטה צריכה להילחם כדי לשרוד, להתייחס לגוף שלה כאל סחורה שעוברת לסוחר, לפרנס את עצמה בכל דרך אפשרית, לגדל אגרופים של ברזל ולפתח ערנות של נץ.
הוא חוקר מחשבת ישראל אבל סולד מדת; אתאיסט שמתגעגע לאלוהים; ומשתמש בכתיבה פוליטית מאוד כדי לספק בריחה מהמציאות. חגי דגן, כותב "שדים ברחוב אגריפס", מוכיח שמסתירות רבות יכולה להיווצר ספרות טובה. "פרוזה של תאים משפחתיים ומערכות יחסים? אותי זה משעמם", הוא אומר.
ב-98' היא עוד סירבה להצעה ללכת בסוכות ל"אייקון", משום שהרעיון של כנס מדע בדיוני נשמע לה משעמם. היום כבר אי אפשר לתאר את סצנת החובבים בארץ בלעדיה. ורד טוכרטרמן, סופרת, מתרגמת, וכשאין ברירה גם עורכת, מוציאה כעת גם רומן ערפדים ראשון.
כשהתחזיות של המדע הבדיוני מתבדות, התוצאות לעתים מאוד לא נעימות. אבל בינינו, עד כמה ניתן בכלל לנבא את העתיד – ואיך?
לרגל צאת ספרו השלישי, יואב אבני מספר על כתיבה, על זרות ועל היסטוריה חלופית. ראיון מיוחד עם מחבר "הרצל אמר".
את אנדה, בדיוק כמו את אנדר, אף אחד לא יכול לנצח במשחק. והמציאות? זה כבר משחק אחר לגמרי.
מרק טווין היה ידוע בראש ובראשונה בכתיבתו ההומוריסטית. אך לא פעם הומור, ואפילו ספקולציה בדיונית של מסע בזמן, משמשים למעשה מסווה לביקורת חברתית נוקבת.
על יחסו של אייזק אסימוב לטכנולוגיה, כפי שזה מתבטא באחד מסיפוריו הקלאסיים: "ילד קטן ומכוער".
קשה להלהיב את הקהל של ימינו בקרקסים תלת ממדיים. אבל פעם, קצת אחרי המלחמה, הם היו הלהיט האמיתי.